אלוהים ומשה התבלבלו בתפקידים

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מכירים את הדייט ש"עוקץ" רווקות בביצה?
• מדביקי ציורי העירום: "נגרש את החרדים"
  

אומרים שהיה פה פתוח ומשוחרר לפני שנולדתי. והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי. יכול להיות שזה נגמר?

מה למעלה מה למטה?

נראה שמערכות היחסים בסיפור מעמד הר סיני מאוד ברורות: אלוהים יורד משמיו על הר סיני, משה עולה מהארץ אל האלוהים, והעם צרכים לעמוד בתחתית ההר, ואפילו לא לגעת בו. שלושה שלבים (וכמה דרגות ביניים נוספות) במעלות הקדושה: אלוהים, משה והעם. אלא שבמקום שבו אלוהים יורד אל ההר ומשה עולה אל האלוהים, יש שטח הפקר או שטח הקדש, שטח שבו אובדים לרגע הגבולות, ושבו אולי מתמזגים זה בזה, אלוהים ומשה.

נקודת המפגש על ההר

מדרשים רבים מתארים את הרגעים הארוכים שבהם נפגשו על ההר משה והאלוהים. בפתיחת מעמד הר סיני מתחיל להתנהל ריקוד עדין בין הקול של משה לקול של אלהים (שמות יט, יח-יט): "וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל".

משה הוא היוזם?

שלושה קולות בפסוק אחד: קול השופר ההולך ומתחזק, דיבורו של משה והמענה של אלוהים. כמו כן, חשוב לשים לב ליחסים המתוארים בין הדיבור של משה לדיבור של אלוהים: "משה ידבר", "האלוהים יעננו". מקובל לחשוב שאלוהים מדבר ומשה עונה (כרגיל בתורה: "וידבר ה' אל משה"), אבל לא. נדמה שכאן משה הוא היוזם ואלוהים מגיב ומשיב. מעמד הר סיני, אלוהים נותן את התורה, משה אמור להיות מתווך בלבד, ופתאום כבר בפתיחה, התעתוע: "משה ידבר והאלוהים יעננו".

אזור הדמדומים הוא מגרש המשחקים של חז"ל

ולכן הם עטו על הפסוק כמוצאי שלל רב. דרשה נועזת המשתמשת בפסוק זה מתייחסת למערכת היחסים בין קורא התורה למתרגם שלה. כידוע, בעולם בית הכנסת של חז"ל, התורה נקראה בעברית ותורגמה לארמית. התרגום לארמית הפך אותה מובנת לקהל הרחב, ולעתים, בחלק מהתרגומים, הציע התרגום מלבד הסבר מילולי, גם הרחבות מדרשיות לתורה.

בדרשה הבאה שואלים חז"ל מה צריכה להיות מערכת היחסים הקולית בין הקורא בתורה למתרגם, מי צריך לקרוא בקול גבוה יותר – הקורא בתורה או המתרגם? והנה הדרשה (בבלי ברכות, דף מה ע"א): "אמר רבי שמעון בן פזי: מניין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא? שנאמר (שמות יט): 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול' שאין תלמוד לומר 'בקול'. ומה תלמוד לומר 'בקול'? בקולו של משה".

רבי שמעון בן פזי קובע שהאדם המתרגם את התורה לא רשאי לקרוא בקול רם יותר מקולו של הקורא בתורה. הוא רשאי לקרוא בקולו של המתרגם או בקול נמוך יותר. את טענתו מבסס רבי שמעון בן פזי על הפסוק שלנו: "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול". לגירסתו, המילה "בקול" מיותרת ואם כך, מדוע היא נכתבה בפסוק? ללמדנו שאלוהים במעמד הר סיני התאים את קולו, לגובה קולו של משה.

אתם מבינים את זה?

הפעם נראה שהמשל חשוב מהנמשל. הדבר המרתק בדרשה הזו אינו מערכת היחסים בין קולו של הקורא בתורה לקולו של המתרגם, אלא היחסים בין קולו של משה לקולו של האלוהים במעמד הר סיני. אלוהים התאים את עצמו למשה! יתר על כן, אלוהים הוא המתורגמן של משה!

בעלי התוספות, המהרש"א ופרשנים נוספים שברו קולמוסיהם בנסיונות להבין דרשה זו. אלוהים מתרגם את משה? האם ייתכן שמשה מייצר את התוכן של מעמד הר סיני ואלוהים רק מתרגם אותו? האם מישהו התבלבל במעמד הר סיני? האם מרכזיותו של משה במעמד מאיימת על מעמדו של אלוהים כיצרן התוכן של התורה? האם יש סכנה של מאבק כוחות ובלבול תפקידים בין המשרת הנאמן לבין האדון?

היהפוך משה לאלוהים?

בספרם "לא כך כתוב בתנ"ך" (ידיעות ספרים) מצביעים זקוביץ ושנאן כמה פעמים, בהתייחסם למסורות המקראיות הנוגעות למשה, על החשש המקראי שדמותו של משה תקבל ממדים על-אנושיים. בהתייחסם לסיפור מותו של משה הם כותבים: "ספר התורה חייב לספר על מיתתו של משה. שני מסרים שכרוכים זה בזה מבקשת התורה להשריש בלב קוראיה ... המלחמה בפולחן האישיות... והרצון להמנע מהצגת דמותו של משה כגיבור מיתולוגי. מעבר מחיים עלי אדמות אל חיי נצח... היה בו כדי להפוך אותו לדמות אלוהית וכך לסכן את האמונה המונותאיסטית הצעירה, המתגוננת על חייה בלב הים האלילי הסובב אותה ומאיים להטביעה" (עמ' 164).

המילכוד של התרבות ההיררכית

לכאורה, תרבות היררכית היא תרבות מסודרת וברורה - לכל מעמד שמור מקומו. אלא שבעולם היררכי, מעמדות נמוכים משרתים, בדרך זו או אחרת, את המעמדות הגבוהים יותר. השירות שנותנים המעמדות הנמוכים למעמדות הגבוהים, עלול לייצר תלות של בעלי המעמד הגבוה

בנותני השירותים (רק תסתכלו למשל על השרים ועוזריהם).

מרגע שנוצרת תלות, נוצר פוטנציאל לבלבול. כך למשל, העם הפוחד מקולו של האלוהים, מבקש לשמוע את מעמד הר סיני דרך קולו הממצע של משה. ברגע שיישמע קולו של משרת אלוהים מן ההר, יש חשש שמישהו יחליף בין אלוהים למשה.

אם העם לא מסוגל לשמוע את קול האלוהים, ואלוהים זקוק למשה כדי לדבר עם העם, הוא מסתכן בתלות במשה. אם אלוהים צריך את משה, אז מי חזק יותר?

העולם המונותאיסטי הוא עולם היררכי, ודווקא בתוך הסדר שהוא מבקש להציע טמונה האפשרות הקסומה של הבלבול. "משה ידבר והאלוהים יעננו". חז"ל פשוט מחכים לרגעים המתעתעים האלה. ואתם?