המורים של הספורטאים
מהמורה לפיזיקה שהכריח את רן בן-שמעון להשלים שיעורים ועד המורה לגיאוגרפיה שהדביק את עידו קוז'יקרו בחיידק ידיעת הארץ - הנה חמשת הנבחרים- מורים וספורטאים
רוב הספורטאים מתחילים את הקריירה בתקופת בית הספר, וכדי להצליח הם זקוקים גם לתמיכה ולהבנה מצד המורים. במסגרת התחרות לבחירת "המורה של המדינה," פנינו לחמישה ספורטאים ומאמנים מצליחים וביקשנו מהם לבחור את המורה שהשפיע יותר מכל על הקריירה שלהם. מהמורה לפיזיקה שהכריח את רן בן-שמעון להשלים שיעורים ועד המורה לגיאוגרפיה שהדביק את עידו קוז'יקרו בחיידק ידיעת הארץ - הנה חמשת הנבחרים
"חיים השפיע לטובה על תלמידים לא קלים"
מאמן קריית-שמונה רן בן-שמעון (41) מתקרב לאליפות היסטורית. הוא התפנה מעיסוקיו וחזר 23 שנים לאחור לתיכון רב תחומי "עמל" א' פ"ת, לימים בהם למד אצל סגן המנהל והמורה לפיזיקה, חיים מוסט. בתקופת הלימודים בתיכון רן היה כדורגלן מצליח וקפטן בנבחרות הנוער והנערים. בשל מחנות אימונים וטורנירים בחו"ל הוא הירבה להיעדר מהלימודים. מוסט תמיד היה שם בשבילו, תמך וכיוון.
בן-שמעון: "הדרך של חיים להתמודד עם טיפוס כמוני בגיל העשרה זה עניין בכלל לא פשוט. הייתי תלמיד קצת בעייתי, והיו תקופות שכמעט הרמתי ידיים, אבל ראיתי בחיים מוסט דמות סמכותית, שיעזור לי לשמור על מסגרת לימודים, וזרמתי איתו. חיים הוא איש חינוך ממדרגה ראשונה. הייתה לו זווית שונה על החיים, לא מקובעת, והוא הצליח בחשיבה מחוץ למסגרת המקובלת להשפיע לטובה על תלמידים לא קלים."
המאמץ של מוסט נשא פרי. בן-שמעון: "למדתי ברצינות, אבל כל הזמן הציק לי שלא השלמתי בגרות. היו חסרות לי בסך הכל 15 יחידות. כשפרשתי ממשחק השלמתי בגרות בספרות ובתנ"ך. בגיל 31 חזרתי ללמוד על כתבי ביאליק. בהמשך הלכתי ללמוד גם לתואר אקדמי בתקשורת."
חיים מוסט פרש השנה לפנסיה, והיה נרגש במיוחד כשהתקשרנו אליו לבשר לו על בחירתו של בן-שמעון בו. הפגשנו ביניהם בבית קפה קטן בפ"ת, ומוסט מספר לי לפני הגעתו של רן: "המשכורת של מורה לא גבוהה, אבל כשתלמיד זוכר אותי אחרי 23 שנה, אני אומר שהיה שווה להיות מורה. זה לא בגלל שהיום התלמיד מפורסם, זה יכול היה להיות כל תלמיד."
המפגש היה מרגש, והזיכרונות עלו במהרה. בן-שמעון: "אני לא מתעסק בנוסטלגיה, אבל כיף גדול לפגוש אותך. היו לי הרבה מורים טובים, אבל אתה השפעת עליי יותר מכולם."
מוסט: "אני שומע על הצלחתך, והרבה בזכותך אני מתעניין בהפועל קריית-שמונה. אני זוכר שפעם אחת הייתי באצטדיון כדורגל, והלכתי לראות אותך בדרבי של פ"ת. מאז התקדמת, ובטח ההרגשה מיוחדת להצליח היום דווקא בקבוצה מצפון הארץ."
