איך רזיתי 60 קילו ושמרתי על ההישג? טור אישי
אחרי שרזתה 60 קילו הבינה לימור עברון גילת שאם היא מתכוונת לשמור על המשקל החדש שלה - היא צריכה לעשות ספורט. מאז היא צועדת בכל יום ומאמינה שפעילות גופנית מועילה לנו בכל תחום, גם אם לא מפתחים אהבה גדולה לעניין
אני חייבת להודות: מעולם לא הייתי חובבת ספורט דגולה. אני מגיעה ממשפחה שהספורט היחידי שנהגו לעשות בה הוא באולינג, כשאמי גלגלה אותנו לחדרים אחרי ארוחה דשנה... ובעצם, אבי היה חריג - הוא התעמל מדי בוקר בים, קיץ או חורף, ואכל די בריא.
- כל הכתבות בנושא דיאטה
- בערוץ הבריאות ב-ynet
טורים קודמים של לימור:
- מחפשים נחמה באוכל: איך לעצור אכילה רגשית
אני זוכרת עד היום את רגעי האימה בילדותי השמנמנה, בשיעורי הספורט שבהם בחרו ראשי הקבוצות את השחקנים שלהם לקבוצה. תמיד נבחרתי אחרונה או לפני אחרונה, והזדנבתי חפויית ראש לקצה השורה. תכל'ס, מי רוצה דובונת שלא ממש תקדם את הקבוצה לניצחון?
במפגש מחזור של כיתת היסודי שלי שהתקיים לאחרונה, נטרתי להם על כך בכעס חרישי, חסר אונים. הרי מה הם אשמים היום? יוצאת דופן הייתה המורה שלי לספורט בתיכון, רותי יעלי. היא קיבלה אותי כפי שהייתי, עודדה ונטעה בי תקווה ורצון אמיתי להזיז את הגוף המסורבל וחסר החן שנשאתי לא בגאווה.
מעולם לא הצלחתי לקפוץ מעל חבר במשחק הילדים שאינני זוכרת את שמו, אולי בגלל צריבת הכישלון.
גם כיום, עשרות שנים מאוחר יותר, כשצריך לבחור בני זוג לטיפול או לעבודה משותפת, אני מתמלאת זיעה קרה. כבר בלי סיבה, אבל הגוף כנראה זוכר את מה שהנפש מעדיפה לשכוח.
ספורט יהיה חלק מחיי
אי לכך, כל תחום התזוזה באשר הוא פגש אותי אמביוולנטית וחוששת כשהבנתי שספורט ייאלץ להיות חלק בלתי נפרד מחיי אם ברצוני לשמור על ההישג שלי.
מחקרים מוכיחים חזור והוכח שספורט אינו משנה מאוד בתהליך ההרזיה, אך הוא משמעותי ביותר בכל הנוגע לשמירה על המשקל לאחר הירידה.
אבל לפני שאנו נכנסים לעובי הקורה, חשבתם פעם כמה מקוממת המשוואה? הליכה של שעה על הליכון מקבילה מבחינה קלורית לביס, די גדול אמנם, מעוגה, לכמה קוביות שוקולד או ליוגורט אחד. למות, לא?
כשהבנתי את גודל הקטסטרופה פשוט עשיתי החלטה מודעת, שאני לא עושה פעילות גופנית כדי לשרוף קלוריות, כי ההשוואה והחישובים רק מקרבים את האשפוז הכפוי... החלטתי להשקיע בכך ממרצי ומאוני למען בריאותי, וכי זה חלק מהמשוואה להצלחה: שמירה על אוכל בריא ולא משמין + פעילות גופנית.
מזה כמעט 20 שנה אני צועדת חמישה-שישה קילומטרים ליום, שש או שבע פעמים בשבוע. פעם זה התרחש על ציר מוריה בחיפה, אך כשהבנתי שאני נושמת פיח וזיהום רכשתי מכשיר הליכה. טלוויזיה, מזגן - ואני לא תלויה במזג האוויר המשתנה. אגב, לפני שהלכתי על מכשיר ההליכה רכשתי חליפת סערה, ששירתה אותי כנוגד תירוצים, לגשם ולסופות המעטות שפקדו את אזורנו.
כיום אני צועדת לשום מקום, במשכני בזכרון יעקב. כשהמכשיר מתקלקל (וזה קורה יותר מדי) אני נאלצת לצאת החוצה, להתלבש נורמלי, להיות חביבה לאלה שאני פוגשת או בקיצור - סיוט על הבוקר, כי בתחילת היום צריך להניח לי להתעורר בקצב שלי.
מי צריך שעון דופק?
האם התרגלתי, או שמא אני אוהבת את הפעילות כיום? התשובה המצערת היא: לא. אני לוקחת את זה כגזירת גורל ומנסה לחיות עם זה בשלום. זו עוד משימה בסדר היום העמוס שלי, לא דילמה ולא פתח למשא ומתן.
ההבטחות חסרות השחר של חסידי הז'אנר, להצפת המוח בחומרים מענגים, רק מעצבנות אותי יותר. אני כבר מחכה 20 שנה לתחושת העונג, שמבוששת לבוא.
אני כבר צופה את התגובות, שיטענו שאני צריכה להוסיף חיטוב, עיצוב ומיצוב, אבל לא בא לי להגיע למקום כלשהו בבוקר ולהתאים את הגרביים לקוקיית השיער ולצבע התחתונים. מספיק יפה שאני מתמידה כל כך הרבה זמן בהליכה.
