פיל נגד דרקון: האם הודו תעקוף את כלכלת סין?
העיתונים הכלכליים בעולם מתמלאים בהשוואות בין כלכלות סין והודו, דבר שלא היה עולה על הדעת לפני עשור. רוב האנליסטים משוכנעים שסין תהיה הראשונה שתעקוף את כלכלת ארה"ב, אך הם לא בטוחים מי מביניהן תוביל בעוד כמה עשורים
הודו מרבה לעסוק בסין, זאת מככבת אצלה במאמרי מערכת של העיתונים, במחקרים השוואתיים בין המדינות ובקריאות תכופות מהקהל הרחב ומאנליסטים כלכליים ללמוד מהנסיון של השכנה מצפון. יש מי שמביט בסינים באיבה ויש מי שמביט בהם בקינאה, והסופר ההודי אדוין אדיגה שזר לאורך כל הספר "הטיגריס הלבן" מכתבים אל הו ג'ינטאו המבטאים את הרצון שלו כאיש הודו ללמוד מנסיונה של סין.
- לקריאת טורים נוספים של טל רשף
הסינים לעומת זאת ממעטים להביט דרומה אל מעבר להימלאיה, סין עוסקת בעצמה וסין עוסקת בארה"ב, המעצמה הבאה שאותה היא מתכננת לעקוף. במקרים הבודדים בהם הסינים נדרשים לנושא ההודי (מלבד נאומים נמלצים כאשר מגיע נציג ממשלתי הודי, כמובן) עולות אמירות מזלזלות המתייחסות לעניינים של חוסר יעילות, פיגור בתשתיות ועוני.
המאזן הבלתי מאוזן הזה נראה כמגיע בימים אלה אל נקודת מפנה, לפחות במה שנוגע לתשומת הלב. העיתונים הכלכליים בעולם מתמלאים בשנה האחרונה בכתבות מקיפות העורכות השוואה בין שתי הכלכלות, דבר שלא היה עולה על הדעת לפני עשור, ורבים מהם מגיעים לתוצאות מחמיאות מבחינת ההודים.
הגדיל מכולם לעשות האקונומיסט שבמהלך הקיץ פרסם השוואה שכזאת בהיקף רחב תחת הכותרת הסקסית של "הנמר מול הדרקון". העיתון הבריטי אף העז לטעון כי עד כה אמנם כלכלת סין רצה במהירות וביעלות רבות יותר, אך כבר רואים באופק את היפוך המגמה.
האקונומיסט לא היה היחידי שהגיע למסקנה זאת, כתבות דומות פורסמו על ידי ה-Asian economist ואילו האנליסטים של מורגן סטנלי העריכו כי רמת הצמיחה של המשק ההודי תעבור את זאת של סין בתוך 3 עד 5 שנים. המערב פשוט מפרגן להודים הסימפטיים, או שיש כאן באמת מגמה חדשה שעומדת לשנות את פני ההגמוניה הכלכלית באסיה ובעולם?
נמר או גור פילים?
סין זכתה עד כה להישגים עדיפים בדרך המכונה "מודל בייג'ינג". בדרך זו, מציב הממשל יעדים כלכליים וחברתיים ברורים בדמות תוכנית החומש הסינית, פורש רשת פקידי מפלגה השולטים בכל רכיב של ההתנהלות בסין, ומשליט סיוע כלכלי, פיקוח ואחריהם מיסוי קפדני הנהנה מהפירות של אתמול ומאפשר בעזרתם לסייע למיזמים של מחר.
סין עושה בכך שימוש מושכל במשאביה: היא משקיעה כ-11% מהתקציב שלה בהקמת תשתיות, היא מפנה תקציבים למחוזות שעד כה לא נהנו פחות מההצלחה, היא מעודדת סקטורים שבהם היא מזהה את השלב הבא של הקידמה שלה, והיא מונעת היווצרותם של מרכזי כוח במשק שיגבילו את התחרות הפוריה. היא אף מפקחת על גידול האוכלוסיה במדיניות הילד היחיד, על מנת לשלוט בעומס שיטילו הילדים על משאבי המדינה בעת הצמיחה.
המודל הכלכלי הסיני אינו ישים לכל מדינה בעולם, והודו לא יכולה לחקות אותו משום שהיא שונה מסין באופן מהותי. פרופ' אגרואל, המומחה לפיננסים וכלכלה מאוניברסיטת דלהי שאותו פגשתי בארץ לפני כחצי שנה, טוען שהודו דומה יותר לגור פילים מאשר לנמר: היא שוחרת טוב, אין בה כוונות אגרסיביות כלפי העולם וכלפי שכנותיה, היא הולכת וגדלה, היא נעה קדימה והיא עושה זאת בדרכה הכבדה והמסורבלת אך הבטוחה. השלטן בה דמוקרטי, למעשה היא הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם מבחינת אוכלוסין.
עם זאת, השלטון המרכזי, בדמותה של ממשלת הודו, נאבק עם ביזור סמכויות לידי הממשלות המקומיות ועם חוסר יעילות ניהולית, והפעולות בשטח נופלות טרף למאבקים פנימיים, לשוחד, לשחיתות של בכירים ולחוסר יעילות. איך אפשר מתוך כך לבנות שליטה קפדנית בכל המגזרים והפעילויות כמו בסין? כנראה שאי אפשר.
