לשבות למען הילדים של המנקה פאטמה

לפאטמה, כמו לרבים מעובדי האוניברסיטה שגם הם מגיעים בשמונה למשרד, לספריה או לכיתה, יש ארבעה ילדים. כשיסיימו את התיכון, סיכוייהם להשתלב באקדמיה נמוכים משמעותית מאלו של עובד הספריה, המרצה ואפילו של איש האחזקה, ולא רק בגלל רמת הלימודים הנמוכה בירושלים המזרחית, שכר המינימום ממנו היא צריכה לפרנסם או התרבות ממנה היא באה. פאטמה, בניגוד לשאר עובדי האוניברסיטה, איננה זכאית לסבסוד של לימודי ילדיה במוסד אקדמי. היא גם לא זכאית למנוי לספריה, להשתלמויות ולהטבות שונות שמקבלים העובדים עבור ילדיהם. בחגים, כשהעובדים מקבלים תלושים לקנייה בסופר, בנה הבכור של פאטמה אינו נהנה משי לחג וגם בימי הכיף של העובדים, הוא לא זכה להשתתף מעולם.

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

מתנחלי מגרון - ממשיכיו של טרומפלדור / דוד העברי

מסכנוּת פלסטינית כאסטרטגיה כלכלית / אדם רויטר

פאטמה היא עוד אחת מאותם מיליון עובדים שקופים שהולכים ומתרבים בישראל. עובדים אלו נמצאים במסדרונות בתי הספר, באקדמיה ובמשרדים הממשלתיים. הם כבר לא רק שוטפים לנו את הכיתות, אלא גם בודקים לנו את התרגילים, מתקנים לנו את המחשבים, מטפלים בהורינו ושומרים על חיינו. אלו הם המעמד הנמוך וגם הבינוני, החצר האחורית ההולכת ומתרחבת של החברה הישראלית.

יש שיטענו כי יו"ר ההסתדרות בחר להשבית את המשק מטעמים פוליטיים, יש שיאמרו שהוא מנסה להשתלב במחאה החברתית לאחר שנים של הזנחה. אין לפסול הסברים אלו, אך הם אינם רלוונטיים. המחאה החברתית שפרצה בקיץ היוותה את יריית הפתיחה למאבק על רוחה של החברה הישראלית, אך גם פתחה את אותו הפתח למנהיגי הציבור להתחיל ולפעול למען החלשים והמנוצלים. אלו שבחרנו להתעלם מהם, עד שהפכנו לחלק מהם, אלו שמעולם לא זכו לתשומת לב מנהיגי הציבור.

עלינו לקחת צעד אחד קדימה, כל אזרח כפי יכולתו, לקום ולהיאבק כדי שישראל של המחר תהפוך לחברה סולידרית יותר, צודקת ושפויה. חברה שבה אנו הצעירים נוכל להתגאות כי כל אחד נהנה משוויון הזדמנויות, יכולת להתפרנס ולחיות בכבוד ומקורת גג ראויה.

הבוקר, כשהרכבות הפסיקו לנסוע, משרדי הממשלה נשארו נעולים והבנקים הפסיקו לאשר עסקאות, יכולתי סופסוף להסתכל לפאטמה בעיניים ולהבטיח לה שהפעם אנחנו במלחמה על זכויות עובדי הקבלן. היום, על כל אחד מאיתנו להסתכל על עובדי הקבלן שסביבו ולהרגיש גאה להיות חלק מהחברה הישראלית. וליו"ר ההסתדרות לא נותר לי אלא לומר - טוב מאוחר מאף פעם.

איתי גוטלר, יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית וממובילי המאבק החברתי בירושלים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il