לקראת החתונה שלי, אגב, נתקפתי באווירת "סוף העולם הגיע" וקניתי כמו משוגעת מכל הבא ליד. אחד הפריטים שלא ניצל מציפורניי החמדניות היה שעון דופק. יקר פחד. ענדתי אותו במקום המיועד, שהצניעות יאה לו, ובזמן ההליכה הסתכלתי, כרדופת שד, כל שנייה: אני בדופק המטרה? נמוך יותר? גבוה יותר? התחלתי לאט, אבל בטוח - להתחרפן. הנחתי אותו אחר כבוד במגירה אי שם, ומאז אבדו עקבותיו. אני יודעת שיש ספורטאים שהשעון חיוני עבורם, אבל לי הוא לא התאים.
ואם כבר יום החתונה שלי - באותו יום הייתי כולי כוונה לצאת להליכה היומית שלי, כרגיל. ההתרגשות והאושר לא נתנו לי לסיים את המסלול, אבל לפחות 40 דקות הלכתי עדיין בקור המקפיא של 18 בינואר 1996.
אם אדחה - זה לא יקרה
היום אני דואגת להקליט לעצמי תוכניות שאני אוהבת לראות, בדרך כלל הן יהיו שטחיות, משעשעות ומתאימות להליכה ארוכה. אני מקפידה לעשות את הפעילות על הבוקר. אם אני דוחה את זה להמשך היום, זה פשוט לא קורה. החיים שואבים אותי בוואקום חסר פשרות.
אני קמה מוקדם, עושה את מה שאני צריכה לעשות, מסמנת "וי" גדול, מברכת את עצמי (ואת אלוהים) שאני עדיין מסוגלת להיות פעילה, מקלחת קצרה וזהו. אני מוכנה ליום. קל יותר לעשות משהו באופן אקטיבי, כמו ללכת, מאשר להימנע ממשהו, כמו לזלול.
ברמה המשפחתית, תמיד חלמתי שנהיה משפחת מטיילים, פעילים כאלה. החלום הזה התגשם ממש לאחרונה, כשרכשנו אופני שטח לכל בן משפחה. זה קרה אחרי שנים של פחדים וחששות כשרוחה של אמי ז"ל, שהייתה חרדתית ברמות בלתי מדומיינות, מצווה עליי להשהות את הסיפור ללא תאריך יעד מוגדר.
בעלי רוכב עם חברים ומאוד מאושר, וכך גם הילדים. אני, כצפוי, רכבתי פעמיים, חטפתי בלט דיסק מהנבזיים שיש, נוטרלתי למשך עשרה ימים ומאז אני מעט חשדנית לכל הסצנה הזאת. אולי עם בוא האביב אנסה שוב.
עידן, בתי, צועדת על המכשיר חצי שעה מדי יום ואני מאושרת חרישית, כדי לא להרוס לה את ההתלהבות. כדי להרחיק את המשפחה מ"הפטמה הדיגיטלית", מושג שטבע בעלי, קניתי בים כסף גם כדורי פטאנק, ונשמח להשתמש בהם אם נבין סוף סוף את החוקים...
הפעילות תורמת לכל תחום
אני חייבת לציין עד כמה פעילות גופנית באשר היא מועילה גם במניעת מחלות. ספורט טוב למניעת מחלת לב וכלי דם, הוא מסוגל להעלות את רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL), משפר את תקשורת האינסולין אצל חולי סוכרת, מונע השמנה עקב תת-פעילות של בלוטת התריס או הפסקת עישון, מקטין את דלדול העצם, מחזק את רקמת העצם ועוד.
אין כמעט תחום שבו הפעילות אינה תורמת, אבל למען הסר ספק לכל מתאמן הזקוק לכך להיוועץ בתזונאי ספורט מוסמך או ברופא משפחה.
לכל אחד אחד כדאי למצוא את הפעילות הנעימה והטובה עבורו, זו שיוכל להתמיד בה לאורך זמן, שלוש-חמש פעמים בשבוע. התחילו בהדרגה - צאו למשל מהבית להליכה של עשר דקות בכיוון אחד. עד שתחזרו (הרי לא תישארו ברחוב, נכון?) כבר תוסיפו 20 דקות של פעילות לרזומה היומי. מצוין.
מומלץ לאכול משהו קטן לפני תחילת הפעילות, תמר או פרוסת לחם עם שתייה. קפה שחור, כך טוענים, עוזר לשחרור ופירוק מיטבי יותר של שומנים. לאחר הפעילות, שילוב פחמימה וחלבון יעשו את העבודה, למשל גרנולה עם יוגורט, או חלב צמחי לטבעונים שבינינו.
לבעלי משקל גבוה במיוחד מומלץ להתחיל במתינות רבה, אולי עם שחייה, כדי לא לפגוע בברכיים - גם אם עניין בגד הים אכן מטריד. גם כיום אני עדיין סבורה שהעולם אינו בשל לצפות בי בבגד ים... שריטה.
כדאי לצאת ברגל לסידורים ככל האפשר במקום לשלוח שליחים, ולקבוע חבר או חברה צעידה יומית. שנים ארוכות צעדתי עם מירה קלינגהופר, המנחה שבקבוצתה רזיתי עשרות קילוגרמים. זאת הייתה חוויה מדהימה ומעוררת השראה עבורי.
חשוב לשמור על הדרגה ומתינות: לעתים אנשים נוטים להתלהב יתר על המידה ו"לקרוע" את עצמם. זה מתיש, ואפילו לא מומלץ אם רוצים לאמץ את הפעילות כדרך חיים, ופעמים רבים הם מוצאים את עצמם עם שפעת מתקדמת, כי הגוף מתקומם על המתקפה.
בשורה התחתונה, פעילות גופנית היא המפתח לבריאות טובה, לירידה שפויה במשקל ולשמירה על ההישג לשנים ארוכות.
לפנייה לכתב/ת 
