צפון קוריאה: בועה שקשה לחדור, גם בכדורגל
למרות הכישרון הגדול של השחקנים במדינה הדיקטטורית, הם מתקשים לצאת למדינות המערב. כיום, בשנת 2012, משחקים רק שישה מהם באירופה. מחוץ לאסיה הם מתקשים להסתגל ונכנסים להלם. על חייו המסובכים של שחקן הכדורגל הצפון קוריאני
אחת התמונות הזכורות ביותר ממונדיאל 2010 שייכת למשחק בין ברזיל לצפון קוריאה. יונג טה-סה, כוכב הנבחרת הקוריאנית, נראה בה ממרר בבכי בזמן השמעת ההמנון של מדינתו. התמונה הזו הביאה להמון לעג מצד המערב, אבל גם לסימני שאלה. והנה, שנה וחצי מאוחר יותר, חתם יונג בקלן הגרמנית, הפך לצפון קוריאני הראשון שמגיע לאחת הליגות הבכירות באירופה, ופתח מחדש את אותן שאלות.
עוד ב-ynet ספורט:
יונג, שאחרי המונדיאל עבר לבוכום מהליגה הגרמנית השנייה, עבר בחודש שעבר לקלן בעקבות פציעתו של כוכב הקבוצה לוקאס פודולסקי. במונדיאל הוא הפך לצפון קוריאני המפורסם ביותר בעולם אחרי המנהיג קים ג'ונג איל, שנפטר לפני כחודשיים, ונראה שהתקופה בגרמניה הביאה להטמעתו בחברה המערבית.
אבל יונג הוא סיפור שונה משחקנים אחרים בנבחרת הצפון קוריאנית. הוא נולד ביפן ולמד שם באוניברסיטה בעוד כדורגלנים אחרים במדינה מעולם לא עזבו את גבולותיה.
בשנים האחרונות מספר מצומצם מהם עובר לראשונה לשחק במדינה אחרת וכל מעבר כזה מיד מביא לכותרות ולאותן שאלות מדוברות. האם משחקים בצפון קוריאה כדורגל מרצון? יש אפשרות להסתגל לחיים מחוץ למדינה לאחר שגדלים בבועה? וכיצד מתנהל ספורטאי שלא מקבל בעצמו את ההחלטות המקצועיות?
היציאה מגבולות המדינה
עד שנת 2006 לא היה אפילו כדורגלן אחד מהמדינה הסגורה שעזב עבור קריירה בחו"ל. בשנים הראשונות בהן התקבלו אישורים למעבר למדינה אחרת היה אפשר לראות כדורגלנים צפון קוריאנים בסין וביפן, אבל עדיין לא באירופה.
היום משחקים באירופה שישה מהם, כולל פאק קוונג-ריונג, שכבר הופיע במדי באזל מול מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות.
אז מה הביא לשינוי? רבים מרימים גבה כששחקן מצפון קוריאה עובר לשחקן במדינה אחרת, הרי אין שום דרך לצפות במשחקים של הליגה המקומית ולבצע עבודת סקאוטינג. התשובה נעוצה בעיקר באיש עסקים שווייצרי, קרל מסרלי שמו, שחקן עבר של באזל שכבר 16 שנים מחזיק בבלעדיות על מסחר בצעצועים בין צפון קוריאה לגוש האירופי.
מסרלי, שהתעניין בהוצאת שחקנים לחו"ל, ניהל מו"מ עם שלטונות המדינה במשך יותר משנה. השלטון הוא זה שמחליט באופן בלעדי האם שחקן רשאי לעזוב.
