הבן רוצה להתחפש לרקדנית בלט? 4 עצות לפורים
פורים הוא הזדמנות לממש פנטזיות על חיים אחרים, ובמיוחד עבור הילדים שאצלם הדמיון עובד גם כך שעות נוספות. אבל מי מחליט על התחפושת? ואם הילד רוצה להתחפש למשהו שנראה לנו טפשי או הזוי? אלי זוהר ניב מראה איך לצאת מהחג בשלום
- קראו את כל הכתבות של אלי זוהר ניב
מהטורים הקודמים:
- בן ה-9 רוצה לראות "האח הגדול". לאפשר לו?
לכאורה, כשאנחנו מסתובבים ברחוב בפורים נראה שכל הילדים (וגם המבוגרים) ממש אוהבים להתחפש. איזה כיף! חגיגה לעיניים! אלא שאם נביט קצת יותר מקרוב נראה שיש גם כאלו שלא ממש לוקחים חלק בפסטיבל הרב-חושי הזה.
חלק מהילדים מסרבים בתוקף להתחפש כבר בשלבים הראשוניים של ההתארגנות לקראת החג, ויש כאלה (והם רבים יותר) שבהתחלה משתפים פעולה, הולכים איתנו לקנות תחפושת ואפילו מתרגשים מהמדידות, אלא שברגע האמת, ביום המסיבה או בבוקר החג, לא מסכימים להיכנס לתוכה. וכלום לא עוזר - המילים הטובות, ניסיונות השכנוע, התחנונים, ההבטחות ואפילו האיומים - כל אלו נופלים על אוזניים ערלות ולב ממאן.
אני מכירה את זה מקרוב, יש לי אחת כזאת בבית. בכל שנה מחדש התחפושת שרדה את הדרך לגן או לבית הספר, ושם סיימה את תפקידה תוך דקות ספורות, דחוסה בתיק שלי. וזה לא שהיא לא אהבה להתחפש בימים "רגילים". ארגז התחפושות בבית היווה אטרקציה לא קטנה - אבל בפורים?! עד כאן.
כמובן שלמחרת ניסיתי לשכנע אותה להתחפש "כדי להראות לסבתא וסבא" או "רק להסתובב קצת ברחוב עם התחפושת". לפעמים זה הצליח ופעמים רבות יותר לא הצליח. עם הזמן הבנתי שעבורה הזמן הקצר שבו היא מתחפשת מספיק, ואין לה צורך ביותר מזה.
מי מחליט על התחפושת?
כשהם קטנים, ברור שאנחנו המחליטים על התחפושת, כמו גם על דברים אחרים. אבל מה קורה בגיל חמש או שמונה? מה קורה כשהילדים לא מתלהבים מהרעיון ה"פצצה" שלנו? מה קורה כשאנחנו מקבלים תחפושת מהממת מבת הדודה או מחו"ל, וממש רוצים להשוויץ בילד שלנו בתוכה, אבל החצוף הקטן ממאן? או לחלופין כשהוא מבקש תחפושת שברור לנו שלא ישרוד בה יותר מ-20 דקות, כמו ה"אנגרי בירד", ציפור ענקית עשויה ספוג המכסה את כל הגוף ומרבית הראש?
ולמה בכלל שהילד שלי ירצה להתחפש לציפור כועסת? פעם התחפושות היו ברורות מאוד, וקל היה להבין מה עומד מולך: בעלי חיים, מקצועות למיניהם, דמויות מהאגדות (נסיך, מלכה, מכשפה). היום הדמויות מאוד ספציפיות, מסדרה או משחק מחשב חדש שכרגע מככבים בחיי ילדינו ובעוד שנייה - פוף! ייעלמו לנצח באותה פתאומיות שבה הפציעו.
אנחנו ההורים לא מצליחים לעקוב אחר כל החידושים הנולדים בקצב הקליפ ומייצרים גיבורי-על חדשות לבקרים, לא מבינים מה אנחנו רואים ולעתים אף מתקשים להתרגש.
לפני כמה שנים הגיעה אלי אימא אחת מאוד מוטרדת. בנה בן החמש רצה להתחפש לרקדנית בלט. הוא ראה בחנות את התחפושת הוורדרדה עם חצאית הטוטו הקצרצרה והודיע חגיגית: "את זה אני רוצה!" אתם יכולים לתאר לעצמכם מה עבר לאימא הזאת באותו רגע בראש.
