מתנחלי מגרון - ממשיכיו של טרומפלדור

לפני שאנחנו פונים לחפש אתגרים חדשים בפיתוחי היי-טק או במעשי חסד לנפגעי אסונות טבע ברחבי העולם, ממתינה לנו כאן עבודה רבה. תפקידנו כציונים לא נגמר, ו"עניי עירך קודמים". לציונות נותרו אתגרים במובן הקלאסי שלה, כמו הציונות של פעם. השָׂרוֹת, הדליות והרינות לא סיימו את תפקידן בהיאחזות הנח"ל בסיני. הן וילדיהן נדרשים להמשיך ליישב את הארץ המובטחת, כולה.

כן, היושבים בגבעות ביהודה ושומרון הם המשך רציף לתנועת ההתיישבות שבה היו חברים יוסף טרומפלדור בתל-חי, שלמה בן יוסף בראש פינה והרב שטמפפר בפתח תקווה. ההתיישבות ביהודה ושומרון הובילה להתחדשות של עבודת אדמה, נטיעת כרמים ופיתוח תעשיית היין באזור זה בשני העשורים האחרונים. זו הגשמת דברי הנביא ירמיה כפשוטם: "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון, נטעו נוטעים". גבעות טרשים שבמשך מאות ואלפי שנים לא עובדו חוזרות לחייך ליושביהן, הבונים בהן בתים, נוטעים כרמים ומולידים ילדים בני המקום.  

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

מסכנוּת פלסטינית כאסטרטגיה כלכלית / אדם רויטר

ומה עם המשתמטים של תל-אביב? / שימי אלקבץ

אכן, אחוז גבוה של מקימי הגבעות ומתיישביהן הם דור שני להתיישבות ביהודה ושומרון. בנים ובנות שנולדו, גדלו והתחנכו במקום. התואר "מלח הארץ" הולם מאוד רבים מהכוחות המובילים את תנועת הרחבת ההתיישבות כיום. צעירים יפים, משכילים, המסורים לרעיון הציוני של יישוב הארץ והחברה הישראלית בתוכה ומוכנים לתרום מזמנם ומכוחם לטובת האומה. רוח ההתנדבות לעם ולארץ אינה נגמרת אצלם בתום השירות הצבאי או הלאומי. אדרבה, עבורם זו רק נקודת ההתחלה לאורח חיים שכולו מוקדש למען העם והארץ. בחירת מקום מגורים ביישוב כמו מגרון או בגבעות ביהודה ושומרון, כמו הרצון להקים משפחה מבורכת בילדים, הם מעשים שמטרתם לתרום לחוסנו של עם ישראל כולו.

מאז ולתמיד? מגרון (צילום: גיל יוחנן)

מגרון היא מוטיב מרכזי במפעל ההתיישבות הציוני. היא אחת מיותר ממאה יישובים ביהודה שומרון, שעדיין לא קיבלו את כל האישורים הדרושים על מנת להיחשב יישובים מאושרים על ידי הממשלה. בהליך משפטי, בעידוד ארגון השמאל הקיצוני "שלום עכשיו", תבע ערבי, תושב כפר קרוב, בעלות על חלק מהאדמות שעליהן הוקמה מגרון, אף על פי שלא הצליח להוכיח את בעלותו בבית המשפט. 

גם מבלי להתייחס לחולשה המשפטית בתביעת הבעלות, יש למדינת ישראל את היכולת למצוא פתרונות יצירתיים לבעלי קרקע. במהלך ההתנתקות בקיץ 2005, למשל, נאלצו בעלי קרקע יהודים רבים מגוש קטיף ומצפון השומרון להיפרד מקרקעותיהם שלא מרצונם, ועל פי החלטת ממשלה נמצאו להם חלופות. במקומות רבים בארץ, כגון קמפוס אוניברסיטת תל-אביב, היושב על אדמות הכפר שייח-מוניס, או בכפר ליפתא בירושלים, פתרה המדינה את סוגיית זכויותיהם של הבעלים הקודמים. גם בנגב החליפה המדינה לבדואים שטחי אדמות באדמות אחרות כאשר עלה צורך. גם במגרון ניתן למצוא פתרונות מבלי להחריב יישוב שלם ואף לא בית אחד.

עכשיו, בתקופת טרום-בחירות, נדמה שנתניהו מנסה לתפוס את החבל בשני קצותיו. כשנתניהו בוחר למשוך אליו את קולותיו של ברק באמצעות מעשה נבזי במגרון, זה בהכרח בא על חשבון תמיכה מהמחנה הלאומי. ללא ספק, יש מפלגות שישמחו לקבל את תמיכת ההתיישבות. מאידך, הרי ברור לכולם שבסוף ההתיישבות תנצח, גם אם במאבק מכוער שאיש אינו חפץ בו. 

אדמה שעברה בה מחרשה של חקלאי יהודי, או שנוצקו בה יסודות והוקמו עליה בתים למשפחות יהודיות, תישאר בידיים יהודיות. מגרון היא סמל למפעל ההתיישבות האדיר ביהודה ושומרון הנמצא בתהליך אל-חזור. היא תישאר על מקומה לעד. ובמקום החלופי שהוצע לה, יוקם בעזרת ה' יישוב יהודי נוסף.

דוד העברי, מנהל הלשכה לקשרי חוץ שליד המועצה האזורית שומרון. הוא ואשתו מולי מתגוררים עם שמונת ילדיהם בכפר תפוח בשומרון.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il