דיאטת כאסח לצה"ל
אתם מכירים את זה. מגיעים לש.ג עלוב ומתחילים שבוע מילואים מבוזבז, עם הפסקות ארוכות ושיחות מיותרות. אני לא קונה את האיומים. גם הפרה הכי קדושה במדינה חייבת להתייעל
למזלי, לא קוראים לי ליותר מידי ימי מילואים בשנה, אלא לכמה ימים ספורים בלבד שאותם אני תורם בשמחה. מעבר לעובדה שהם שבירת שגרה מחיי היום יום, הם מעניקים אפשרות אמיתית לתרום למולדת ומעל הכול, מספקים תחושה שאני חלק מהקולקטיב. מעולם לא הייתי לוחם, אבל אני משרת ביחידה חשובה שעושה מלאכת קודש, בתקווה שלעולם לא יצטרכו את שירותיה. עדיין, כשאתה מגיע לבסיס ועובר את הקליטה, אתה חושב, לא חראם על הכסף?
עוד בערוץ הדעות של ynet:
החוק החדש - ניצול פופוליסטי של הזונות / זיו איש
המניפולציה הגדולה של עופר עיני / גל גורודיסקי
היחידה שלי עברה שינוי אדיר בשנים האחרונות ולרוב, ימי התרגול ממוקדים יותר מאי פעם. אבל אם תשאלו אותי אם לא היה ניתן לקצר אותם לטובת חיסכון קופת משרד הביטחון? התשובה היא כן.
אני זוכר מילואים שאליהם הגעתי אחרי שעה וחצי בדרכים, בזבזנו שעתיים בהמתנה בשמש, ואז שלחו אותנו לאיזה תרגול קצר בן שעתיים ולבסוף קיבלנו שחרור הביתה כבר בצהריים. כמובן שקיבלנו על זה תשלום של יום שלם ויצאנו משם בתחושה שמלכתחילה לא היה צריך לזמן אותנו. במילואים ארוכים יותר, התחושה רק מתעצמת. הפסקות ארוכות בשיעורים, שיחות מיותרות עם מפקדים שרוצים להציג את עצמם ולפרוט את הישגיהם "הכבירים", ערב הווי מעיק שכולל אמן אורח שרובנו מחכים כבר שיסתיים כדי שנוכל לחתוך הביתה, ותמיד, מכתבים מודפסים שנשלחים בדואר אחת לכמה חודשים עם ברכות מהמפקד החדש. אני מעריך את ההשקעה והרצון הטוב, אבל כשצריך לעשות סדרי עדיפויות, זה לא מעט כסף שניתן היה לחסוך.
והבזבוז לא נגמר שם. כשאנחנו פונים למטבח הבסיס, אנחנו המומים מכמות האוכל שנזרקת לחינם בסוף הארוחה. ערימות של בשר, ירקות, גבינות, מוצרי חלב ועוד מוצרי מזון שונים שיכלו להסעיד משפחות שלמות שנמצאות במצוקה כלכלית וכאן הם פשוט נזרקים לצפרדעים הענקיים שהם גן עדן לחתולים המדושנים.
תלמדו לחסוך
אבל גולת הבזבוז הצבאי המיותר שנגלה מול עינך במילואים הוא כמות החיילים שיושבים בחוסר מעש ומחכים שהשעון יורה חמש כדי שיוכלו ללכת הביתה לעבודה השנייה - מלצרים באולמות אירועים ושליחים של פיצריות. לרובם אין אישור עבודה, אבל זה לא משנה להם. כשארבעה חיילים אחראים על הגינון של הבסיס, שלושה על איסוף הפחים, אינספור נהגים ללא רכבים וכמות אדירה של פקידות שעסוקות בלשחק בלבם של החיילים האוהבים, אפשר להבין אותם. את הצבא הם עושים כי חייבים, אבל חלק מהם פשוט משועממים. את זה צריך לייעל ולחסוך.
אני לא קונה את האיומים האחרונים של משרד הביטחון על הפסקת אימונים, ביטול הצטיידות במערכת הגנה "כיפת ברזל", עצירת פרויקט טנק המרכבה או פיטורי אנשי קבע. כשהם זוכים לתקציב הכי גדול מאי פעם, גם הפרה הכי קדושה במדינה, חייבת להפנים שהיא חייבת להפסיק עם האיומים על הבטן הרכה של המדינה ולהתחיל להתייעל. צה"ל לא רק יכול להיות הצבא העשיר והחזק ביותר בתקציב הנוכחי, הוא יכול לחסוך מיליארדים בשנה למשלם המסים ולקופת המדינה באמצעות צמצום עודפים מיותרים ותהליך התייעלות פשוט.
ישראל עמדה במלחמות קשות בתקציב קטן פי כמה וכמה וגברה בהצלחה. מעניין שככל שהתקציב עלה, כך ההצלחה שלנו מול האויבים הרבים קטנה והצבא כבר רחוק מלהיות הכי חזק שבעולם. כמו כל דבר בחיים, כשהמערכת שמנה, היא חייבת לעבור דיאטת כאסח. אחרת? הכישלון של המלחמה הבאה לא יהיה בגלל היעדר כיפת ברזל או טילים ארוכי טווח, אלא בגלל צבא שבע ובזבזני שטומן את ראשו בחול ומפחד לעשות את מה שכבר היה צריך לעשות מזמן - להתחיל ללמוד לחסוך.
סמ"ר (במילואים) אבי שושן
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
