זה רק סקס: שוכבת עם היזיז עד שיגיע האחד
נשים בימינו כבר לא מתביישות להחזיק יזיז או שניים. הבעיה היא שהן משלמות מחיר נפשי כבד על מערכות היחסים הללו, שפוגעות בסיכוייהן להתאהב באמת ולנהל מערכת יחסים אוהבת ושוויונית. האם יזיזות היא הודאה בוויתור על זוגיות?
סקס קבוע ללא מחויבויות, עם מישהו שלא מקיימים איתו קשר רומנטי, הפך כבר מזמן לתופעה נפוצה. תקראו לזה 'ידידים פלוס', 'חברים למיטה', או פשוט 'יזיזים'. בכל מקרה, יותר ויותר נשים פנויות "מודרניות" מתאימות את עצמן ומתהדרות ב"יזיז" או שניים כדי לחמם את המיטה בימי החורף הקרים.
עוד בנושא בערוץ יחסים:
זו היתה תחילתה של יזיזות מופלאה
האם תקחי לך את הגבר הזה להיות לך יזיז?
אז אנחנו יזיזים? אני לא יודעת מה אנחנו בעצם
אין ספק שכיום זה הרבה יותר מקובל מבחינה חברתית ונשים כבר לא מתביישות בכך. למעשה, נשים רבות יגידו שזה אפילו מראה על עוצמתה של האשה שהפכה למשוחררת, ויכולה להרשות לעצמה להתייחס למין בצורה קרה "כמו שגברים עושים".
אך האם אי פעם תהיתן, נשים יקרות, מהו המחיר שאתן משלמות על "יזיזות" בטווח הארוך בדרככן למצוא את המיועד שלכן? האם באמת אפשר לנהל מערכת אינטימית מזויפת מצד אחד, ומצד שני למשוך לחייכן זוגיות אמיתית? האם מדובר בסידור נוח עד שה"אחד" יגיע או שמא - זה רק הסיפור הזה, שאנו מספרות לעצמנו כי כבר התייאשנו מהחיפושים?
"מה? אסור לשכב עם יזיזים?"
בכל סדנה שאני מעבירה לנשים פנויות, מגיע הרגע בו הבנות מתעמתות עם הצורך שלהן במגע וחום אל מול הרצון שלהן להגיע לזוגיות לטווח ארוך. נקודת העימות המרכזית מתרחשת כשאני מסבירה להן על החשיבות של המיקוד שלנו במטרה.
עפ"י שיטת ה-HUNA למציאת זוגיות, כדי להשיג את מבוקשנו אנו צריכים להיות ממוקדים מבחינה מחשבתית במה שאנחנו כן רוצים, במקום להשקיע אנרגיה במה שמסיח את דעתנו. זהו השלב (הלא קל) בו הבנות מבינות שיותר אין עיגולי פינות והונאה עצמית. זה היה גם השלב בו ענת גרמה לכל הכיתה להיקרע מצחוק באחד מהקורסים האחרונים, כששאלה בתמימות: "מה? גם אסור לשכב עם יזיזים?".
אחרי שהבנות נרגעו מהמבוכה, פניתי לענת ושאלתי אותה: "למה את חושבת שאינטימיות מזויפת עם גבר תעזור לך להגיע למטרה שלך?". "תראי קריסטינה", היא החלה להסביר. "זו המציאות, את יודעת, במיוחד בת"א. יש תקופות של בדידות וזה עושה לי טוב לדעת שאחרי דייט גרוע שנראה כמו ראיון עבודה או כשמשעמם לי אני יכולה לחתוך אליו.
"זה גם מאפשר לי להיות הרבה פחות נואשת לקשר, וככה אני יכולה להמשיך לצאת לדייטים ועדיין לשמור על פאסון. זה ממש לא כמו שאת חושבת. אני מנצלת אותם ולא הם אותי. אני מחליטה מתי ואיפה ואפילו אומרת להם ללכת הביתה ברגע שאנחנו מסיימים".
