אשה סולחת אך לא שוכחת. בייחוד חוויות רעות

"זאת בסך הכול ארוחה! מה אתה עושה מזה כזה ביג דיל?", שאלה מלי את יואב, שמיהר לענות לה: "זה ביג דיל כי אני לא סובל את הארוחות אצל אימא שלך, ואת יודעת את זה! נמאס לי לדבר על כמה אני מרוויח כל הזמן".

עוד בנושא בערוץ יחסים:

למה גברים רוצים לנוח ונשים רוצות לחפור?

הכול דיבורים: נשים וגם גברים

הנזל וגרטל: שנאת נשים וסירוס גברים

גברים ונשים - בעלי חיים שונים (כמעט)

"אני יודעת", השיבה מלי והוסיפה שבגלל זה היא מתריעה שבוע מראש, כדי שיואב יספיק להתכונן לפני. "זה לא יעזור לי להתכונן", השיב לה. "השעה הזאת זה הנצח בהתגלמותו!".

להתכונן מראש? זה משתנה מגברים לנשים

המריבה החודשית הזאת שמתרחשת כמעט אצל כל זוג ישראלי מצוי, מבוססת על ההבדלים המוחיים בין נשים וגברים. מסתבר שנשים וגברים מתכוננים באופן שונה לקראת חוויה רגשית בלתי נעימה. עבור גברים, להכנה מראש אין חשיבות, בעוד אצל נשים - ההתכוננות היא הסיבה מדוע הן זוכרות חוויות שליליות טוב כל כך.

לפני שנעבור לעולם המחקר, בואו נדבר קודם כל על הנאה וסבל. מה הייתם מעדיפים, לדעת מראש כמה זמן אתם צפויים לסבול או לא לדעת כלל, והאם הייתם רוצים שמישהו יגיד לכם מראש כמה זמן עתידה להימשך האהבה שלכם?

במחקר שיצא במאי 2011 ופורסם ב-Journal of Consumer Research, מראים מיין זאו וקלייר צאי מאוניברסיטת טורונטו, שאם מלי חושבת שאם היא תגיד ליואב מראש כמה זמן תקח הארוחה, הוא יצליח להתמודד טוב יותר עם הסבל, הרי שהיא טועה. לדבריהם, המצב בדיוק הפוך: חוויה בלתי נעימה נעשית עוד יותר בלתי נסבלת אם אומרים לאדם מראש כמה זמן היא עתידה להימשך.

לטענת החוקרים, הידיעה כמה זמן עתידה להימשך כל חוויה, רק מעצימה את התחושה המלווה את החוויה - לטוב ולרע. כך, חוויות נעימות הופכות לכיפיות עוד יותר, וחוויות בלתי נעימות - לגרועות יותר.

תלמידים שידעו את הזמן המדויק - סבלו יותר

הניסוי של זאו וצאי היה ניסוי שדה בתוכנית צהריים לתלמידים. לחצי מהתלמידים בבית הספר בו נערך הניסוי, נאמר שהשיעור יארך 60 דקות, ואילו לחצי השני של התלמידים נאמר שמשך השיעור יכול להיות כל זמן בין 30 ל-90 דקות. התוצאות הראו שתלמידים שעודכנו בזמן המדויק של משך השיעור הצפוי, סבלו יותר מאשר אלו שלא ידעו את אורך השיעור המדויק.

זאו וצאי חזרו על הניסוי גם במעבדה. הם נתנו לנבדקים לשמוע 30 שניות של קליפ ששר אותו זמר ידוע או לחילופין ששר אותו החוקר במעבדה, שהיה בעל קול די מחריד. הם מצאו שאנשים שידעו כמה זמן ימשך הקליפ שהם צריכים לשמוע, הביעו תגובה רגשית חזקה יותר לקליפ.

אלו ששמעו את הזמר הגיבו ברגשות חיוביים חזקים יותר, לעומת נבדקים ששמעו את הזמר אך לא ידעו כמה זמן ימשך הקליפ, ואלו ששמעו את החוקר מקרקר את השיר, הגיבו ברגשות שליליים וחזקים יותר כשידעו שעליהם לשמוע 30 שניות שלמות ממנו.

מלי חשבה שאם היא מכינה את יואב מראש לכך שהוא יצטרך לבלות עם אימה רק שעה אחת, זה יקל עליו, אך היא טעתה. מסתבר שגם עצם ההכנה מראש לא עוזרת במיוחד: נשים וגברים נבדלים ביניהם באופן בו הם מתכוננים לקראת חוויה רגשית בלתי נעימה. הבדלים אלו משפיעים על האופן בו נשים וגברים זוכרים חוויות רגשיות שליליות, כך מצא מחקר מאוגוסט 2011.

