"Format": פט שופ בויז למיטיבי לכת
אלבום הבי-סיידס של הפט שופ בויז הוא לא אסופת השירים המוצלחים ביותר שלהם, אבל מספק הצצה מרתקת אל חייהם ויצירתם של ניל טננט וכריס לואו. פופאיי בלי מדונה, אבל עם הרבה אלקטרו - וגם קצת בריטני
אי שם בשנות ה-70, הומצא ה"ספר-קלטת". שלמה ארצי דיקלם אז את "טיול לארץ התווים" בין שיריהם של "האחים והאחיות". באחד מלילות השבוע החולף שבה אליי התחושה הזו, של לגמוע את התווים והסיפורים בין השירים.
יותר מ-30 שנה אחרי, זה קרה באנגלית במבטא בריטי, באדיבותם של הפט שופ בויז. לא, ניל טננט וכריס לואו לא הוציאו "ספר-קלטת", אלא את "Format", אוסף של בי-סיידס, סינגלים שלהם שלא נכללו באלבומים רשמיים, ונאספו לאלבום כפול חדש, אליו נלווה ספרון ובו ראיון מרתק שערך עמם הסופר ג'ון סאבאג'.
הספרון, כמו גם שירי האלבום, לא חושפים את המאזינים למשהו שלא היכרנו מהבויז, אבל עושים את זה אחרת - ולעומק. שירי הפופ, לפעמים כאלה שלוקחים אותך יותר לכיוון הדאנס ולפעמים ביטים אלקטרוניים משולבים ברוק, מרביתם מן הסתם לא מוכרים למאזין הממוצע, כשהם משולבים בסיפורים שמאחורי השירים, הופכים את חווית ההאזנה לנדירה במחוזות הורדות המוזיקה של ימינו.
"ידענו שזה יהיה שם של אלבום מסוג זה", אומרים השניים בראיון. "עברנו בסקנדינביה ליד שלט שהיה כתוב עליו 'Format'. ידענו שזה יתאים", הם מספרים בהקדמה לספרון ומכניסים באופן מדויק את הקורא והמאזין לאווירה: שליש עניינית-טכנית, שליש משועשעת ושליש - בלי טיפת ציניות - מרגשת עד דמעות.
שעת סיפור
"כשאנחנו כותבים אלבום, אנחנו כותבים יותר שירים ממה שאנחנו צריכים", מסבירים השניים את הסיבה ליציאת האלבום החדש - ובאותה נשימה מספרים באהבה על השירים שלא נכנסים לאלבומים, הנשכחים, אלה שלכבודם מוקדש האוסף החדש שמחולק לשניים: חלק א' בן 18 שירים שהוקלטו מ-1996 ועד 2002 וחלק ב' מ-2002 ועד 2009, בסך הכל 20 במספר בחלק זה.
"The Boy Who Couldn't Keep His Clothes On". מה הסיפור?
הייתי אומר מוזר, אבל מובן שדווקא ובכוונה נפתח האלבום עם "The Truck Driver And His Mate", שיר רוק אלקטרוני שלדבריהם "נשמע כמו אואזיס". הרי לא התכנסנו כדי לשמוע את "Go West". אם לא ידעתם, וכנראה שלא ידעתם, 150 עותקים מתקליט נדיר שכולל את הקטע הזה נמכרו לתקליטנים בבריטניה, אי שם ב-1996.
"Hit And Miss", השיר השני באלבום, כבר מביא את ניל טננט לווידוי. "אלה שירים שאף אחד לא שם לב אליהם", הוא אומר ומוסיף שהם נכתבים על דברים אישיים בחייהם של השניים. "אבל אתם לא הרכב אוטוביוגרפי", מקשה המראיין סאבאג', ומחלץ ממנו את התשובה הצפויה - "אלה החיים של הדמויות שלנו". כמה פט שופ בויזי מצדו.
