"Smash": מיחזור שלא נגמר
הניסיון של סטיבן שפילברג ו-NBC ליצור לעצמם "GLEE" משלהם נראה כמו הגרסה הטלוויזיונית של "הלהקה" עם עלילה צפויה, בימוי מתאמץ וליהוק נוראי. אפילו אנג'ליקה יוסטון הענקית לא מצליחה להציל את המצב
תסלחו לי מראש אם אני מקלקל את המסיבה מלאת הפייאטים והנצנצנים שהגיעה לשכונה, אבל הדרמה המוזיקלית החדשה "Smash" שעלתה ביום שני האחרון בארצות הברית היא לא יותר מהצגה של מתנ"ס מסחרי בעיירה נידחת.
זה היה רק עניין של זמן עד שרשת הטלוויזיה NBC תחליט שגם היא רוצה "GLEE" משל עצמה. הרעיון על פניו היה נשמע נחמד: מחזמר נוצץ בברודווי על חייה של מרלין מונרו, נאמברים מושקעים, שחקנים בעלי שם ומפיק אחד בשם סטיבן שפילברג שמפיק את הפרויקט החדש. אז מה רע?
צפו: הפרומו של רשת NBC לסדרה "Smash"
אז זהו שרע. רע מאוד. בפועל אנחנו מקבלים מוצר טלוויזיוני שפועל על פי השבלונה הכי ישנה על המדף: ג'וליה (דברה מסינג מ-"וויל וגרייס") וטום (כריסטיאן בורל) הם צמד מפיקים ניו יורקים, חובבי מחזות זמר. יחד הם מתכוונים לעלות בברודווי מחזמר על חייה של מרלין מונרו, גם אם זה על חשבון חייהם הפרטיים. על תפקידה של מונרו מתחרות שתי עלמות חן צעירות - אייבי (מגאן הילטי) הפייבוריטית של צמד המפיקים וקארן (קתרין מקפי) שמגלמת שחקנית צעירה המתפרנסת ממלצרות ומחכה לפריצה הגדולה.
כדי להחזיק את סיפור המסגרת, גויסה לסדרה גם אנג'ליקה יוסטון, שעושה מה שעושים ייתר הקולגות הקולנועיות שלה (ג'סיקה לאנג, סם ניל) ומצטרפת למסך הקטן בדמות איליין, זו שמשקיעה כלכלית במחזמר ונמצאת בהליך גירושים מכוער. בהמשך תקפוץ לתפקיד אורח גם אומה טורמן.
עלילת אלטעזאכן
הבעיה עם "Smash" היא ששום דבר בה לא חדש: הדיאלוגים צפויים ונראה כאילו נכתבו על-ידי תסריטאי טלנובולות, הבימוי מתאמץ ומנסה להיות מגניב עד כדי חוסר מגניבות טוטאלית והעלילה עצמה כבר ממוחזרת מאיזו אגדה שכבר שמענו אלף פעם.
כך למשל, בעת ויכוח בין ג'וליה לבעלה על אימוץ ילד, דבר אותו הם מתכננים זמן רב, אומר הבעל לאשתו: "כשאת בהפקה את אף פעם לא כאן", והיא עונה לו רק כדי להרגיע אותו "זה לא מחזה, זה שיר אחד". לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שזה עניין של שנייים שלושה פרקים עד שהמפיקה הנמרצת תקדיש את כל השבוע לטובת המחזמר המצליח, מה שיגרום, הפלא ופלא - להתפוררות הזוגיות.
חמור מכך, עם פתיחת הפרק, נפגשות שתי הכוכבניות הצעירות באודישן למחזמר אחר, שמרמז לנו על ריב שיפרוץ ביניהן אוטוטו על התפקיד הראשי, כאילו השנה היא 1978 ואנחנו שוב צופים בסרט "הלהקה". רק יפצ'וק הייתה חסרה שם.
וכן, אלו לא הבעיות הצפויות היחידות שלהן: הורים שחושבים שמשחק הוא לא מקצוע, חבר שלא מציע נישואין ומשפחה בעייתית.
מעניין עוד כמה זמן נצטרך לחכות לבעיות ההתמכרות לאלכוהול, להתאהבויות חדשות, פרידות, אלימות וקאט פייט אחד גדול (שוודאי ישובץ איפשהו באמצע העונה).
אבל האכזבה הגדולה ביותר מ"Smash" (שתעלה בקרוב לשידור ב-HOT3) מגיעה מכיוון הליהוק. הגעגועים לדברה מסינג חלפו ברגע בו היא התאמצה להראות אמינה בסצינת "וואו, המבקר הקשוח של עולם התיאטרון מחבב את המחזמר החדש שלי!" ואפילו אנג'ליקה יוסטון האגדתית, שעל פניו היה נדמה כי תציל את הסדרה, מאבדת מן האפלוליות הכל כך מוכרת ואהובה שלה ומספקת הופעה בנאלית להחריד.
התקווה נמצאת דווקא בקתרין מקפי הצעירה, בוגרת "אמריקן איידול 5", שקולה הנעים הוא קרן האור היחידה. וסביר להניח שביצועיה הם הדבר היחיד שיכול להציל משהו מהפקת הענק המיותרת הזאת. אז אתם יכולים לקרוא לזה "Smash" עד מחר אבל להיט - זה לא.