במקרה אותה אימא עסקה בתחום טיפולי והכירה את התיאוריות כולן היטב, אך זה לא עזר לה במאום. היא חזרה ואמרה לעצמה שזה בסדר, שזה לא נורא, שזה לא מעיד על שום דבר בעייתי, שחשוב לאפשר לילד להביע את רצונו וכו'. וגם היא (כמו כולנו) בכתה והזדהתה עם בילי אליוט הבלתי נשכח, ששבר לנו את הלב במאבקו המרגש לרקוד בלט במקום להיאבק בזירה... אבל גם זה לא שינה דבר. המחשבה שבנה יגיע לגן עם שמלמלה ורודה הייתה בלתי אפשרית. היא עמלה קשות עד שהצליחה להמיר את התחפושת לנינג'ה תקני, "גברי" למהדרין.
אז בזמן שאתם מתלבטים, קונים ומאבזרים את הילדים - הנה כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון לפני פורים:
1. התחפושת כפנטזיה
כשאנחנו מדברים על תחפושת אנחנו בעצם מדברים על "חופש" ועל "חיפוש". החופש לחפש מי (או מה) אני רוצה להיות, אם רק הייתי יכול. כל אחד מאיתנו מפנטז פה ושם להיות מישהו אחר, שגר במקום אחר וחי חיים אחרים, לא? והנה בא החג ומאפשר לנו לממש את הפנטזיה, ולו לכמה ימים.
על הילדים שלנו זה תפור יופי. עולם הפנטזיה והדמיון עובד אצלם שעות נוספות בכל מקרה, ומהמקום הזה חשוב לאפשר להם את החופש הזה, את המרחב הדרוש להם לבחירה. הקשיבו למה שהם מבקשים, גם אם אתם לא מבינים עד הסוף או חושבים שזה טפשי או הזוי. הזכירו לעצמכם שהתחפושת היא הביטוי העצמי שלהם, לא שלכם. ומאותה סיבה, אם הם מעדיפים שלא להתחפש - גם זה בסדר.
2. קווים אדומים
התחפושת יקרה מדי, חושפנית מדי? אמרו זאת. באופן ברור, ענייני ומכבד, ואל תוותרו על מה שחשוב לכם. עם זאת, נסו למצוא את הדרך שבה אפשר להגיע לעמק השווה ולמצב שבו שני הצדדים מרוצים.
אל תיכנסו למאבקי כוח מיותרים: גם אם הילד שלכם מבקש להתחפש למשהו שממש לא נראה לכם, אל תפסלו את דעותיו על הסף. נסו להבין מה יש בדמות הזאת שכל כך מוצאת חן בעיניו. ככל שתצליחו יותר להיכנס לראש שלו, כך הוא יסכים להקשיב למה שיש לכם לומר. נסו לברר עם עצמכם קודם מה כל כך מקומם אתכם בבחירה שלו - אולי שם זה בכלל ייעצר?
3. מכינים יחד
זוכרים שפעם הורים היו מכינים לילדיהם תחפושות במו-ידיהם? זה עולם הולך ונעלם במידה מסוימת, אך מי שרוצה ומסוגל יכול כמובן לעשות זאת.
גם אם את התפירה עצמה תבצע תופרת מקצועית, זו עדיין יכולה להיות חוויה משפחתית יצירתית ומהנה, והתוצאה תהיה משהו שלא דומה לאף תחפושת אחרת. על הדרך גם תלמדו את הילדים שלא כל דבר צריכים לקנות, אפשר גם לעשות.
4. זמן ליצירתיות
ארגנו ארגז תחפושות בבית שיכיל את כל התחפושות והאביזרים מהשנים הקודמות, כך שילדיכם יוכלו להמציא לעצמם תחפושות מאולתרות בכוחות עצמם וכיד הדמיון הטובה עליהם.
הדבר מתגלה כיעיל במיוחד כשילדים מתחרטים ורוצים פתאום משהו אחר, או כאלה הרוצים לגוון או נדרשים להגיע לבית הספר מחופשים למשהו אחר בכל יום. הארגז הזה יכיל בשמחה גם את התחפושת של "הסרבן", והנה לא השקענו כסף לחינם...
הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
