בין הסופרבול לפוטבול: סיכום עונת 2011/12
ניו יורק ג'איינטס זכתה בגביע וינס לומברדי, אבל בין לבין היו עוד כמה אירועים ראויים לציון בליגה הרווחית בעולם: מי ה-MVP, המאכזב, ההפתעה והעתיד? כנסו וגלו
עוד ב-ynet ספורט:
בואו נראה מה היה לנו: עוד לפני המשחק הקרב בין טום בריידי לאיליי מאנינג תפס מקום משני, בזמן שכולם דיברו על ההופעה הצפויה של מדונה. אחרי שמדונה הופיעה, מאנינג היה צריך לנפק עוד קאמבק ענק כמו שרק הוא יודע כדי להתחרות בשואו שהיא נתנה (ובטח באצבע המשולשת של M.I.A).
אחר כך הגיעה הגברת ג'יזל, אחת הנשים היפות בעולם והעזר כנגד בריידי, שליכלכה על החברים שלו בניו אינגלנד על כך שפגעו בסיכויים לנצח: "בעלי לא יכול למסור ולתפוס באותו זמן. אני לא מאמינה שהם הפילו את הכדור כל כך הרבה פעמים". את הקללות שהיו שם חתכנו.
כמובן שג'יזל לא יכולה לדבר ולא לצפות לתגובה, ומי שתקף בחזרה היה דווקא ברנדון ג'ייקובס מהג'איינטס, שאמר שעדיף שהיא "תישאר יפה ותשתוק" (ההתנצלות שלו שהגיעה לאחר מכן לא מעניינת, הא?)
וברור שלא נשכח את רוב גרונקובסקי, כוכב הפטריוטס ששיחק פצוע והיה רחוק מלהרשים.
חוץ מהעובדה שהוא מחזיק בחברה לוהטת משלו, מה שרק מחזק את מעמדו ככוכב תקשורתי, הוא חטף ביקורות על כך שנצפה חוגג בטירוף במסיבה אחרי ההפסד בסופרבול.
בקיצור, בשבוע הסופרבול כולם דיברו על הכל חוץ מפוטבול, ובאופן אירוני דווקא הסופר מודל ג'יזל הייתה זו שנתנה את הפרשנות המקצועית ביותר. אז בואו נתקן את זה: עונת ה-NFL הייתה יוצאת מן הכלל, מטורפת, בלתי צפויה, ואנחנו באים לסכם אותה בשבילכם.
MVP
ארון רוג'רס של גרין ביי זכה בתואר הרשמי, ונורא קשה להתווכח עם ההחלטה הזו. המספרים שלו היו מדהימים: אחוזי מסירה של 68.3, בקומפקטיות נפלאה של 502 ניסיונות בלבד, המועטה ביותר מבין חמשת המובילים בליגה. כל מסירה שלו הייתה בממוצע על 9.25 יארד, בקלות במקום הראשון, ו-45 טאצ'דאונים לעומת שש חטיפות בלבד. ובשורה התחתונה -דירוג מוסר של 122.5.
אבל העובדה שהוא ראוי לא אומרת שלא היו עוד ראויים, ולא בטוח שהם פחות ראויים מהראוי שנבחר. היכולת של דרו בריז הייתה פשוט מרהיבה. הקוורטרבק של ניו אורלינס הוביל את ההתקפה המפחידה ביותר בליגה (לא רק בגללו, אלא בגלל רוטציית הראנינג בקס המהממת שאיפשרה סכנה ברורה ומיידית לכל הגנה בכל רגע).
5,476 היארדים שמסר העונה שברו שיא, והוא אפילו עבר בטאצ'דאון אחד את רוג'רס. בגלל זה הוא גרף את תואר שחקן ההתקפה של השנה. כמובן שאי אפשר להתעלם ממאנינג, שהציל את קבוצתו בסיום העונה הסדירה ולקח אותה לאליפות.
ומה נגיד על כמה הגנות מטורפות? נורא נוח לברוח לסן פרנסיסקו שבנתה כך את הקבוצה, או כמובן את בולטימור העשויה מברזל, שם אפשר לציין את שחקן ההגנה של השנה, טרל סאגס, לצד ריי לואיס ואד ריד המשתבחים.
אבל בואו נקבל החלטה. בעונה הסדירה, וזה קורע את הלב לבחור, רוג'רס זוכה בתואר
מבחינתנו. בפלייאוף נפתיע - מאנינג לקח את התהילה, אבל הג'איינטס זכו באליפות בגלל הברקות הגנתיות בפלייאוף, עם קו מדהים שכולל את ג'סטין טאק, כריס קאנטי, אוסי אומניורה וחבריהם.
מי שעומד יותר מכולם מאחורי ההצלחה השנה, בעונתו השניה בלבד בליגה, הוא ג'ייסון פייר-פול, 1.96 מ' ו-126 של עוצמה ואתלטיות. מה שהוא עשה השנה עבור הג'איינטס ראוי לשבח, ובפלייאוף בו כל כוח התקפי הודח במהירות או חטף מכות, פגז הגנתי כמו פייר-פול צריך לקבל את התואר.
רוקי השנה
קשה-קשה. השחקנים שנכנסו העונה לליגה הביאו עוצמה משני הצדדים: חוליו ג'ונס נתן מהירות וכוח התקפי לאטלנטה, אלדון סמית' הרשים בצורה יוצאת דופן בהגנה של סן פרנסיסקו, אנדי דלטון, ממעמקי המקום ה-35, לקח את האחריות על סינסינטי והביא אותה לפלייאוף, ואפשר לזרוק עוד ועוד שמות מרשימים כגון פרינס אמוקמארה מהג'איינטס, מארק אינגרם מניו אורלינס וכריסטיאן פונדר ממינסוטה.
