הרכבת מתעללת בציבור, ושר התחבורה נעלם

פעם נוספת התעוררנו היום לגלות כי מדינה שלמה נתונה לגחמות ועד עובדי הרכבת. ברצונו של הוועד והעומדים בראשו להפעיל את הרכבת, היא תפעל. ברצונו להשבית - תעמוד דוממת ותכניס מדינה שלמה לכאוס. ובעוד עובדי רכבת ישראל עושים כרצונם בכלי התחבורה החשוב הזה, בעוד הם מבזים פעם אחר פעם את צווי בית-הדין לעבודה ומתעלמים באופן בוטה מרצון הציבור, שותק שר התחבורה, ישראל כץ.

עוד בענייני הרכבת:

• יו"ר ועד עובדי הרכבת איחרה לדיון: "אין לי כנפיים"  
• למרות צו המניעה: העובדים לא חזרו לרכבות
• שביתת הרכבת החלה: "נלחמים על הגב שלנו"
  

השר כץ ברכבת - איפה הוא היום?(צילום: יואב מלכה)

האיש שעם כניסתו לתפקיד הבטיח לשים את השירות לציבור בראש סדרי העדיפויות, זה שבתקופתו קרסה תדמית הרכבת לתהום, האיש המכריז על עצמו כזה ש"אינו יודע חוכמות", לא נשמע. וזה ממש-ממש מוזר, שכן ברור כי לאחר שנים ארוכות של חוסר תפקוד מערך הרכבות בישראל, אמור שר התחבורה, זה שאחד מתפקידיו על-פי חוק הוא פיקוח והפעלת הרכבת, להתערב באופן נחרץ ולעצור את הפגיעה בציבור ובמשק. לא רק כשזה קל יחסית ואפשרי, לא בסיסמאות חסרות כל סיכוי על סגירת הרכבת לחלוטין אם הוועד ימשיך להשתולל, אלא הפעם, באמת ובתמים.

שתיקתו הרועמת של השר כץ, והיעלמותה של כל צמרת המדינה בעניין זה, בעיקר נוכח הפגיעה האנושה בציבור והפרות החוק וצווי בית-הדין לעבודה כעניין של שיטה, פשוט לא מובנות. חמור מכך, הן מעניקות רוח גבית לוועד עובדי הרכבת, להמשיך ולהתעמר בציבור ולעשות ככל העולה על רוחם. עניין מפתיע אגב, אם זוכרים את הנחרצות היתרה שהפעילה המדינה במלחמתה כנגד מתמחי הרפואה, והגדרתה את התפטרותם כ"שביתה בלתי חוקית".

נראה כי בניגוד לכל גוף אחר במדינה, ועד עובדי הרכבת - שלא נבחר על-ידי הציבור כמובן - עומד מעל החוק, מעל בתי משפט, ואף מעל האינטרס הציבורי. פעם אחר פעם בועטים עובדי הרכבת בכל נורמת עבודה נדרשת. אגב, התנהלות זו מוכיחה כי באמת אין בכוונתם - או ביכולתם - להעניק את השירות הנדרש, ומכל בחינה שניתן להעלות על הדעת, לאזרח. והיום, יותר מתמיד, ברור כי הפתרון לבעיה לא מצוי בהם.

הגיע הזמן להכרזה של המדינה - בעיקר שר התחבורה, אך לא רק - כי כשלה לחלוטין בהתמודדותה עם הסחטנות והפרת החוק של ועד עובדי הרכבת. שכן הלכה למעשה, זה בדיוק המצב. הגיע הזמן לקבל החלטה אמיצה ולהפריט את הפעילות החשובה הזו למשק. שינוי שיביא עמו לא רק פעילות תקינה ורציפה של הרכבת אלא גם בטיחות גבוהה יותר, יעילות, עלויות סבירות ונגישות לכל חלקי האוכלוסיה. שכן קיומה של רכבת יעילה בכל רחבי הארץ, נדרש והכרחי במדינה מערבית בכלל, ובישראל של 2012 בפרט.

למרבה הצער, כל אלו שווים כקליפת השום בעיני ועד עובדי רכבת ישראל, ככל הנראה בגיבוי שתיקת שר התחבורה וממשלת ישראל, ונראה שגם הסתדרות העובדים שהוכיחה אוזלת יד מביכה באירוע של היום. לכן על שר התחבורה להודיע מיידית על הליך יעיל ומזורז בו תצא הרכבת מאחיזתם של הבריונים, ותוגש לאזרח בדרך הראויה לו.

במסגרת מכרז הפרטה אפשרי, יכולה המדינה לחייב את הזוכה לפתח באופן מזורז את מסילות הרכבת, להגדיל את מספר התחנות בפריפריה, ולהרוויח

שנים ארוכות מאד של סחבת וחוסר יעילות, כמו-גם לחסוך תקציבי עתק.

כדאי להזכיר בהקשר זה, לכל מתנגדי ההפרטה מקרב העובדים והציבור, כי התנגדות הוועד להוצאת הטיפול ברכבת מידיו, אינה אלא זעקת קוזק נגזל. שכן במשך שנים ארוכות מידי, הביאו עובדי הרכבת על עצמם את ההרס העצמי, ואיבדו את היכולת לטעון כי ביכולתם להביא לפתרון הבעיות הקשות והיסודיות שיצרו בעצמם.

מצבה של רכבת ישראל מחייב את שר התחבורה לשבור את שתיקתו המוזרה, ולפעול באופן מיידי ונחרץ להפסקת אוזלת היד ארוכת השנים בטיפול במחדלי הרכבת. עליו להורות מיידית על התחלת הליכים להפרטתה, לרווחת הציבור, המשק ותדמית המדינה.

ובכל מה שקשור בביזוי בית הדין על-ידי ועד עובדי הרכבת, הפרות החוק וצווי בית הדין לעבודה, על המדינה החובה לפעול ביד נוקשה במיוחד. שכן אחרת, מחר או מחרתיים זה יקרה שוב, וביתר שאת.

הכותב מתמחה במשפט מסחרי ודיני עבודה