נוער שוליים: "נערי הכרך" של הינטון

ספרות הילדים היא ספרות מרתקת מבחינה תרבותית. זהו המקרה היחיד בו היצירות נכתבות על ידי מבוגרים, נרכשות ואף מוקראות על ידם. ספרות הנוער היא מקרה מעט שונה, מפני שהמבוגרים אינם מקריאים אותה, אך עדיין הם יהיו לרוב אלו שיקנו אותה (ובמקרים מסוימים אף יחליטו האם היא תיקרא על ידי בני הנוער). כך או כך, כמעט ואין בנמצא מקרים בהם ספרות נוער נכתבת על ידי בני נוער בעצמם.

"נערי הכרך". ספר נוער אמין במיוחד

כתבות נוספות על ספרי נוער:

• הרלן קובן כותב לנוער
• עלובי החיים בתרגום חדש
• "יומני קרי" - ההתבגרות של קרי ברדשאו
  

לפיכך, "נערי הכרך" מאת ס"א הינטון הוא מקרה יוצא דופן מבחינה תרבותית וחברתית. הינטון כתבה את הספר, שהפך לאחד מרבי-המכר הגדולים ביותר לנוער אי-פעם ולקלאסיקה אמריקנית, כשהיתה תלמידה בבית ספר תיכון באוקלהומה. הוא פורסם ב- 1965 בהיותה סטודנטית, וזכה להצלחה שרק הלכה והתעצמה עם השנים, לא מעט בזכות העיבוד הקולנועי הידוע של פרנסיס פורד קופולה, משנת 1983. החודש רואה אור תרגום ראשון לעברית של הספר, עליו אמונה מאירה פירון, בהוצאת "טל-מאי" בשיתוף עם "ידיעות ספרים".

"נערי הכרך" הוא ספר נוער מושלם, ולא מופרך לשער שאחת הסיבות לכך הוא העובדה שנכתב על ידי נערה. אין כוונתי לטעון שספרות טובה לבני נוער צריכה להיכתב על ידי אלו שקוראים אותה; להפך, לרוב הם אינם בשלים דים לכתוב יצירה מעולה. אולם הינטון הצליחה לשרטט דיוקן משכנע וכן של הווי הנערים המתואר בסיפור, והקול האמין של הדמות הראשית - פוניבוי בן הארבע עשרה, המספר בגוף ראשון את הסיפור - תורם לתחושה שמסֶפר זה עולה קול הנעורים עצמם, ללא הסתרות וללא טיוחים, בפשטות וישירות יוצאת דופן, שייתכן וסופר מבוגר היה חוטא לו.

העולם שייך לצעירים

את "נערי הכרך" אפשר להניח בגאון לצד "התפסן בשדה השיפון" לסאלינג'ר ו"אל תיגע בזמיר" להרפר לי; יצירות מכוננות לצעירים בארצות הברית (ואף מחוצה לה). שלושת היצירות הללו מזקקות לתוכן את מהות הנעורים, ההתמודדות עם הקשיים שהעולם מזמן והבעייתיות שעולה מהאופן בו בנויה החברה - בין אם מדובר בגזענות, בהבדלי מעמדות או בשיטה הכלכלית.

אולם, "נערי הכרך" הוא ספר פשוט יותר; החברה המתוארת בו פשוטה מבחינה היררכית. המסרים העולים ממנו קלים להבנה, בעוד הדגש מושם על קול אותנטי ומשכנע ודרמה רגשית חזקה, שנובעת מהעיצוב השלם של הדמויות והסיטואציות.

"נערי הכרך" סומן כספר לבני נוער, גם אם מבוגרים רבים קראו אותו. זאת בשונה מהספרים הקודמים שצוינו, אשר בישראל, לדוגמא, לא ראו אור בסדרות לבני נוער, אלא בסדרה הקנונית "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". מבחינה תרבותית יש לענייןמשמעות רבה, שכן התרגום לעברית של "נערי הכרך" רואה אור בהוצאת שמפרסמת ספרי ילדים ונוער בלבד, והעובדה שלמרות הצלחתו הכבירה, הוא נותר ספר המזוהה יותר מכול עם בני הנוער - היא יוצאת דופן. הינטון מרהיבה לתאר ברומן את המציאות הקשה של בני הנוער באשר הם, ופרט למקרה הפרטי שבו היא מתמקדת, עולות מהסיפור אמירות אוניברסאליות לגבי עולמם של הצעירים.

