קולטים את הענף: הרמת משקולות בלונדון 2012

מספר אולימפיאדות: 23.

מתי נכנסו נשים: סידני 2000.

על רגל אחת

הענף, שמקורו במצרים וביוון העתיקות, השתייך לקטלוג המשחקים האולימפיים מאז ומתמיד, להוציא שלוש מהדורות בתחילת המאה שעברה.

התחרות במתכונתה הנוכחית כוללת 8 קטגוריות משקל לגברים ו-7 לנשים. בכל קטגוריית משקל מתחרים הספורטאים בשני סגנונות: הנפה ודחיקה. בסגנון ההנפה (Snatch) המתחרה צריך להרים את המשקולת מהרצפה בתנועה אחת ולהחזיק אותה מעל לראש למשך שתי שניות. דחיקה (Clean And Jerk) היא פעולה בת שני שלבים: ראשית הרמת המשקולת לאזור הכתפיים, ולאחר מכן מעל לראש.

חליל מוטלו הטורקי מככב באתונה 2004(צילום: getty image bank)

כל אחד מהמתחרים מקבל שלושה ניסיונות בכל אחד מהסגנונות, והתוצאה הסופית שנרשמת לזכותו בסופו של דבר היא החיבור שני המשקלים הגבוהים ביותר שהצליח להרים – בהנפה ובדחיקה. אם בסיום התחרות יש שוויון בין סך המשקל שהרימו שני מתחרים, זה ששוקל פחות מביניהם זוכה לעדיפות.

הרמת משקולות, פשוטה ומונוטונית לכאורה, נחשבת לאחד הענפים המותחים והדרמטיים במשחקים האולימפיים, וכן לבעלת רמת סיכון גבוהה. פציעות הן דבר נפוץ בקרב המתחרים, בעיקר באזור הברכיים, הגב והזרועות.

אבל עם כל הכבוד למתח, לדרמה ולפציעות, הרמת משקולות מזוהה בראש ובראשונה עם חומרים אסורים – אולי יותר יותר מכל ענף ספורט אחר פרט לאופניים. טכניקה זה חשוב, אבל משקולות הן קודם כל כוח טהור, מה שמגדיל כל-כך את חשיבות הסמים הממריצים. בשנות ה-80 וה-90 נקטה ההתאחדות הבינלאומית פעולות שונות במלחמה בסמים, כולל שינוי קטגוריות המשקל ומחיקת שיאי העולם המוקדמים, אבל המסוממים המשיכו בשלהם.

באליפות העולם ב-1995 נכשלו בבדיקות לא פחות מ-62 מרימים מתוך 856 מתחרים. שלושה אלופים אולימפיים מבולגריה נאלצו להחזיר ב-2000 את מדליות הזהב לאחר שנכשלו בבדיקת סמים, וכמוהם גם מדליסט ארד בולגרי מאתונה 2004. לפני אולימפיאדת בייג'ינג החליטה ההתאחדות הבולגרית לא לשלוח אף מרים משקולות לאולימפיאדה, לאחר ש-11 מהם נכשלו בבדיקת סמים. גם ביוון נמצאו 11 מרימים סוררים. נותר רק לקוות שהפעם לא יהיו שערוריות סטרואידיות כאלה ואחרות.

בסידני 2000 היו כמה רגעים מפחידים(צילום: איי פי)

המטרה: להרים את המשקל המצטבר הגבוה ביותר.

החוקים העיקריים:

• ההשתתפות מוגבלת לשני ספורטאים מכל מדינה בכל קטגוריית משקל.

• לכל משתתף יש 3 ניסיונות הרמה בכל משקל ובכל סגנון.

• לאחר שמשתתף הצהיר על המשקל שינסה להרים, הוא אינו רשאי לנסות להרים משקל נמוך יותר.

• המשתתף צריך להתחיל את ניסיון ההרמה תוך דקה מרגע שקראו לו. 30 שניות לסיום הוא יקבל אזהרה. כאשר מדובר בשני ניסיונות רצופים, זכאי המתחרה לשתי דקות במקום דקה.

• לאחר הנפה מוצלחת, הניסיון הבא צריך להיות עלייה של 2.5 ק"ג לפחות.

• השופטים מחליטים אם הנפה היא מוצלחת או לא: המתחרה צריך להחזיק את המשקולת בצורה יציבה מעל ראשו, עם ידיים ורגליים מיושרות. לכל שופט יש שני לחצנים, לבן (הרמה מוצלחת) ואדום (הרמה פסולה).

המעצמות הגדולות

יאנוס ברנאי ברגע של מנוחה בבייג'ינג(צילום: AP)

מרימי המשקולות הגדולים

אם נלך קצת אחורה נמצא את ואסילי אלכסייב, הענק מברה"מ. אלכסייב, ששקל 153 ק"ג, זכה במינכן 1972 ובמונטריאול 1976 במדליות זהב למשקל על-כבד, ובין השנים 1977-1970 שבר 80 פעם את שיא העולם ולא נוצח אפילו פעם אחת. כבוד.

הרמת משקולות בלונדון 2012

מקום: אקסל, לונדון.

מספר משתתפים: 260 (154 גברים, 106 נשים).

מספר תחרויות הגברים: 8 (56 ק"ג, 62 ק"ג, 69 ק"ג, 77 ק"ג, 85 ק"ג, 94 ק"ג, 105 ק"ג, 105+ ק"ג).

מספר תחרויות הנשים: 7 (48 ק"ג, 53 ק"ג, 58 ק"ג, 63 ק"ג, 69 ק"ג, 75 ק"ג, 75+ ק"ג).

מבנה התחרויות: בהרמת משקולות אין מוקדמות וגמר, אלא מתקיים שלב אחד בלבד. ישנן קטגוריות משקל שבהן עקב ריבוי משתתפים הם מחולקים לשתי קבוצות – א' וב'.

החל מסידני 2000, הרמת משקולות גם לנשים(צילום: יועד כהן)

הזווית הישראלית

ישראל שלחה 11 מרימי משקולות למשחקים האולימפים לאורך השנים. שלושה מהם נרצחו בטבח במינכן ב-1972 – דוד ברגר ז"ל, יוסף רומנו ז"ל וזאב פרידמן ז"ל. ויאצ'סלב איבנובסקי היה מרים המשקולות האחרון שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים (אטלנטה 96'), אך חזר הביתה מבלי שהצליח להרים אפילו גרם אחד, במה שרבים מחשיבים עד היום לכישלון הספורטיבי הגדול ביותר של המשלחת בכחול-לבן לדורותיה.