שתף קטע נבחר

מאיה בוסקילה: לא דוּז פואה, אבל בדרך

רגע לפני שהיא מגלה האם היא בדרך לאירוויזיון ולפני שהיא יוצאת ל'לה לה לנד', מאיה בוסקילה השיקה את סיבוב ההופעות שאמור להחזיר אותה למעמד של זמרת גדולה. עם עוד כמה להיטי פופ מוצלחים ופחות קטעי מעבר מאולצים, אולי זה יקרה

הסיפור של מאיה בוסקילה סופר דווקא דרך גרונה של קטלין רמירז, בוגרת "בית ספר למוזיקה" שהתארחה בהופעתה של הזמרת ולכבודה בוסקילה עשתה את מה שלא עשתה מעולם - ולקחה צעד אחורה.

 

 

 

היא שרה את "Beautiful" של כריסטינה אגילרה, אבל תהיו סמוכים ובטוחים שלא לחינם היא בחרה (או התבקשה) לשיר דווקא את הבלדה המרגשת הזו: "לפעמים אני חסרת ביטחון, מהכאב ומהבושה... את יפה, לא משנה מה יאמרו לך, מילים לא יכולות לפגוע בך". ובוסקילה אולי לא הזילה דמעה, אבל באמצעות ילדה קטנה ומוכשרת, היא אמרה לקהל שהגיע אמש (ב') למופע ההשקה שלה בזאפה תל-אביב, ואולי גם לכל שאר ישראל: השמצתם אותי, פגעתם בי, אבל בסופו של יום - אני עדיין כאן.

 

מאיה בוסקילה. קודם כל זמרת (צילומים: בן קלמר) (צילום: בן קלמר) (צילום: בן קלמר)
מאיה בוסקילה. קודם כל זמרת (צילומים: בן קלמר)

  

שבוע מטורף עובר על בוסקילה. מלבד השקת המופע, היום היא צפויה לגלות האם נבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון 2012, וביום חמישי הקרוב היא צפויה לעלות על מטוס ולצאת למסע לעבר עיר האשליות, לטובת צילומי העונה השניה של "חי בלה לה לנד". לא לחינם היא משתמשת כעת בארטילריה הכבדה שברשותה: בשנים האחרונות היא הפכה מזמרת עם קול אדיר למוצר שטחי של תעשיית הסלבריטאות.

 

השירים, ההופעות והפרסונה הבימתית התפוגגו ונותרה רק השתעבדות - או אולי התמכרות - לפרסום. ליהיא גרינר של תחילת המילניום, אם תרצו. ועל אף השערים בעיתונים, העניין הציבורי סביבה ועשרות המתנות שבטח קיבלה בהשקות הרבות אותן פקדה, היא גילתה שהציבור שכח בדרך שהיא קודם כל זמרת.

 

חולמת להיות הגרסה הישראלית של ליידי גאגא (צילום: בן קלמר) (צילום: בן קלמר)
חולמת להיות הגרסה הישראלית של ליידי גאגא

 

בשנה האחרונה, כשהיא תחת ניהולו של אבי גואטה, בוסקילה הורידה פרופיל, נעלמה מהעין הציבורית ומבקשת כעת לחזור למה שהיתה - זמרת השנה שמכרה אלבום זהב עם אלבומה הראשון וזכתה בחיבוק הקהל ואפילו באהדת המבקרים, שלא יכלו בזמנו להתעלם מהתופעה הענקית שהתגלתה לנגד עיניהם. הדרך לשם התחילה בזאפה. היכן היא תיגמר? זה תלוי רק בה.