בן-שמעון: "אין ספק, קריית-שמונה זה שונה. הלוואי שהצלחת הקבוצה תעשה שינוי בכל מאפייני העיר. כל הזמן אומרים שהצלחת הקבוצה תעזור לעיר, אבל זה לא מספיק שהכדורגל מתפתח, כי עדיין יש פה מקומות של עוני, מדרכות שבורות, דירות שלא ראויות למגורים."
מוסט מסכם: "לרן היה ידע נרחב בכל התחומים, ובכיתה הוא ידע להסתדר בזכות האינטליגנציה שלו. ישבתי איתו שעות כדי להשלים את החומר שהפסיד בגלל האימונים. כדורגל תמיד היה אצלו לפני לימודים, ואם באותו יום היה משחק ומבחן, הוא העדיף את המשחק. פעם הוא הגיע לבית הספר עם רגל שבורה, ושלושה חודשים הסתובב בגבס. גם אז לא ויתרתי לו. ידעתי שהוא יגיע רחוק בזכות האינטליגנציה, כושר המנהיגות ויחסי האנוש הטובים." עידו קוז'יקרו ויעקב לוי
"יעקב נחשב לאגדה בעמק החולה"
כדורסלן גלבוע/גליל, עידו קוז'יקרו ,(34) למד בתיכון עמק החולה בכפר-בלום. המחנך והמורה לגיאוגרפיה ואיכות הסביבה, יעקב לוי, תמיד היה שם בשבילו.
כשקוז'יקרו נדרש להצביע על המורה שהשפיע עליו יותר מכל, הוא לא חשב פעמיים: "היה לי כבוד גדול להיות תלמיד של יעקב לוי. בעמק החולה הוא נחשב לאגדה. האהבה שלו לתלמידים בראש מעייניו. איש חינוך מיוחד, שמקנה ערכים ודרך ארץ, הרבה לפני הלימוד המקצועי. הנתינה שלו ותשומת לב האישית והשווה לכל תלמיד היו מדהימות. הוא העניק לי מודעות לסביבה, אהבת הארץ, ידיעת הארץ. מורה עם המון ידע. בזכותו אני אוהב גיאוגרפיה. הציונים שלי היו סבירים, ואם יעקב לא היה המורה שלי, ייתכן שבכלל לא היו לי ציונים במקצועות שהוא לימד. הוא נלחם עליי כדי שאתמיד ואצליח, ואני מוקיר לו תודה."
השניים נשארו בקשרים טובים עד היום, כולל הזמנות הדדיות ומפגשים באירועים משפחתיים. קוז'יקרו: "מעבר לזה שאנחנו מקיימים הרבה שיחות טלפון, הזמנתי אותו לחתונה שלי והוזמנתי לחגוג את בר המצווה של הבן שלו. גם בחגים אנחנו מברכים זה את זה."
לוי: "תמיד ידעתי שעידו יגיע רחוק בכדורסל. כשהוא מציב לעצמו מטרה, הוא ממוקד בה. מגיל צעיר הוא אמר שכשיגדל הוא ישחק בגליל העליון, ואני מצדיע לו על המאמץ שעשה בכיוון זה. הוא מאוד אינטליגנטי, בחור שתמיד הוביל במסיבות ובאירועים. נשמה טובה. מבחינה חברתית הוא היה עשר. אהב לטייל, מאוד סקרן לנעשה בסביבה. בתקופת רצח רבין הוא הירבה לשאול שאלות וירד לפרטים. הוא גם יזם ביקור של השכבה בכיכר רבין, שם התלמידים הדליקו נרות."
לוי ישמח אם תלמידו לשעבר ילך בדרכו: "אני מקווה שלאחר הפרישה מכדורסל יהיה לו עולם אחר, שימשיך בעשייה החינוכית, כמו ההרצאות שנתן בבית הספר בנושא מניעת אלימות." ענבל פיזרו ועופרה שפירא
"בטיולים עופרה לקחה אותי על הגב"
ענבל פיזרו (24) היא שחיינית פראלימפית, שמגיל 12 מתחרה בתחרויות בינלאומיות. היא משותקת מלידה בגפיה התחתונות. בצה"ל התנדבה לשרת כמדריכת שחייה. ב2004- חזרה מאולימפיאדת אתונה עם שתי מדליות: כסף וארד, וב2007- נבחרה לספורטאית השנה מטעם התאחדות לספורט נכים. מבייג'ינג 2008 חזרה עם שלוש מדליות כסף. בשלוש אליפויות העולם האחרונות זכתה במדליית זהב. ביום העצמאות ה54- למדינת ישראל הדליקה משואה בהר הרצל.
