להתנדב על סף תהום

"מתוך האפלה, הרגשתי שאני צריכה להיות שם בשביל אלו שמתמודדים ויתמודדו בעתיד". יהודית מנצור, שבעלה נפטר ממחלת הסרטן, כותבת על התנדבותה באגודה למלחמה בסרטן

יהודית מנצורפורסם: 16.02.12 , 14:04

אני זוכרת את היום בו הגיעה אלינו הבשורה על הסרטן. הפחד מהלא נודע מציף אותך, הבטן מתכווצת. לא יודעת מה לשאול, את מי לשאול, הרופאים והאחיות מסתכלים עליך בעיניים מלאות רחמים. הם יודעים רק לטפל במחלה.

בשלוש השנים האחרונות לחייו, שהסתיימו בגיל 46, שימש מנחם בעלי כיו"ר סניף האגודה למלחמה בסרטן בבת-ים. עד אז סייע לכל גוף וולנטרי שפנה אליו, ובעיקר לאגודה למען החייל, עבורה ארגן אירועי התרמה שהניבו סכומים ניכרים. הייתי שם לצידו.

אף אחד לא מכין אותך לתהום ולאפלה שנפערת לך בנשמה, לניתוחים, טיפולים, בדיקות אין סופיות, לחיים על זמן שאול. לסוף.

עזר לכל גוף שנדרש לעזרה. מנחם מנצור ז"ל

ומתוך התהום והאפלה, הרגשתי שאני צריכה להיות שם בשביל אלו שמתמודדים ויתמודדו בעתיד. ומאז אני שם, ולא רק שם אלא גם בהנהגת מועצת הנשים בבת-ים ב"אגודה למען החייל", חברה בצוות שמפעיל מועדון חברתי תרבותי של משפחות חד הוריות וגם חברה בעמותת הידידים של בית החולים "וולפסון".

15 השנים האחרונות בהם אני משמשת, בהתנדבות, כיו"ר סניף בת-ים של "האגודה למלחמה בסרטן" הפגישו אותי עם חולים רבים ועם בני משפחותיהם. הניסיון, הידע והקשרים שרכשתי במהלך השנים עומדים לרשותם. הידיעה שאני יכולה ולו במעט, להקל על סבלם של אחרים, גורמת לי לסיפוק אדיר, לצד רגעי עצב וצער על אותם אנשים קרובים ורחוקים שחולים ולצערי גם נפטרים מהמחלה.

היום אני בת 53, אימא לתמיר בן ה-29 ולאלעד בן ה-27 שהיו בני 13.5 ו-11.5 כשהתייתמו מאביהם. ההתנדבות היא חלק מהחינוך ומאורח החיים שלתוכו הם נולדו וגדלו, והם בדרכם ממשיכים גם כן להתנדב ולסייע לזולת.

ביום המעשים הטובים, שיתקיים ב-20 במרץ 2012, במטרה לקדם את רוח ההתנדבות והערבות ההדדית בחברה הישראלית, אהיה עם חברותי למועצת הנשים במחלקת הנשים הסגורה בבית החולים לחולי נפש "אברבנאל", ננסה לשמח ולו במעט את אותן נשים חולות שלא שפר עליהם גורלן.

הצטרפו אלינו השנה וקחו חלק ביום שכולו עשיית טוב.