במחקר, שנעשה על ידי ד"ר גיוליה גאלי מאוניברסיטת UCL, נמצא שהתגובה המוחית של נשים הרבה יותר גבוהה כאשר אומרים להן שצפויה להן חוויה בלתי נעימה. ההגברה בפעילות המוחית הזאת לא מתרחשת אצלן כאשר הן מתכוננות לחוויה נעימה.

טענת החוקרים היא שההגברה הזאת בפעילות המוחית לפני חוויה בלתי נעימה היא מה שגורם לנשים לזכור טוב יותר מגברים את החוויה השלילית, ובדרך כלל גם לפרטי פרטים. בגברים לא נמצא שינוי בפעילות המוחית בעת ציפייה לחוויה שלילית או חיובית.

גאלי טוענת שההבדל בין נשים וגברים הוא שמוחן של נשים מתכונן לקראת חוויה שלילית, בעוד מוחם של גברים לא. מוחו של גבר יתחיל להגיב לחוויה רגשית שלילית רק באותו הזמן בו היא מתרחשת, בעוד מוחן של נשים מגביר פעילות כבר בעקבות רמזים מקדימים שמנבאים שעתידה להתרחש חוויה שלילית.

דמיינו למשל זוג שצופה בסרט. לקראת הסצנה העצובה או המפחידה, נזרקים רמזים מקדימים – המוזיקה נעשית דרמטית יותר, פניהם של השחקנים מביעים דריכות או תדהמה, או שפתאום הכול עובר להילוך איטי. מוחה של האישה כבר משתולל, ומכין אותה לקראת סערת הרגשות שתחולל הצפייה בסצנה הזו.

לכן, כשזה מגיע היא כבר ממררת בבכי או צורחת באימה. לעומתה, הגבר אדיש לרמזים המקדימים. רק כשהסצנה תתחיל, מוחו יתחיל להגיב רגשית. הוא מתחמם באיחור ביחס לאישה.

נשים זוכרות טוב יותר רמזים שליליים

במחקר השתתפו 15 נשים ו-15 גברים. הם הושבו מול מסך מחשב שעליו הוקרנו תמונות בעלות משמעות חיובית (זוג אוחז ידיים, תמונת נוף יפה), שלילית (אלימות) או ניטראלית (חפצי מטבח). קצת לפני שהוקרנה כל תמונה, הופיע על המסך רמז שסיפר לנבדקים האם התמונה שהם עומדים לראות היא חיובית (ואז הופיע פרצוף מחייך), שלילית (פרצוף עצוב) או ניטראלית (פרצוף נטול הבעה).

במרווחי הזמן שבין הרמזים לבין התמונות עצמן, נמדדה הפעילות החשמלית במוחם של הנבדקים. לאחר הפסקה בת 20 דקות, עברו הנבדקים מבחן זיכרון על התמונות שהוקרנו להם קודם לכן.

גאלי ושותפיה למחקר מצאו שהפעילות המוחית שהתרחשה במרווחי הזמן שבין הרמז לבין התמונה יכולה הייתה לנבא עד כמה הנבדק יזכור את אותה התמונה. התוצאה הראתה שנשים זכרו טוב יותר את התמונות השליליות כיוון שהרמז השלילי גרם להן לעליה בפעילות המוחית. אצל גברים לא נמצאו הבדלים כאלו. כמו כן, לא נמצאה עלייה בפעילות המוחית לפני צפייה בתמונה חיובית או ניטראלית בקרב שני המינים.

כלומר, יואב רב עם מלי בכל פעם מחדש לאחר הארוחה כי הסערה הרגשית שמתחוללת אצלו מתרחשת בזמן אמת, כלומר בזמן הארוחה בלבד. כל ההכנות שהיא עושה לנו לפני זה אינן רלוונטיות מבחינת העיבוד הרגשי שלו, כי היא חשבה שהוא, כמוה, רוצה לדעת מראש מה צפוי כדי להתכונן.

הפעילות המוחית המקדימה של נשים מסייעת להם לזכור טוב יותר סיטואציות שליליות, בעוד הפעילות המוחית שמסייעת לגברים לזכור סיטואציות אלו, היא רק זו שמתרחשת בזמן הסיטואציה הרגשית עצמה, ולא בזמן שקדם אליה.

לכל העדכונים, הכתבות והסקרים - כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים

• רחלי לנגפורד, MSc. Neuroscience, מחברת הספר "דרוש נסיך על סוס לבן" ומנהלת שותפה במרכז גלים למימוש הפוטנציאל האישי.