על השביתה הזו אנחנו נשלם ביוקר

בין אם אלה הבחירות להסתדרות במאי, בין אם זה צלו המאיים של ארגון "כוח לעובדים", בין אם זו התקנאות במחאה הגדולה מהקיץ, שהותירה אותו מחוץ לשדרה בחיקם החמים של הוועדים הגדולים והחזקים במשק, ובין אם אלה הרהורים נוגים על ימי השבתה גדולים של מזכ"לים אדומים שהיו במקומותינו ואינם עוד, ברור שעופר עיני נזקק באורח נואש לשביתה טובה ומפוארת, שתרומם מחדש את קרנו בעיני העובדים ותזכיר לכל מיהו טְרִיבּוּן העם האמיתי.

עיני אמנם לא היה מהמשביתים הגדולים שידענו, ובמהלך כהונתו כיו"ר ההסתדרות אצבעו הייתה פחות קלה על הדק השביתה ממרבית קודמיו בתפקיד, ובוודאי קלה מזו של כמה מראשי הוועדים הגדולים, אך נראה כי השתחררות מלאה מדפוס שריפת המועדון והמשק הופכת כבר למשימה גדולה מדי על מידותיו וצרכיו הבוערים.

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

לשבות למען הילדים של המנקה פאטמה / איתי גוטלר

מתנחלי מגרון - ממשיכיו של טרומפלדור / דוד העברי

לא שחלילה לא נדרש שינוי עמוק ויסודי בתנאי העסקתם, המחפיר לעתים קרובות, של עובדי הקבלן והמועסקים דרך קבלני משנה, במגזר הציבורי כמו הפרטי, בין בעצם שכרם (בעיקר עובדי הניקיון והשמירה), בין בהבטחת תנאים סוציאליים מלאים, ובין באכיפת חוקי העבודה המופרים לא אחת וברגל גסה, אך עיני דורש משהו אחר לחלוטין. בצניעותו הרבה הוא בסך הכול מבקש להכתיב לממשלה איך עליה להעסיק את עובדיה, מהו מבנה ההעסקה שעליה לאמץ לפי אותו "צו הסתדרותי" שהוא העביר לידיה, ולשלול ממנה באחת את הגמישות הניהולית, בין השאר באמצעות מיקור חוץ, שכל משק מערבי מתקדם מכיר בחשיבותה הרבה.

נזק למשק. הבוקר בתחנת הרכבת בתל-אביב (צילום: בן קלמר)

עיני מבקש במפגיע לגנוב סמכויות, והוא לא לבד. בג"ץ, מבקר המדינה ואפילו דפני ליף ושות' עשו זאת לפניו. מבחינת עיני, גם אם המדינה נדרשת תדיר לביצוע פרויקטים הקצובים בזמן ושבסיומם אין היא נזקקת יותר לאותם עובדים, עליה לקלוט אותם ויהי מה. באורח תמוה למדי, את המודל התעסוקתי המופלא הזה, שיושם עשרות שנים במתחמי הוועד הפועל ודומיהם עם בטלה פנים-ארגונית מרקיעת שחקים, לא ששות לאמץ מיטב מדינות המערב, אפילו לא הסקנדינביות שבהן. ברוב מדינות המערב לא רק שאין כל התנערות משירותי מיקור חוץ, אלא ניכר בחלקן גידול של ממש בשירותים אלה. 

הפסד של 0.1% תוצר ביום שביתה (כמעט מיליארד שקל), אובדן של יותר מרבע מיליארד שקל הכנסות ממסים וטרטור בלתי נסבל של האזרחים הם רק חלק מהתשלום שמניח לפתחנו עיני. כל זאת כשמדי יום מתרבים הסימנים להאטת הצמיחה במשק (הערכות לצמיחה של 2.5% ואף פחות מכך ב-2012), ירידה של ממש בגביית מסים בחודשים האחרונים, אינדיקציות למיתון המאיים על אירופה, חולשה של ממש ביצוא (הקטר של התוצר) והערכות לגידול באבטלה.

כנראה שלדעת אי אילו "נשמות טובות" בקרבנו, המשק הישראלי, שגילה חוסן של ממש בשנים האחרונות עם צמיחה נאה, צמצום ניכר בממדי האבטלה והעלאת דירוג האשראי, זקוק לעוד גחמה הסתדרותיות. בקיץ 2011 יצא השד המהפכני מרוטשילד עם הבשורה שככל שנרבה בעיבוי סעיפים "תומכי מהפכה ורווחה" כך ייטב לנו. בחורף 2012 אנחנו למדים כי הישועה החברתית עוברת דרך העסקה ישירה, גם אם בתמורה לכך נזכה בעוד טלטלה, ירידת תוצר, גידול בגירעון התקציבי, ובגידול באבטלה בעתיד. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il