ענבל בחרה בעופרה שפירא, שהייתה הגננת שלה בגן "אלון" שבקיבוץ יזרעאל".עופרה הייתה סוג של אגדה בקיבוץ. בראייה לאחור, למרות שגדלתי כילדה נכה, עופרה דאגה שאעשה בדיוק מה שכולם עושים. בטיולים היא לקחה אותי על הגב שלה, כדי שארגיש כמו כולם. כשיצאתי מיזרעאל למסגרת חינוכית בקיבוץ אחר, הבנתי כמה הקיבוץ הוא סוג של בועה טובה. בשבילי, עופרה הייתה הדבר העיקרי, דמות מפתח שהשפיעה על חיי."
פיזרו מוסיפה: "לאורך שנותיה כגננת, עופרה אספה ציורים של כל הילדים בגן. לפני שנה היא קיימה תערוכה, בה היו גם הציורים שלי, וזה רק מלמד איזו גננת מיוחדת היא הייתה, שנתנה כבוד לילדים שגידלה. אחת הפעילויות שעופרה אירגנה הייתה נגינה על גיטרה ושירה. כשנסעתי לטיפולים בארה"ב בשנת ,1992 עופרה דאגה להכין לי קלטת, שבה מוקלטים היא והילדים שרים את השירים שאהבנו מהגן. בתקופת הטיפולים זה השאיר אותי מחוברת לבית ולגן. בדרך שהתייחסה אליי, עופרה גרמה לי לפתח את הרצון להיות עצמאית, כמו כולם."
עופרה: "מאוד התרגשתי כשענבל בחרה בי. זה כבוד גדול אחרי 40 שנות עשייה בגיל הרך. ענבל הייתה ילדה מיוחדת במינה, אישיות בפני עצמה, שידעה להתמודד בכבוד עם הנכות. היא לא החמיצה שום פעילות. תמיד הייתה חייכנית וחברתית. ענבל הייתה אהובה ומקובלת על הילדים, שתמיד היו עוזרים לה. אני גאה בהתפתחות ובהתקדמות שלה, ונרקם בינינו קשר לעולמים. הערכים החינוכיים שענבל קיבלה בבית הוריה הם הדבר הכי חשוב. בבית היא למדה, שהחיים תלויים במוטיבציה שלה להיות שווה בין שווים, ושהעולם יכול להיראות יפה." טאלב טואטחה ותאאיד גמאל
"אצל תאיד לא ירדתי מציון "100
מגן מכבי חיפה והנבחרת, טאלב טואטחה ,(19) הוא מהכישרונות הבולטים שצמחו במגזר. הבחירה שלו: המורה למתמטיקה תאאיד גמאל, שלימדה אותו בכיתות ז-'ט' בחטיבת הביניים בכפר ג'סר א-זרקא.
טאלב: "תמיד היה לי כיף בשיעור מתמטיקה, כי תאאיד העבירה את השיעור בצורה מעניינת ובנוסף דיברה איתנו על הצלחה בחיים. היא אמרה לנו, שכל תלמיד ירשום על דף מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. היא סיפרה שכאשר כותבים את המשאלות על דף ומשננים אותן, בסוף זה עובד. אז עשיתי כמו שהמורה אמרה, וכתבתי איזה בית הייתי רוצה שיהיה לי, איזה מכונית ומקצוע, אבל אל תשאל אם המשאלות התגשמו, כי אסור לדבר על זה. כל דבר יבוא בזמנו, ותמיד אפשר לחלום חלומות חדשים."