על בסיס כל מה שתואר כאן צריך היה לצפות שהודו תמשיך לדשדש מאחור לאורך זמן, בדומה לכלכלות אחרות הנושאות מאפיינים אלה, למשל כלכלות אפריקה המרכזית, אך לא כך הוא הדבר. למרות כל אלה כלכלת הודו צומחת בקצב מהיר יחסית לשאר העולם מאז ימי הרפורמות של רג'יב גאנדי, שכיהן כראש ממשלה בשנות ה-80. בשנים האחרונות היא אף מעלה הילוך, וחוזים לה צמיחה של 10% בשנה בעוד מספר שנים, בדיוק בתקופה בו צפוי שסין תרד מתחת לרף הזה.
היתרונות של הודו: דמוקרטיה ויצירתיות
זה שנוסע בריקשה במומבאי על גבי מהמורות בכביש וצופה באנשים העושים את צרכיהם בצד הכביש יתקשה לראות זאת, אך להודו כמה נקודות יתרון על פני סין. התקרבותה של סין אל סף של שגשוג שבו מתחיל להיות קשה יותר לצמוח, לצד הבעיות הנוצרות על ידי הזדקנות האוכלוסיה ועליית עלויות היצור, עומדים לה למכשול. לא ברור כמה זמן עוד תוכל סין להמשיך ולצמוח במהירות.
הודו צפויה להימנע מבעיית ההזדקנות בגלל רמת הילודה הגבוהה שלה, מה שניתן לכנות "מדיניות הילד השמיני". יש לכך מחיר בדמות הוצאות גבוהות על האכלת האוכלוסיה, אך יש לכך גם יתרון עצום בדמות שימור המומנטום של יוזמה, דם צעיר ורעיונות מקוריים.
הודו כדמוקרטיה לא צפויה להתמודד עם האיום על יציבות השלטון שמולו תעמוד סין ככל שהאוכלוסיה שלה תהיה משכילה ורחבת אופקים יותר. חשוב לזכור כי ככל שיתגבר השגשוג יחשפו אזרחי סין יותר ויותר לרעיונות של זכויות אדם ומימשל עצמי, הפיקוח עליהם בידי המפלגה יהיה קשה יותר ויותר. לעומת זאת בהודו, המדינה החוגגת יותר מ-60 שנות דמוקרטיה, ככל שתשגשג הכלכלה - האזרחים ייהנו יותר מהמצב הקיים ויציבות הממשל תגבר, בדומה למתרחש בשאר הדמוקרטיות המשגשגות בעולם.
היתרון אולי הגדול מכולם טמון במקום בו חוותה עד כה הודו את הנחיתות שלה מול סין: הסדר והארגון. המשמעת והקונפורמיזם של סין העניקו לה ארגון שהביאה עד הלום, אך אלה באים על חשבון החשיבה הפתוחה והיצירתית.
בהודו אין בעיה כזאת. הפלורליזם המחשבתי המאפשר לכל אדם לבחור לו גורו, להפוך לגורו בעצמו, לגור באשרם או לגור במערה, נמזג אל תחום הטכנולוגיה ומצמיח בה חדשנות טכנולוגית פורצת דרך ומצמיח קאדרים של מהנדסי פיתוח ומנהלים היוצרים את ההזדמנות אשר הסינים לא הבחינו בה. לא לחינם הצליחה עד כה סין בעיקר בתחום יצור מוצרי צריכה ויצרה בכך אימפריות של קוי יצור בגואנדונג, ואילו הודו דילגה על שלב זה הישר לעבר מרכזי הפיתוח הטכנולוגי של פונה ושל בנגאלור.
כל מה שתואר כאן לא צריך לגרום לנו למהר ולהספיד את הדרקון הסיני, יש לו עודף מזומנים של 3 טריליוני דולארים, יש לו תשתיות מפותחות ותנופה כלכלית, המחקר המדעי שלו מפותח, השוק הפנימי שלו הוא הגדול בעולם וכל אלה מנוהלים בתבונה רבה על ידי המימשל. ככה זה כשאתה דרקון.
מרבית האנליסטים משוכנעים כי סין תהיה הראשונה מבין שתי המדינות שתעקוף את כלכלת ארה"ב, אבל עם זאת היא לא תהיה האחרונה לעשות כך. לעומת זאת הם לא בטוחים מי מביניהן תהיה המובילה בעוד שניים או שלושה עשורים. צריך להשקיף קדימה אל המגמות ארוכות הטווח: במקומות בהם הדרקון צפוי להיתקל בחסמים לפיל ההודי יש יתרון יחסי ששורשיו נטועים באוכלוסיה ובתרבות.
טל רשף מנהל את פורום אסיה-ישראל לעסקים, יועץ, מרצה ומפתח עסקי עסקים באסיה , מחבר הספר המדריך הישראלי לעסקים בסין , מרצה לתרבויות בחברות ובחוגי בית
לפנייה לכתב/ת 
