אוטובוסים בשבת - צדק תחבורתי לכולם
נמאס לי להיות תקוע בשבת ואני מניח שגם לכם. תחבורה ציבורית בסופי שבוע היא דבר צודק, יעיל ונכון. היא תעשה צדק עם מי שאין לו מכונית ותוביל להפחתת זיהום האוויר
תקוע התייר שרוצה להגיע בשבת למלון, תקועה הסטודנטית שמבקשת להגיע לארוחת שישי אצל הוריה בצפון ולחזור ללמוד למבחנים בביתה בבאר שבע. תקועה גם המשפחה מהנגב שאין לה רכב ולכן ביום החופש היחיד שלה אינה מסוגלת לשחק בשלג בחרמון. תקוע הבן שרוצה לבקר את אמו בבית החולים ולהמתיק את האשפוז גם בסוף השבוע.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
שוקולד מריר / דני אדינו אבבה
כל האמת על עובדי הקבלן / גיא דוידוב
התחבורה הציבורית בישראל אינה יעילה, ועל אף ניסיונות שיפור כאלו ואחרים, עדיין איננה ממלאת את תפקידה הלאומי. הרכבות מאחרות, המחירים גבוהים, הפקקים בלתי נסבלים והתחנות המרכזיות אינן מסבירות פנים. אך העוול הגדול ביותר הוא היעדר השירות למשך יממה שלמה בשבוע. במציאות הזו, האוטובוס נותר אופציה שאי אפשר לסמוך עליה וההתמכרות לרכב, שהופך יקר יותר ויותר, אינה יודעת שובע.
תחבורה ציבורית בשבת היא דבר צודק, יעיל ונכון: היא עשויה להפחית את מספר כלי הרכב על הכבישים וכתוצאה מכך להפחית את זיהום האוויר, הרעש ותאונות הדרכים. היא תשפר את אמון הציבור במערכת האוטובוסים והרכבות ותאפשר ליותר משפחות לזנוח את הרכב הפרטי, תוך ידיעה שיש חלופה זולה וזמינה. אך חשוב מכל אלה, היא אלמנט בלתי נפרד מצדק חברתי: האפשרות לנוע מכל מקום לכל מקום אינה מנת חלקו של מי שכיסו אינו עמוק מספיק לממן מכונית, דלק, ביטוחים וטיפולים.
הביצה והתרנגולת
בספרו אלטנוילנד מתאר הרצל את העיר העברית האידילית. עיר העתיד ברומן האוטופי הזה היא חיפה, בה דמיין גנים פורחים, חיי עיר שוקקים, נמל מודרני ורכבת שמרחפת בקלילות מעל הרחובות המטופחים. הרצל היה שמח לראות שדווקא בחיפה, בה אוכלוסיה מגוונת ובין השאר ריכוזים של קהילות דתיות, פועלים האוטובוסים גם בשבת. אני עצמי גדלתי בחיפה ונסעתי לים בשבת באוטובוס ולכן המעבר לתל-אביב היה משונה בעיניי. דווקא במטרופולין הגדול בישראל אני מרגיש תקוע ביום החופש שלי. בכל פעם שאני משלם ממיטב כספי למונית בשישי בערב, לבי מלא תפילה שיום יבוא וחזונו של הרצל יתממש בתל-אביב, בבאר שבע ובירושלים.
לא פעם שמעתי נציגים ממשרד התחבורה טוענים שפשוט אין ביקוש לתחבורה ציבורית בשבת, לא בגוש דן ולא בשאר חלקי המדינה. טיעון זה מופרך מיסודו. כיצד ניתן למדוד את רמות הביקושים לשירות שאיש לא יכול להשתמש בו? לפני כארבע שנים אף טען מעל דפי אתר זה יהודה אלבז, ממשרד התחבורה שבמקומות שבהם יש ביקוש, כמו בחיפה למשל, פועל השירות הנדרש. וכך הוטלנו אל חידת הביצה והתרנגולת: האם השירות בחיפה מופעל בגלל הביקוש הקיים, או שמא הביקוש קיים בגלל הפעלת שירות האוטובוסים?
יש כמובן מתנגדים למהלך זה: הצביון היהודי במדינה חייב להישמר, יטענו חלקם, מגיע לנהגים יום חופש בשבוע בו יוכלו ליהנות בחיק משפחותיהם. לא ברור לי מדוע כבישים עמוסי פקקים בשבתות שומרים על צביון יהודי יותר מאשר הפעלת שירות האוטובוסים שיפחית את מספר המכוניות על הכביש. לנהגים ודאי מגיע חופש וכמו כל שירות חיוני המוענק גם בשבתות (חשמל, בתי חולים ועוד), גם חברות ההסעה יכולות למצוא את הסידור ההוגן והנכון. כמובן שאיש לא מבקש לדחוק בכוח לאוטובוס אזרחים שומרי מסורת. בסופו של יום, רבים היתרונות על החסרונות והשבתת השירות החיוני הזה בכפייה פוגעת ברוב הישראלים ובמיוחד באוכלוסיות החלשות.
נמאס לי להיות תקוע בשבת ואני מניח שגם לכם. תחבורה ציבורית היא מצרך ציבורי חיוני ולכן אין סיבה שנחכה לאוטובוס בשבת כבר יותר משישים שנה.
ברק הרשקוביץ פעיל בפורום הלאומי-ליברלי בליכוד ובסניף תל-אביב של תנועת "ישראל חופשית".
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