הטיעון של ענת, רווקה בשנות ה-30 לחייה, הדהד בחדר. הוא היה נשמע הגיוני מאוד ושמתי לב שלא מעט ראשים הנהנו כאות הסכמה לנאמר. "ואיך את מרגישה אחרי שאת שוכבת איתו?", הקשיתי עליה. "היום אני כבר לא לוקחת את זה קשה", היא אמרה. "אולי בהתחלה הייתי מרגישה חרא עם זה, אבל היום אני כבר עושה הפרדה רגשית".
פשרה מהסוג הכואב ביותר
כשאישה שוכבת עם גבר, היא מאפשרת לו להיכנס מבחינה פיזית אל תוך הגוף שלה, וברמה האנרגטית - אל תוך הנשמה שלה. תופעת היזיזות היא פשרה מהסוג הכואב ביותר. ענת, כמו נשים רבות אחרות, בעצם אומרת לעצמה: "אני מוותרת על החלום שלי לקשר זוגי כמו שאני רוצה, כי במילא זה לא יקרה, ואני שוכבת עם איזה ידיד כי זה מה שיש. זה יותר טוב מכלום".
בכל פעם שהיא מקיימת יחסי מין עם גבר שאינו הגבר שהיא באמת רוצה, היא מטמיעה את המשפט הנ"ל בתת המודע שלה. כל מי שתוהה מדוע היא מרגישה ריקנות ואכזבה בסיום הסקס, זה בעצם בגלל שהיא מודיעה לעצמה: "זה מה שאני שווה. הגבר הנכון עבורי לא קיים".
כשאת מסופקת מינית, את לא משדרת סקס
בנוסף לפגיעה בהערכה העצמית, גם ה"דרייב" למצוא פרטנר טוב יותר נחלש. הרי למה שנשים יתאמצו לצאת עם בחורים ולהתעניין בהם כשממילא יש להן מישהו זמין ונגיש לסקס? יותר מכך, ברמה לא מודעת הן אף שולחות לגברים אחרים את המסר שהן תפוסות. כשהן מסופקות מינית, הן לא משדרות מיניות, וגם לא מפלרטטות יותר מדי עם בחורים.
אך המקום הכי מסוכן אליו יכולה להגיע אשה המנהלת קשרי "יזיזות" הוא ניתוק רגשי מעצמה. זוהי אותה ה"הפרדה הרגשית" שענת דיווחה עליה. כשאישה מקיימת מערכת יחסים על בסיס גופני בלבד במשך תקופה ארוכה, המוח שלה בונה לאט-לאט מנגנון הגנה שמונע פגיעה.
עם הזמן היא מאמנת את עצמה לא לתת לגברים להתקרב אליה מבחינה רגשית, מה שיגרום לה להמשיך לחיות בלופ של מערכות יחסים מזויפות כאשר בשלב מסוים היא כבר לא תמצא את הדרך החוצה.
אורגזמה, אך באיזה מחיר?
כולנו מוותרים לעצמנו בכל מיני נושאים בחיים, אך מידי פעם צריך לעצור ולשאול את עצמנו מה המחיר שאנו משלמים והאם יתכן שיש דרך אחרת שלא ניסינו. אני מציעה לך, קוראת יקרה, לחשוב עם עצמך - איפה המקומות בהן את מוותרת לעצמך בנושא הזוגיות.
האם את גאה בדרך שבה את מנהלת את המסע שלך לעבר האהבה ? האם את מרגישה בטוחה בעצמך לומר "לא" להזדמנויות שמבזבזות את זמנך או שאולי כבר התייאשת מדייטים מאכזבים? האם הוויתור נובע מחוסר הערכה עצמית או שאולי את לא מאמינה שמגיע לך? אני יודעת שזה לא קל להתעמת עם המקום הזה, אך זו הנקודה ממנה מתחיל השינוי.
- קריסטינה בר סלע היא
מדריכת נשים להגשמת זוגיות בשיטת ה-HUNA מהוואי