המשטרה איבדה את הספח, העבריין ניצל
שוטרים שבדקו את עברו תעבורתי של נהג שנתפס ב-40 קמ"ש מעל המותר, נדהמו לגלות 45 עבירות תנועה ב-10 שנות רישיון - 5 עבירות מהירות, שלוש של חציית צומת באדום. אז איך קרה שהוא ניצל משלילה ארוכת טווח?
נהג שנתפס נוהג 140 קמ"ש בקטע כביש בו מותרת נהיגה במהירות של 100 קמ"ש בלבד, ניצל משלילה ארוכת טווח. זאת מאחר והמשטרה לא הצליחה להוכיח לסנגורו, עורך הדין איתי יצחק, כי אכן מסרו לנהג, בן פישמן, את ההודעה על-כך שביצע את העבירה.
פישמן מחזיק בתואר עבריין תנועה סדרתי, שכן במהלך 10 שנות החזקת רישיון נהיגה, הורשע בלא פחות מחמש עבירות מהירות, שלוש פעמים בחציית צמתים באור אדום, שש פעמים נתפס מדבר בטלפון ללא דיבורית, ובסך הכל נרשמו על שמו 45 עבירות תנועה. את כל אלה ביצע אגב בין עונשי מאסר שהוא מרצה בכלא על עבירות פליליות, כולל תקופות בהן לא נהג משום שריצה עונשי שלילה שונים.
על-פי פקודות הראיות, המשטרה חייבת להציג בבית המשפט הוכחה על-כך שהודיעה לנהג על העמדתו לדין. הודעה זו מתבצעת באמצעות דואר רשום עליו חותם הנהג בעת קבלת ההודעה, חתימה המוכיחה כי קיבל את ההודעה.
אלא שפישמן ביקש להישפט, וסנגורו יצחק שבדק את תיק הראיות של לשכת התנועה המשטרתית, לא מצא צילום ספח-דואר רשום של המשטרה, ראיה המוכיחה כי אכן עמדו בתנאי הבסיסי של הודעה כדין לנהג הנאשם. כאשר נדרשה לכך המשטרה בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, טענה כי בידה רק פלט מחשב משטרתי שם מצוין המספר הסידורי של דבר הדואר הרשום - פרי שאינו מהווה ראיה קבילה.
מאחר והמשטרה לא הצליחה כאמור לעמוד בנהלים הבסיסיים המתבקשים, ביקש עורך הדין יצחק למחוק את כתב האישום נגד לקוחו. למשטרה לא נותר ברירה ולכן חזרה בה מכתב האישום, ואף הצהירה כי לא תחזור ותעמיד לדין את פישמן שוב בשל אותה עבירה, גם אם ימצא הספח האבוד.