אבל בסופו של דבר, הבחירה מסתכמת בשני השחקנים שנבחרו בשני המקומות הראשונים בדראפט 2011 והוכיחו שזה גם קרה בצדק: מצד אחד זה הקוורטרבק של קרוליינה, קאם ניוטון, מצד שני הליינבקר של דנבר, וון מילר.
הבחירה ביניהם קשה (אם אנחנו לא מפרידים לרוקי התקפי ורוקי הגנתי), בגלל ששניהם
הפכו למנהיגים בשנתם הראשונה. ניוטון הצדיק את כל הציפיות ממנו, כאשר משחק הריצה ומשחק המסירה שלו התמזגו לכדי פצצה אמיתית. הוא הפך לרוקי הראשון שעובר את 4,000 היארד במסירה, שבר את שיא הליגה בטאצ'דאונים בריצה לקוורטרבק, והפך את קרוליינה לקבוצה שצריך לחשוש ממנה, למרות שהייתה רחוקה מהפלייאוף.
מילר, הבחירה מספר 2, הוא חלק מהטיעון של שונאי טים טיבו, יחד עם מאט פרייטר. אותם מבקרים טוענים, למעשה, שדנבר לא הייתה מצליחה העונה בלי שערי השדה והקרח בעורקים של פרייטר, ובטח ובטח בלי החוסן ההגנתי שסיגלה לעצמה בזכות מילר.
ההשפעה שלו הייתה מונומנטלית על הישגי הקבוצה, שהלכה רחוק יותר מכל דמיון, אל הסיבוב השני בפלייאוף. הוא דאג לכך שלטיבו יהיה מספיק זמן בכל משחק לחולל נס, על ידי בלימת היריב בעוצמה. בארצות הברית כל אחד מהם קיבל פרס בחלוקה להגנה והתקפה, ובתואר הכללי זכה ניוטון. גם אנחנו נלך עם הבחירה הזו. אבל את מה שמילר עשה העונה עבור דנבר אי אפשר לכמת בפרסים.
נפילת השנה
דרים-טים. אתם עוד זוכרים שקראו ככה לפילדלפיה איגלס בתחילת העונה? עם מייקל ויק בכושר טוב וכמה החתמות מוצלחות, האיגלס הרגישו שהם הולכים העונה עד הסוף.
הכישלון היה צורב. עוד לפני הפציעה של ויק, פילדלפיה איבדה את הראש כבר בתחילת העונה (גם בגלל לוח משחקים קשה, אבל שם הם היו אמורים להימדד), והפסידה בשמונה מ-13 משחקיה הראשונים, לתדהמת כולם. הסיומת של ארבעת הניצחונות הרצופים הראתה את הפוטנציאל, אולי עם מבט לעונה הבאה, אבל השאירה את הקבוצה המדוברת ביותר מחוץ לפלייאוף.
חייבים לציין גם את האלופה עד לפני כשבוע, גרין ביי פקרס, שסיימה עונה סדירה אדירה עם 1:15, ונכנעה לג'איינטס ללא תנאי בפתיחת הפלייאוף.
הפתעת השנה
בשבע עונות מבין שמונה האחרונות סיימה סן פרנסיסקו במאזן שלילי. בעונה הנוספת היא הייתה מאושרת עם 8:8.
בעונתו הראשונה של ג'ים הארבו כמאמן, הניינרס טסו. לאט לאט הם בנו עונה קרובה לשלמות, במאזן 3:13, כשהם פשוט טורפים בהגנה כל ניסיון להתגרות בהם. הכל הלך להם כל כך טוב, שאפילו הפאנטר אנדי לי הפך לטוב ביותר בליגה.
לא היה חסר הרבה שהם יגיעו גם לסופרבול, אבל גם הם נאלצו להיכנע לג'איינטס איפשהו בדרך. אם זה ימשיך? לכו תדעו. מצד אחד, קשה לכלול את אלכס סמית' בעילית של הקוורטרבקים בליגה, מצד שני, ההגנה צעירה ומפחידה, והארבו עושה קסמים.
הקו המרכזי
השנה, אולי יותר מתמיד, יש הרגשה שהליגה עמוסה בקוורטרבקים
מהשורה הראשונה. לא סתם מספר שחקנים טובים מספיק, אלא כאלה מהסוג המשובח ביותר, שיכולים להוביל כל קבוצה בכל משחק, ולא משנה עד כמה הם צעירים או מבוגרים.
על רוג'רס ובריז כבר דיברנו, אי אפשר לשכוח את מאנינג ובריידי ששיחקו בסופרבול, מת'יו סטאפורד של דטרויט לא קפץ מדרגה העונה, אלא שתי קומות בבת אחת, ובן רות'ליסברגר עדיין ברמה הגבוהה ביותר. כמובן שיש עוד שמות שבכל עונה נתונה מסוגלים להתעלות: מאט ראיין, טוני רומו, מארק סאנצ'ז, פיליפ ריברס. ולא נשכח ילדים בקו עלייה כמו טיבו השנוי במחלוקת, ג'וש פרימן, סאם ברדפורד ופונדר. העומק מדהים, וניכר בכך שהליגה פתוחה ומספקת שיאים התקפיים גם בעונה של הגנות חזקות.
לפנייה לכתב/ת 
