פגע וברח: החמרת הענישה לא מועילה
תאונת הדרכים הקשה, בה נהרגה החיילת אמנש יזאצו מפגיעת ארבעה כלי רכב, שהסתלקו מהמקום בלי להושיט עזרה, מעלה שוב את שאלת יעילות החמרת הענישה. לאנשי הסנגוריה אין ספק - היא אינה מסייעת
ראוי להזכיר כי התומכים בהחמרת הענישה על עבירת ההפקרה, טענו כי כך ניתן יהיה להילחם בתופעה. אז כיצד יתכן שעונש כה חמור לא הרתיע את הנהגים הפוגעים?
עוד בערוץ החדשות של ynet:
- המכונית החשמלית של אגסי - מבחן ישראלי ראשון
משפטנים הזהירו, הח"כים התעלמו
בכירים בסנגוריה הציבורית ובשירות המבחן התריעו בעבר מפני תוצאה זו בדיוק: חוסר התוחלת של החמרת העונשים לנהגים המעורבים בתאונות "פגע וברח". בשירות המבחן הסבירו עוד לפני שאושרה ההחמרה כי היא לא תביא לתוצאה המיוחלת, ואולי אף תחמיר את המצב. על-פי נייר עמדה שהגיש שירות המבחן, "יתכן שהחמרת הענישה תיצור פאניקה עמוקה הרבה יותר, כך שמי שכשל ועזב את זירת התאונה, יחשוש עוד יותר מלהסגיר עצמו".
אלא שחברי הכנסת שיזמו את החמרת הענישה וגם אישרו אותה, התעלמו מעמדת המומחים. הממשלה מצדה, תמכה בהחמרת הענישה וסייעה לחברי הכנסת לקדם את אישורה. לטענת סנגורים בכירים, הסיוע מצד משרדי הממשלה אינו מקרי: לדבריהם, החמרת הענישה היא בחירה בפתרון קל - ובעיקר זול - למאבק בתאונות. יו"ר ועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין, עו"ד שי גלעד, הזכיר בעבר כי שיפור תשתיות, הסברה והוספת שוטרים לאגף התנועה - כולם דורשים תקציבים. זאת, בזמן שהצעות חוק שמחמירות את הענישה אינן עולות דבר.
"צורך חברתי בענישה נוקמת"
בלווייתה של יזאצו אתמול ספד רבה של יקנעם, הרב מיכאל וקנין: "אנשים איבדו צלם אלוקים. איך אנשים יכולים לראות חיילת צעירה מוטלת פצועה, ולא להושיט לה עזרה? אני מקווה שהנהגים ייתפסו ויבואו על עונשם, על-מנת שכולם יראו וייראו". החמרת הענישה, שמקורה בשתי הצעות חוק - האחת של ח"כ משה מטלון, והאחרת של ח"כ זאב בילסקי - נועדה להשיג בדיוק את ההרתעה עליה דיבר הרב וקנין.עם אישור החמרת הענישה במליאת הכנסת בתחילת נובמבר, הסביר ח"כ בילסקי כי "החקיקה הזאת נועדה לשלוח מסר לכל אותם אנשים - 'היית מעורב בתאונה, תמלא את חובתך'. קודם כל תעצור, תזעיק עזרה ותראה מה אתה יכול לעשות כדי שזה שפצעת אותו יחיה. זאת החובה הראשונית וזה מה שהחוק משדר".
אין חולק על הצורך להעניש את מי שמפקירים נפגעי תאונות. אולם, לדברי משפטנים בכירים ומומחים בשיקום עבריינים, על הענישה להיות אפקטיבית - ולא כזו שנועדה לרצות את הציבור הרחב. ולטענתם, לא כך נעשה במקרה של תאונות פגע וברח. בשירות המבחן מסבירים כי "חוסר האונים מול אירועי ההפקרה הוא שמייצר את הצורך החברתי בענישה נוקמת ומכבידה. אך לא ניתן לצפות כי בשעת התאונה ממש, בעיצומו של השבר וכשהוא במצב כאוטי המשבש את שיקול דעתו, יורתע הנהג מהענישה הצפויה לו".
"אנשים מן הישוב, נורמטיביים וערכיים"
כדי להבין את הבעייתיות של החמרת הענישה, מסבירים בשירות המבחן - שעוסק בין השאר בטיפול במי שהיו מעורבים בתאונות "פגע וברח" - את הרקע הנפשי של נהגים אלה. "במקרים בהם הנהג אינו נפגע פיזית, הוא בדרך כלל הראשון שנחשף אל המראות הקשים, לעתים קרובות המזעזעים. לעתים הוא נבהל, משותק, זז הצידה ומתקשה לתפקד. לעתים הוא מזעיק עזרה. ולעתים, כשכוחותיו האישיותיים חלשים, הוא חוטא בהתנהגות בוטה ובלתי מוסרית, אינסטינקטיבית והגנתית בעיקרה, כשהוא ממלט את נפשו ומתרחק מן הזירה".למעשה, בשירות המבחן אף טוענים כי אין להפריד בין התאונה עצמה וההפקרה: "הניסיון המצטבר במפגש עם נהגים פוגעים שהפקירו מלמד כי התאונה מייצרת דינמיקה רגשית ונפשית סבוכה, הגוררת את הנהג לתוך מערבולת רגשית במצב דחק קיצוני. יכולתו לבחור ולנהל את התנהגותו בצורה מושכלת ואחראית מצטמצמת עד מאוד. בעלי כוחות חלשים יותר עלולים לחטוא בהתנהגות בלתי מוסרית וקשה, שאינה מכוונת באותה עת כנגד הנפגע, אלא מונעת מצורך ראשוני, בסיסי והגנתי".
בשירות המבחן, כמו בסנגוריה הציבורית, לא מבקשים להימנע מהטלת עונשים על מי שמעורבים בתאונות "פגע וברח". לטענתם, הפתרון לסוג זה של תאונות אינו החמרת הענישה, אלא שילוב של חינוך, הסברה וענישה אפקטיבית ואינדיבידואלית, המותאמת לנהג הפוגע. "בין המפקירים ניתן למצוא אנשים מן הישוב, נורמטיביים וערכיים, שלא צריך להרחיב אודות ההשלכות הקשות שיהיו עליהם ועל משפחותיהם, עקב שהות של שנים ארוכות בכלא", מזהירים בשירות המבחן. "נקיטת מהלך ענישתי קיצוני, ירחיב עד ללא שיעור את מעגלי הפגיעה הנוספים, במשפחות ובסביבתו של הנהג".
לפנייה לכתב/ת 