כתבות נוספות של אורי קופר:
- ואן פר-שיא: חלוץ ארסנל בכושר הטוב בקריירה
- הסיפורים הכי מטורפים של הליגה הברזילאית
-
הגודל כן קובע: הליגות הביזאריות בכדורגל העולמי
"יש להם את הכישרון, הוא קיים", מסביר מסרלי, "אבל הקבוצות והשחקנים בצפון קוריאה חייבים יותר משחקים מול יריבות זרות. השיטה בצפון קוריאה מביאה לכדורגל של גילוי עריות. זה אח נגד אח וזהו. בנוסף, האימונים שלהם ברמה גבוהה מאוד. הם פשוט צריכים להיפטר מהנאיביות שלהם".
בזכות מסרלי רוב השחקנים הצפון קוריאנים מתחילים את הקריירה האירופית שלהם בקבוצת וויל מהליגה השנייה בשווייץ. הבעיה היא שחלקם הגדול עוזב אחרי תקופה קצרה את הקבוצה בגלל "בעיות הסתגלות". בצפון קוריאה אין קשר לעולם החיצון. המנהיג הוא האידאולוגיה. אין אינטרנט, אין שירות דואר או טלפון עם העולם שבחוץ. אין תיירות ללא פיקוח. הרדיו והטלוויזיה שייכים לממשל. וכך, כשהם מגיעים לעולם פרוץ, אלה ממש חיים אחרים.
החיים שאחרי המעבר
הסרט "משחק חייהם" מספר על נבחרת צפון קוריאה שהגיעה למונדיאל 1966. פארק דו-איק הבקיע אז שער ניצחון מול איטליה. כשראשי הנבחרת נשאלו האם יסכימו למכור את פארק לקבוצה איטלקית הגיעה התשובה "אנחנו לא מוכרים אנשים". הבדל תרבויות. "חשוב להבין שבשבילם ספורט הוא לא כמו במערב", מסביר מארק בגוצי, שכתב ספר על הנושא, "אין תרבות של הניצחון הוא הכל. לפעמים שהם מגיעים למקום אחר השחקנים נכנסים להלם".
וכדי לנטר את ההלם הזה השלטון משגיח על השחקנים עצמם וגם על המשפחות שלהם, בעיקר כדי למנוע עריקה. הונג יונג-ז'ו, קפטן הנבחרת במונדיאל האחרון,
הוא אחד השחקנים שכן הצליח (יחסית) באירופה, כשהופיע שנתיים במדי רוסטוב הרוסית. בכתבות שעשו עליו ברוסיה הוא הוגדר כדמות מבודדת, שנמצא כל הזמן רחוק מחבריו לקבוצה.
העיתון הרוסי 'ספורט אקספרס' פרסם תחקיר על כך שלהונג, וגם לצ'וי מיונג-הו ששיחק בקריליה סובטוב, יש כל הזמן מלווים שעוקבים אחרי כל תנועה שלהם ומנסים למנוע אינטראקציה ביניהם לבין התקשורת ושחקנים אחרים מחוץ למגרש.
החיים של השחקנים הצפון קוריאנים לא פשוטים, אבל מעבר לשאלה האם הם מעוניינים בקריירה שייעדו להם, מעניין לנסות להבין האם השלטון הצפון קוריאני עצמו מעוניין, למשל, ששחקן מקומי יצליח מאוד באחת הקבוצות הבולטות של המערב.
את התשובה אנו אמורים לקבל בקרוב כיוון שלצפון קוריאה יש שחקן אחד שנחשב לכזה המסוגל להגיע לקבוצות הגדולות באמת.
קוראים לו יונג איל-גוון, חלוץ בן 19 שב-2010 נבחרת לשחקן הצעיר של השנה באסיה. השמועות האחרונות הן שנשקלת האפשרות לתת לו לצאת ולשחק במערב.
אם באמת יונג, או כל שחקן אחר, יגיע בעתיד לאחת הקבוצות המסוקרות ביותר, כולנו נשמע יותר על שיטות האימון והחיים של שחקני כדורגל בצפון קוריאה. זה יהיה בלתי נמנע. ולא בטוח שאלה יהיו נעימים לשמיעה.
לפנייה לכתב/ת 