אל תחפשו סדר מוזיקלי באלבום הזה. הסיפורים, כך נדמה, מרכיבים את הרצף במקרה הזה. לא השירים. כך, "Betrayed" הוא שיר עליו מספרים השניים שהוקלט כדי להוכיח שגם הם יכולים ליצור מוזיקת ג'אנגל; "How I Learned To Hate Rock and Roll" הוא סתם שיר מתריס ו"דיסקוטקה", שיר דאנס אלקטרוני שמובא כאן בגרסה מחודשת, מתגלה כשיר שמספר על חבריהם שמתו מאיידס.
צפו: ניל טננט וכריס לואו מדברים על האוסף החדש
הסיפורים לא מפסיקים. "Confidential" נושא עמו סיפור מרתק על שיר שכתבו לטינה טרנר והיא לא לקחה בסופו של דבר, שיר אחר שאמור היה להתבסס על "Smells Like Teen Spirit", של נירוונה הפך למשהו אחר לגמרי; עוד שיר נכתב על נער ברזילאי שנרצח.
ויש עוד. "The Ghost Of Myself" הוא מחווה משועשעת לסינגל הבכורה של בריטני ספירס (אנחנו עוד נחזור לבריטני בהמשך המדור) והשיר "The Boy Who Couldn't Keep His Clothes On", שיתוף פעולה עם די ג'יי דני טנאגליה הענק, שכולל מחווה ל-Queen ובז, בועט ומעמת את הקלאברים של ימינו עם סצינת המועדונים הגאה בטקסט מרגש וציני במיוחד.
להיטי ענק של הפט שופ בויז, כאמור, לא תמצאו ב"Format". העמקה מרתקת בסאונדים של הצמד הבריטי, בסיפורים שמאחורי השירים ובחברים שעזרו להם לאורך הדרך (דיוויד בואי, רובי וויליאמס ובעיקר אלטון ג'ון, שעמו הם מבצעים באלבום את "In Private" המעולה) - דווקא כן.
מי כן ימצא עניין ב"Format"? מעריצי הצמד מיטיבי הלכת, זה בטוח. אבל אתם יודעים מה? גם חובבי פופ ודאנס כבדים נוספים, שירצו ללמוד קצת יותר איך שיר נולד, ומה עומד מאחורי הצמד הזה, שכבר יוצר יחד יותר מ-30 שנה. אם תרצו, בית ספר למוזיקה - הגרסה האלקטרונית.
מעניין אם בריטני העזה לצפות בזה מאז
הרבה יותר פשוט מהפט שופ בויז, ועשר שנים אחורה - בדיוק בסוף השבוע הזה יציין העולם כולו בשלל אירועים מיוחדים (או שלא) עשור ליציאת "Crossroads", סרטה הנורא ואיום של בריטני ספירס.
בריטני הוגה תווים על הפסנתר ב"Crossroads". בלתי נשכח
למאותגרי 2002 נספר שהעלילה המורכבת עוסקת בלוסי (ספירס) שיחד עם שתי חברותיה - קיט ומימי, יוצאת למסע דרכים ברחבי ארצות הברית. הביקורות, כמו שאתם יכולים לנחש או אפילו זוכרים, קטלו את הסרט, ובצדק - והוא שימש אפילו דוגמה לטעמה המוזיקלי של יפית/יפעת (יעל פוליאקוב), הדמות מ"אחד העם 1", למי שזוכר. לעומת זאת, הקשקוש הזה, שהפיקה רשת MTV ורוב מטרתו היתה לקדם את אלבומה השלישי של הזמרת שיצא שנה לפני כן, דווקא הצליחה בקופות.
רגע בלתי נשכח, למי שבאמת רוצה לצחוק מערימת הטראש, הוא הרגע בו ספירס רוכנת על הפסנתר של בן זוגה היפה והמוכשר כמובן, והוגה תווים ומילים במוחה הקודח - באקראי ממש, מהם לבסוף יוצא השיר "I'm not a Girl, not yet a Woman". גאון בריטני הזאת, גאון! מעניין אם היא בעצמה העזה לצפות בזוועה הזו מאז.