אמירות כלליות הן מלכודת של ממש, אך הינטון היתה חלוצה בזמנה - וייתכן שבכך תרם לה גילה הצעיר וקרבתה לגילאי הדמויות - וכתבה לבני נוער את האמת: היא לא סילפה דבר, ותיארה בנוקשות את תחושות הבדידות, הזרות, הכעס והעלבון; את פערי המעמדות המתסכלים והאלימות האכזרית, ונגעה ללא חשש ובכנות מדהימה בעולם הרגשי והממשי, המסוכסך והכאוטי, שבני הנוער נמצאים בו וחווים אותו - לא משנה באיזו תקופה ומקום הם חיים.

יתמות שמחה בחלקה

ב"נערי הכרך" מתוארים קורותיו של פוניבוי שהוריו נהרגו בתאונת דרכים והוא מתגורר עם אחיו הגדול והיפה סודה-פופ, ואחיו הבכור דארי, עליו הוא אומר שנאלץ להתבגר מהר מדי ולשאת בעול הפרנסה. פוניבוי משתייך לחבורת צעירים המכונה גריזרים - נערים עניים ממזרח העיר, שהסביבה סוברת כי הם עבריינים - הנמצאת במאבק מתמיד מול הסטוצים עם הנערים העשירים ממערב העיר, המוצגים כאלימים פי כמה מאלו שגורלם לא שפר עליהם. לילה אחד האלימות בין החבורות מגיעה לתפנית איומה, ומכאן מתחיל מסע כאוב וקשה, שדרכו אנו מתוודעים לטיבה של חברה שלמה.

יכולתה של הינטון לתאר בעוצמה כה חזקה הן את התחושות והתודעה של דמויות הצעירים, והן את המורכבות של הסיטואציות וסיפורי הרקע היא נדירה. קשה לחשוב על ספר נוער אחר אשר ניכר בו מבע אמין כל כך. כאן המקום לציין את העבודה המוצלחת של המתרגמת, מאירה פירון, שהניחה בפנינו טקסט מדויק בשפה עכשווית, אך כזאת שמתכתבת להפליא עם התקופה והמקום בהם נכתב המקור. פירון, שהיא גם מו"ל הוצאת "טל-מאי", עשתה מעשה תרבותי חשוב, יחד עם העורכת רונית רוקאס, בבחירה לתרגם את הספר, שמצטרף לרשימה הארוכה של ספרות מעולה מהעולם, אשר מפתיע לגלות שלא תורגמה לעברית עד כה.

ב"נערי הכרך" מופיעות דמויות שובות לב, והיו בטוחים כי פוניבוי, דארי, ג'וני, צ'רי והאחרים

ייחרטו בלבכם בעיקר משום שאין בהם שום ייחוד. בניגוד גמור לספרות הנכתבת כיום לבני הנעורים, המבקשת להבליט תכונות מסוימות (מעוררות הערצה, לרוב) בדמויות של הצעירים, או להעניק להם כוחות על, ברומן של הינטון נמצא גרסה צעירה של כל-אדם. חרף המשמעות של הסביבה בה הם חיים, הנערים והנערות ב"נערי הכרך" יכולים להיות כל אחד בכל מקום; והאותנטיות הזאת - היכולת לזהות את עצמך ואת הסובבים אותך בדמויות, ולחוש הזדהות מוחלטת עם מצבם, גם אם מעולם לא נתקלת בסיטואציות דומות, היא שהופכת את הספר ליצירה משכנעת כל כך ולאהובה על בני נוער כבר למעלה מארבעים שנה.

במידה רבה הרומן מהווה אבטיפוס לכל סיפורי ההתבגרות שיבואו אחריו. יש בו דרמת נעורים מזוקקת, עיסוק בפערים חברתיים ובקשיים שהסביבה יוצרת (הן בהקשר של התא המשפחתי והן בפן החברתי, הרחב יותר), סיפור אהבה בלתי אפשרי ובחינה מעמיקה של תחושת חוסר השייכות, שהיא סממן מובהק של ספרות נוער ריאליסטית. אך "נערי הכרך" מתעלה על יצירות רבות שנכתבו בעקבותיו, שכן יש בו את הקול הראשוני; אותו מבע נטול פניות שהדרמה אינה עולה עליו, אלא תומכת בו ומאפשרת לו להישמע בבהירות.

"נערי הכרך", מאת ס"א הינטון. תרגום: מאירה פירון. הוצאת "ידיעות ספרים" ו"טל-מאי". 158 עמ'.