טאלב נזכר בשיעורי המתמטיקה: "כשהייתי ילד עשיתי הרבה בעיות בבית ספר, אבל בשיעור של תאאיד הייתי תלמיד למופת, ואפילו חיכיתי לשיעורים שלה. מאוד הערכתי את המורה, כי היא הדריכה אותי כיצד להתנהג, הסבירה שאני חייב להיות סובלני, ושהכי חשוב שאעשה מה שאני אוהב כדי שאצטיין. בשלוש השנים שלמדתי אצל תאאיד לא ירדתי מציון 90 במתמטיקה."
תאאיד":טאלב היה בכיתה אישיות מאוד מיוחדת. במתמטיקה הוא היה מהמצטיינים, אבל זה לא הפתיע אותי, כיוון שהוא בא מבית שתומך, וגם אנחנו המורים בבית הספר תמכנו בו. עבדתי עם טאלב על פיתוח האישיות והאמונה העצמית. אמרתי לו, שאם הוא יתקדם בכדורגל הוא יעלה את קרנה של ג'סר א-זרקא, שתהיה לה תדמית חיובית. טאלב היה תלמיד מיוחד, שקט, מנומס, ידע לכבד את המורים. היו לו ביטחון עצמי גדול וחיוך כובש. האמנתי בו מהרגע הראשון." משה סיני וזהבה מזור
"ההערכה שלי לזהבה אינסופית"
מאמן מכבי פ"ת, משה סיני, היה בשנות ה80- קפטן הנבחרת והפועל ת"א. הוא גדל ולמד ביפו בתיכון "אורים," וכשהתבקש לבחור במורה שהשפיע על חייו, הוא לא היסס והצביע על המחנכת שלו בכיתות ז-'ט,' זהבה מזור.
סיני: "זהבה הייתה עבורי יותר ממורה. היא התייחסה אליי כמו אחות גדולה ודואגת. זה התבטא בכך שקיבלתי ממנה עזרה בלימודים מעבר לשעות הרגילות, ולנוכח התנאים הקשים היא קנתה לי בגדים לבית הספר וכרטיסים להצגות וסרטים, כדי שאיחשף לתרבות. האהבה והנתינה שלה היו בלתי רגילות, ולכן גם ההערכה שלי אליה היא אינסופית. זו גם הסיבה ששנים רבות נשארנו בקשר, נפגשנו בימי הולדת ואירועים אחרים. גם 35 שנים אחרי, בכל פעם שמזכירים את זהבה, אני מתרגש מחדש."
זהבה: "זיהיתי ילד מדהים, חכם בצורה בלתי רגילה, בעל פוטנציאל עצום. היו לו תכונות של מנהיג. מה שמשה היה אומר, כל התלמידים ביצעו. יום אחד ראיתי שהוא מגיע לבית הספר בלי ילקוט, וכששאלתי מה הסיבה, הוא לא התנדב לספר, אבל הבנתי שלנוכח המצוקה הכלכלית אני צריכה לעזור לו. קניתי לו ילקוט, ספרים ומחברות, ולימים גם הגעתי לביקור בית, והבנתי את הקושי שאיתו היה עליו להתמודד.
"כבר אז הוא היה שחקן שניבאו לו עתיד גדול. כדי להתקרב אליו אמרתי לו שאם הוא ישמע בקולי, יום אחד הוא יהיה קפטן הנבחרת, אבל אם הוא יילך בדרכו, הוא יהיה ראש המאפיה. זה משפט שזיעזע אותו ופתח לו את העיניים.
"אצלי הוא עלה על דרך המלך והתמיד בלימודים. פעם הוא מאוד נעלב כשהמורה לספורט לא שילב אותו בהרכב נבחרת בית הספר. לימדתי אותו לספור עד 10 לפני שהוא חושב לעשות משהו. זה היה חלק מתהליך הלמידה שלו, ולימים כשהתבגר והפך לשחקן מפורסם, הוא אמר לי שכל ההצלחה שלו באה בעקבות זה שהוא קיבל החלטות ברוגע, ולא בכעס."
לפנייה לכתב/ת 