 

איך שלא יהיה, עד אז בוסקילה תצטרך לעבוד קשה כדי לזכות באהבת הקהל בחזרה. ובמבחן התוצאה, ההופעה אמש היתה רחוקה מלהיות יריית פתיחה מושלמת - גם אם לא היתה רעה. הבעיה הגדולה שלה היא שאחרי שעה וחצי של מופע, עדיין לא פיצחתי מה הנישה שלה ולאיזה קהל היא פונה בעצם. האם היא זמרת פופ ששרה שירים כמו "נשמתי", "הלב", "רק אל תגיד" ו"הזמן שלך", או אולי בכלל זמרת מיינסטרים שמנסה להתחקות אחר קרן פלס, עם שירים כמו "שלום"? ואולי היא בעצם זמרת מזרחית ששרה קאוור ל"לתת" של בעז שרעבי ושירים כמו "אל תוותר עליי", "ימים של אהבה" (מתוך הסרט שהיא בוודאי מעדיפה להדחיק) ו"יש בליבי כינור"?

 

התשובה הנכונה היא ככל הנראה הראשונה: פופ - ז'אנר שבו היא רוקדת על הבמה המנצנצת, מניפה את הידיים אל על וחולמת להיות הגרסה הישראלית של ליידי גאגא. בשירים הללו היא היתה מצוינת והרקידה את הקהל, שמילא את המקום. הבעיה היתה ששירי הפופ היו רק חלק מהמופע, כך שנותרו בו לא מעט רגעים מתים.

 

זיקית עם קול ענק

הבעיה הגדולה ביותר של בוסקילה בלטה דווקא כשהפסיקה לשיר, וביקשה ליצור אינטראקציה עם הקהל בקטעי קישור שהיו די מביכים. אני לא יודע מי כתב לה את הטקסטים, אבל לספר את קורות חייה - שהם, בואו נודה, לא סיבה לגאווה גדולה - נשמעו לרוב מאולצים. "המופע הוא קולאז' של החיים שלי", היא מתחילה, ומשם ממשיכה בטקסט קיטשי ומטופש: "עברתי הכל, חלק ראיתם בערוץ 20. התאהבתי, התארסתי, נפרדתי, חזרתי, כמעט התחתנתי, שוב נפרדתי, התאהבתי, התחתנתי (ואז היא סוחטת מחיאות כפיים מהקהל), אבל תמיד המוזיקה ניחמה אותי". בהמשך היא שוב דיברה כמה וכמה פעמים, בקול מתחנחן שגרם לה להישמע קצת כמו דיווה-וונאבי, הכי רחוקה מלהיות אותנטית.

 

מאיה בוסקילה. רחוקה מאותנטיות (צילום: בן קלמר) (צילום: בן קלמר)
מאיה בוסקילה. רחוקה מאותנטיות

 

כאמור, כדי שבוסקילה תתרומם בחזרה ותהפוך לזמרת הגדולה שהיא יכולה להיות, היא צריכה להתמקד בז'אנר הפופ. להיפטר מהדיבור הילדותי והמאולץ, ולהתחיל לייצר שירים טובים שיישארו איתה גם בעוד חמש ועשר שנים. אי אפשר לבנות קריירה על "סיפור מכור" מצוין אחד, וגם להיטי ענק המעבר - כמו

"הלב" לדוגמה - מתגלים לא פעם כשירים שלא שרדו את מבחן הזמן. אולי כיף לשמוע אותם, אם אתה קהל שבוי, אבל קשה לי להאמין שאנשים ישלמו כזף בשנת 2012 כדי להגיע למופע שהלהיטים הכי גדולים שבו הוקלטו ב-2004.

 

אבל אחרי הכל, חשוב להדגיש: בוסקילה היא זיקית שיש לה הנשק החשוב ביותר, מתת אל של ממש - וזהו הקול הענק שלה. בחירה של חומרים טובים ועבודה תקשורתית שתכלול עשייה מוזיקלית ולא רכילתית, עשויים בהחלט להחזיר אותה לשורה הראשונה של הזמרות בארץ. זה אולי לא היה דוז פואה, אבל בהחלט צעד ראשון בדרך לשם.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: בן קלמר
מאיה בוסקילה. צריכה להתמקד בפופ
צילום: בן קלמר
לאתר ההטבות
מומלצים