מלכה בלי כתר: פרידה מוויטני יוסטון

התמונה הקפואה הזו, שבה וויטני יוסטון פוקחת את העיניים על הרקע המושלג ברגע השיא של הקליפ "I Will Always Love You", מרצדת שעות ארוכות על מסכי ערוצי החדשות הבינלאומיים. בשעה שקטה כל כך, על פי שעון ישראל, אחת מכוכבות הפופ הגדולות של המאה העשרים הסתלקה מהעולם מוקדם, מוקדם מדי.

• הזמרת וויטני יוסטון הלכה לעולמה בגיל 48
• אמנים נפרדים: "אין מילים, רק דמעות"
  

"תמסרי נשיקה למייקל", כתב מישהו בפייסבוק. וכן, מותה הטרגי של יוסטון זורק את כל חובבי הפופ באשר הם, בכל פינה בעולם, אל אותו לילה לפני שנתיים וחצי, בו הלך לעולמו מלך הפופ מייקל ג'קסון.

וויטני יוסטון - I Will Always Love You. להתראות, מלכה

אבל וויטני מעולם לא היתה מלכה. היא גם לא רצתה את הכתר. לצד מייקל ג'קסון ומדונה, וברבות השנים גם בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה וגאגא, היא לא היתה בתחרות. יש שיאמרו שמבחירה, יש שיגידו שזמרת נשמה טובה ככל שתהיה, גם ב-2012 היא לא היתה יכולה להתמודד עם התעשייה הזו, שעדיין נשלטת בידי הלבנים, שעדיין מקדשת את הנעורים ואת הסוגדות להם.

וויטני יוסטון הלכה לעולמה‏ (צילום: AP)

1

2

3

4

5

רגע אחד בזמן

וויטני שלי, לגאוותי, היא למעשה הוויטני של העולם כולו. זו של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. הזמרת ששרה בדיוק לפני 21 שנה, בזמן מלחמת המפרץ, את המנון ארצות הברית בסופרבול והפכה אותו לסינגל שנמכר במיליוני עותקים; זו שעוד לפני כן שרה את שיר הנושא המדהים של אולימפיאדת סיאול (1988), וכילד גמעתי עם ניצוץ בעינייים את השורה "Give Me One Moment In Time"; זו שלא הופתעתי כשהצטמררתי למשמע האקפלה שלה ב-"I Will Always Love You", ועוד יותר מכך כשהתוודעתי ל-"I Have Nothing" מאותו פסקול של "שומר הראש", שיר שעד היום מחלץ ממני לחלוחית איפשהו בעין.

וויטני יוסטון - One Moment In Time. עדיין עובד

לאורך השנים ועם ההעמקה בקריירה הענפה שלה, קשה היה לחובבי הפאתוס של יוסטון להבין חלק מהמהלכים שלה. אם יורשה לי לדבר בשמם, אפילו סלדנו מהם. לא הבנו אותה. גם כאלה שנראו לגיטימיים ולא רעים, שירים כדוגמת "I Wanna Dance With Somebody" ומאוחר יותר "It's Not Right But It's OK", נראו עלובים לעומת יכולותיה כזמרת נשמה אמיתית שמפילה לקרשים את המאזינים. לעומת יצירות מופת כמו "The Greatest Love Of All", לדוגמה.

אולי היא ניסתה להשתלב בעשייה העכשווית של המוזיקה, אם זה בדואט עם אנריקה איגלסיאס או עם ג'ורג' מייקל, או בטראקים שיוצרו במיוחד עבור די ג'ייז לסצינת המועדונים. אבל את חסד הנעורים הקיטשי שוויטני סיפקה לנו בבלדות הגדולות מהחיים הללו, אי אפשר לקחת ממנה - ומאיתנו.

וויטני יוסטון - "The Greatest Love Of All"

השנים האחרונות היו קשות, קשות מאוד עבור יוסטון, שנשאבה אל התעשייה כבר לפני שנים ולא הצליחה להתנתק ממנה או לחיות חיים פרטיים במקביל הקריירה האדירה. לא יהיה זה מופרך לחשוב שהשיר "הוליווד" של מייקל ג'קסון, שיצא לאחר מותו, מאוד דיבר אליה. הוא עוסק, למי שפחות מכיר, בדרכה של התעשייה לחסל את כוכביה ובעיקר את כוכבותיה, באותה האדרת נעורים ממנה חמקה יוסטון כשניסתה למצוא את דרכה שלה, ללא הצלחה.

בשעת כתיבת שורות אלה, עוד לא ברור מה הרג את וויטני. אפשר רק לשער שמדובר בחומרים שיטשטשו או ישכיחו ממנה את שלא רצתה לדעת, או התכחשה, את זה שכבר לא מעט שנים היא נחשבה לפאסה ואפילו לחומר נהדר לבדיחות של כותבים שונים בשל התמכרויותיה והידרדרותה.

כל אלה, על אף ארון הפרסים המפואר (שני פרסי אמי, שישה גראמי ויותר מ-30 פרסי בילבורד) שהוענקו לה אחד-אחד בזכות ולא בחסד.

"כרוניקה של מוות ידוע מראש", יאמרו מי שירצו לסגור בקלילות את הפרשה ולסתום את הגולל על 48 שנות חייה וכמעט 30 שנות קריירה של אחת מכוכבות הפופ הגדולות בהיסטוריה המודרנית. שיעור בהדרתָ פני זקן ובמצבה הנורא של תעשיית המוזיקה והבידור כולה, יאמרו מי שיקדישו למותה הנורא עוד דקה או שתיים.

וויטני, איי וויל אולוויז לאב יו.