החוק החדש - ניצול פופוליסטי של הזונות
רוב הסיכויים שח"כ אורית זוארץ תגזור את הקופון שלה על חשבון הזונות. במקום לחפש פתרונות קסם, צריך להילחם על הזונות, על שיקומן. להילחם באמת, לא למראית עין
מתישהו בשנת 2007, ניגשה אליי לחלון הרכב בחורה ג'ינג'ית יפהפייה ובמבטא אמריקני ביקשה ממני כמה שקלים. לא הספקתי לענות והאור התחלף לירוק. המשכתי לנסוע, אך לא נעצרתי כאן. חזרתי לשוחח עם הבחורה שובת הלב הזו, שזמן קצר כל כך אחר כך גורלה הפך לכה עצוב ומר. בספטמבר אותה השנה, נמצאה גופתה בחצר אחורית של בניין בצפון תל-אביב. היא שכבה מוטלת בחדר מתים במשך שלושה חודשים מוגדרת כאלמונית ואיש לא דרש בשלומה. במקרה נתקלתי בתמונתה במדור הפלילים של "ידיעות אחרונות". את פניה השלוות ראיתי תחת הכותרת "אלמונית" ותחת השאלה אם יש מישהו שמזהה אותה. לאלמונית הזו קראו קרן אליזבת מרגלית (לצפייה בכתבה על קרן אליבת מרגלית בערוץ 10 - לחצו כאן).
יש עוד הרבה "קרניות" ברחוב. מאות. כמעט שאין גורם רשמי שיגיש להן עזרה ותמיכה, כמעט שאין מי שמפקח או עוקב אחר אותן הבנות שהגיעו לתהום של צריכת סמים ועיסוק בזנות. למעשה, בעשור האחרון קמה עמותה פרטית אחת בשם "הדלת לתקווה" ואחריה קמה סלעי"ת, שמנוהלת על-ידי עיריית תל-אביב ומציעה דירת חירום ברחוב לבנדה בעיר. שני המקומות הללו טובים לשיכוך הבעיה כמו שמזרק מלא במים יהיה יעיל בכיבוי שריפה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
המניפולציה הגדולה של עופר עיני / גל גורודיסקי
עולי אתיופיה, השינוי מתחיל בכם / יעל משאלי
בימים אלו עולה לכנסת הצעת חוק שיזמה ח"כ אורית זוארץ המכונה "חוק הפללת הלקוח". ההצעה הזו אומרת שגבר השוכר שירותיה של זונה ייחשב עבריין על-פי חוק, ובכך למעשה מוציאה הצעת החוק את תעשיית הזנות אל מחוץ לחוק. עם פרסום הידיעה, נוצר הרושם שהתמיכה בחוק גורפת. התחושה שלי כלפיו הייתה לא נוחה כלל. עם זאת, קשה להתנגח בקונצנזוס. קונצנזוס? אז זהו, שלא. לא הייתי לבד עם התחושות הללו. בתור אחד שמכיר כל סמטה בדרום תל-אביב החלטתי לצאת לרחוב ולשמוע את דעתן של היחידות שאותן החוק אמור לשרת: הזונות.
הטור הזה קצר מלהכיל את כל הרשמים שאספתי. כ' מתנדבת ב"דלת לתקווה". היא הגיעה לשם כאחת החוסות עקב מפולת שחוותה בחייה והיום היא נמנית על הצוות המפעיל את המקום. היא אומרת שמדובר בפופוליזם נטו ושהתוצאה יכולה רק להוביל להידרדרות במצבן של הזונות. הנשים העוסקות במקצוע זקוקות למחסה וליחס חם. המקום מכיל קרוב ל-20 מיטות בשלושה חדרים בלבד.
חוק הגובל בבערות
יהודה נאון, פעיל שטח, אומר שלאף אחד לא באמת אכפת מהנשים עצמן ושלהעלות "פתרונות" קסם תוך שימוש במסרים ובססמאות זה דבר מנותק מהמציאות. לדעתו, הדבר הנכון לעשות הוא להילחם על האנשים עצמם, על שיקומם, על נפשם ובכך למחוק את תופעות הזנות והסמים ולנצח במלחמה הזאת ניצחון אמיתי ולא רק למראית עין. "זה כמו לקחת את האקדח מאדם בעל נטיות אובדניות ולומר שפתרת את הבעיה".
המשכתי לדבר עם בנות נוספות, והתשובות חזרו על עצמן. המכנה המשותף היה שכולן גילו אדישות גמורה לנושא. ממש כאילו שהצעת החוק בכלל לא עוסקת בהן, מה שמלמד על ניתוק מוחלט בין הבעיה לבין מי שאמור להילחם למענה. קיבלתי תשובות כמו "עדיף שיעזבו אותנו להתמודד עם הבעיות שלנו בעצמנו" או ש"תמיד יהיה מי שיבוא לכאן לחפש מין, אולי מה שיקרה זה שיבואו הגברים הפחות הגונים או הסימפטים, ואנחנו, הבחורות העובדות, לא נוכל להרשות לעצמנו לסנן אותם בגלל שכנראה מספרם יפחת". אחת הבנות אף אמרה שהחוק יגביר את הפחד ברחוב.
מי שבאמת מעניינת אותו הקרן-אליזבת-מרגלית-הבאה, לא הולך לחוקק חוקים חסרי משמעות הגובלים בבערות, שלאחר בדיקת שטח מתגלה שיכולים רק להסב נזק רב יותר. יש מי שיאמר שבתופעת הזנות יש להילחם בכל מחיר. אבל לפני שממהרים להצהיר זאת, יש לבדוק מול מה נלחמים ובאילו כלים יש להשתמש, מפני שבמלחמה, כל טעות עלולה להסב הרס רב יותר.
החוק הזה, שריח פופוליסטי צורב נידף ממנו, בוודאי יזכה לתמיכה גורפת ולהנהוני ראשים מדושנים מכל עבר, מפני שזה מה שהכי קל לעשות, לטפל בבעיות מרחוק, כאילו העם היה מריונטות הנתונות בידי המחוקקים. קשה יותר לבנות מערכת מסייעת חדורת שליחות, במציאות שבה אנשים מחפשים רק לגזור קופון וללכת. רוב הסיכויים שח"כ אורית זוארץ תגזור את הקופון שלה על חשבון הזונות. זהו ניצול פוליטי של נשים שכבר מנוצלות ללא הרף כמעט בכל רגע ועם כל גורם שבא איתן במגע.
זיו איש, צלם, מתנדב בעמותת "הדלת לתקווה" ופעיל חברתי. תמונותיו מלוות את הטור הזה. בימים אלו נאצרת תערוכה בנושא זנות שמטרותיה לגייס כסף עבור תוכנית גמילה. גלריות המעוניינות לשתף פעולה מוזמנות ליצור קשר באימייל
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
