עולי אתיופיה, השינוי מתחיל בכם

טור זה נכתב בעקבות הרשימה "שוקולד מריר" של דני אדינו אבבה שפורסמה בסוף השבוע בערוץ הדעות של ynet:

שלום דני,

כאמא (לבנה) לילדים חומים מאומצים (מה פתאום "שחורים"?) החוויה ההורית שלך מוכרת לי. החשש לשלוח את הילדים להתמודד עם הישראלי המצוי הוא חשש יומיומי, ומשפיע על הרבה מהחלטותינו ההוריות. האם בן הארבע-עשרה כבר גדול מספיק לצאת מחוץ לחממה ולנסוע באוטובוס לישיבה תיכונית בעיר רחוקה? האם בת העשר יכולה להיכנס לבדה לחנות בקניון ולקבל יחס ראוי, גם בלי שאחד מאיתנו (הלבנים) יגבה אותה? בינתיים אנחנו חושבים שלא. נכון לעכשיו מתקיים בהם מה שאומרים לנו מאז שקיבלנו אותם, בני יומם, "מחוץ לבית אף אחד לא ידע שהם שלכם. בלעדיכם, הם אתיופים רגילים".

בבית, ביישוב, בבתי-הספר שלהם, בבית-הכנסת, במשפחה המורחבת, בכל מעגלי השייכות שלנו - קרובים ורחוקים - הילדים שלי לימדו את הזולת שאין שום משמעות לצבע עור שונה. והלימוד מהדהד. למרחקים. גם את זה אנחנו חווים יום יום. אני בטוחה שגם אתה חווה כך את המציאות.

הישראלי המצוי גזעני. זו עובדה. לא ברור לי לגמרי למה ואיך, אבל זו כנראה חוויה אנושית אוניברסלית. לכל אחד, כמעט, יש את הזולת שמאתגר את בלוטת הגזענות שלו. גם ליהודי, גם לישראלי, גם לי. גם לך, אני בטוחה בזה. באופן טבעי נמשך האדם אל הדומים לו ולומד להסתייג, לחשוש ולדחות את השונים ממנו. המציאות הישראלית עוד הרבה יותר מורכבת וקשה מזה, ואל תוך המורכבות הזאת נוספה גם העלייה האתיופית. העולם הגדול עוד לא מצא את נוסחת הקסם של היחס השוויוני אל שחומי העור, ודווקא הישראלי יתמודד עם זה בהצלחה? עור לגויים? אנחנו? לא ממש. לא בלי עבודה קשה. שלכם! רק אתם תוכלו לחולל את שינוי.

כמובן, אסור לוותר על זירות החינוך והמשפט, בכל המובנים האפשריים, אבל אסור להסתפק בזה. השינוי והשילוב יקרו בתוככם והחוצה. מה שאתה ובני דורך תעשו בחיים הפרטיים שלכם יקבע. הילדים שלך ושלי מסתכלים אל צעירי העדה. מכם יראו וכן יעשו.

מה שאומר כאן מיד יעצבן כל מי שמאמין בפלורליזם, בקבלת האחר כמו שהוא, וברוח האדם באופן כללי. אני יותר קטנה ופחות מאמינה. לו ניתן היה להחליף את צבע העור, זו הייתה ההמלצה הגורפת שלי. הרבה לפני שתצליחו לשנות את הגזענות הישראלית, אפשר יהיה להשתיל עור לבן לעדה כולה. מאחר שזה פתרון בלתי אפשרי (ולא אשקר, אני מצפה בקוצר רוח ללהק נכדים שחומי עור), את השינוי והוויתורים תצטרכו לעשות אתם, יוצאי אתיופיה.

צאו מהגטאות

צריך לעשות כל מה שכן אפשר כדי להפוך אתכם לישראלי המיינסטרים, ואף למעלה מזה. משמיצים הרבה את כור ההיתוך הישראלי, זה שדורש מכולם להיות אותו דבר, אבל אני חושבת שאין לכם הרבה ברירה. דרך ההיתוך הזה תצטרכו לעבור, לפני שתוכלו לחזור אל הייחודיות שלכם, תהא אשר תהא.

במקום להסתכל אלינו, החוצה, הביטו פנימה אל תוך העדה. גייסו כספים (כן, כן, אני יודעת, אי אפשר בלי כסף. הרבה כסף!) לעזור לכל מי שרוצה לצאת מן הגטאות. זה, לדעתי, תנאי הכרחי. תצטרכו ללמוד, להצטיין, לעבוד, להתלבש, לאכול, כמו "ישראלי". לא תוכלו לדלג על השלבים הקשים האלה בדרך לשינוי המציאות. בפשטות, אם אתם צריכים לבשל אוכל שלטענת הישראלי המכוער מריח לא טוב, תפסיקו לבשל ולאכול אותו! הנכדים שלכם, או הנינים, יוכלו לחזור לזה בנוסטלגיה ממקום אחר לגמרי.

אף אחד לא יעשה את העבודה הזאת במקומכם. אף אחד לא יכול. רק אתה וחבריך, הדור שכמעט נולד פה, יכולים וצריכים. אתם רוצים שיתייחסו אליכם כל ל"כולם"? תהיו כמו "כולם". כמה שרק אפשר. וגם אתם תראו שלצבע העור בפני עצמו לא תהיה הרבה משמעות. תשאלו את מי שמכיר את הילדים שלי.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il