ביקור בית: החיים הטובים בעמק יזרעאל

מה קורה כשבעלי הבית, שרק רוצים מקום שיהיה נעים להתגורר בו, מעניקים לאדריכל יד חופשית לעצב מחדש את ביתם? הבית הופך לחלום כפרי עם חללים שקל להתנייד בהם ובעיקר הרבה אור טבעי. סיור מודרך בווילה בתל עדשים

חן לב ארי, "בניין ודיור"פורסם: 18.02.12 , 18:02

כשבעלי הבית מאפשרים תכנון חופשי, ופשוט רוצים מקום שיהיה נעים ונוח להתגורר בו - הכל יכול להשתנות. כך גם במקרה הנוכחי, שבו משפחה צעירה בת שש נפשות מתל עדשים שבעמק יזרעאל, העניקה לאדריכל יעקב פרץ מסטודיו p2 יד חופשית לעבוד. פרץ הצליח להגיע לתוצר שכולל הרבה דברים טובים.

עוד בביקור בית:

כדי להבין את המבנה הארכיטקטוני המורכב בו אנחנו מבקרים הפעם, אפשר לחשוב לרגע על קופסאות או מכולות בגדלים שונים, שחוברו יחד על ידי גשר מרחף גבוה. הגשר הזה יוצר ציר מרכזי, מפלסיות, שקיפות, סירקולציה ותנועה, שמתמזגים ויוצרים חלל אחד מרכזי ורחב ידיים. כשכל זה נמצא בבית אחד בגודל 250 מ"ר ומעוצב במינימליזם ובשימוש מאוזן בין קר לחם - לנו נשאר רק להתאהב. אז איך זה נראה?

כל כך הרבה בבית אחד(צילום: רועי פרץ)

נכנסים: הכניסה לבית היא דרך גשר עץ מרחף המגיע למבואת הכניסה, שבעצם משמשת כציר מרכזי וישיר לפנים הבית וחוצה אותו לשני מפלסים על ידי אלמנט גובה. מימין נמצא האזור הציבורי, וממנו ניתן לראות את המטבח, את פינת האוכל ואת הסלון המשפחתי. את כל אורך החלל מלוות ויטרינות רחבות, שמכניסות את המראה של הגינה הביתה וגם הרבה אור טבעי ונעים. המפלסיות המתחברת יוצרת הפרדה ברורה בין החלל הציבורי לפרטי, ומאפשרת גם התנהלות נוחה מאד לבני הבית.

הפרדה ברורה בין החלל הפרטי לציבורי(צילום: רועי פרץ)

המטבח: המטבח נמצא בקצה הימני של החלל, וכולל דלפק מסיבי שיוצא כמו לשונית ארוכה ממרכז המטבח ומשמש את הדיירים לאכילה ולבישול. כל המטבח הלבן נתחם גם הוא בוויטרינות השקופות שמכניסות את הנוף הכפרי לפנים הבית.

המטבח. הנוף הכפרי נכנס לבית(צילום: רועי פרץ)

פינת האוכל: פינת האוכל כוללת שולחן מסיבי שעשוי עץ בגוון טבעי, וכך גם רהיטים רבים בבית שיוצרו באופן פרטי ועוצבו כחלק מהתפיסה המינימליסטית, המחפשת ליצור דיאלוג בין החומרים הניגודיים. ניתן לראות זאת ברצפה שמחופה כולה באבן שחורה ויוצרת ניגוד לעץ, שמצד אחד מחמם ומצד שני מדגיש את הקרירות של הבטון - ומתוך כך גם מאזן את הקו המודרני.

פינת האוכל. תפיסה מינימליסטית(צילום: רועי פרץ)

הסלון: מערכות הישיבה פונות לנישת הגבס שבסלון שבה נמצאת הפלזמה. פריט עיצוב ייחודי שבהחלט מדבר באותה השפה העיצובית של שאר הבית היא כורסת ישיבה ארוכה, שגם יוצרת תיחום ומגדירה את גודל הסלון. בצלע השמאלית של הסלון ניצבת דלת ויטרינה, שמשמשת מקור אור טבעי המאיר גם על הפינה המרכזית וגם על המעבר. כדי להדגיש את האווריריות של החלל הציבורי הוגבהה הקומה כולה בלא פחות מארבעה מטרים.

הסלון. תחום ומוגדר(צילום: רועי פרץ)

חדר הרחצה: גם חדר הרחצה ממשיך את הקו המינימליסטי, וכולל מקלחון גדול עם משטח מחופה באבן קיסר. הרצפה והקירות מחופים באריחי פורצלן בגוון כהה, ומדגישים את ניגוד החומרים שיוצרת ארונית העץ שעושה עבודה כפולה: גם מחממת את החלל וגם משרה תחושה שמדגישה את ההבדלים באופיים של החומרים.

חדר הרחיצה. ניגוד חומרים(צילום: רועי פרץ)

חדר השינה: סוויטת ההורים מוקמה בקצה הבית ועוצבה בצורה שתאפשר פרטיות מקסימלית לבני הזוג. גם כאן אפשר להרגיש את הקווים המינימליסטים שמלווים את הקונספט העיצובי ומתרכזים בשימוש בגוונים ניגודיים, אבל ההברקה העיצובית כאן נובעת מהמבנה הייחודי, שיוצא ממסגרת הבית ויוצר מרפסת מרחפת הפונה ישירות להבריכה הפרטית.

במרכז החדר מונחת מיטה זוגית רחבת ידיים בדוגמת קפיטונאז', ומולה ניצבת שידת הטלוויזיה העשויה עץ מלא. ואם כל זה לא מספיק, אז הרבה תשומת לב הוקדשה גם לנושא התאורה, שברוב החללים שובצה כסמויה או קירית כדי להשלים את המראה האחיד והנקי.

חדר השינה. פרטיות מקסימלית(צילום: רועי פרץ)

חדר הילדים: חדר הילדים מכיל ארון גדול ומקומות אחסון רבים, שיוצרים התנהלות נוחה ותורמים למראה הנקי. הקירות החשופים משרים תחושה של מרחב, ומאפשרים שילוב נינוח ומאוזן של אלמנטים צבעוניים, דוגמת שטיח ורוד ועגול המונח במרכז החדר. השטיח מחייה את האווירה - ובכל זאת שומר על מראה אסטטי.

חדר הילדים. הרבה מקום לאחסון(צילום: רועי פרץ)

לרוב, לא כל עבודה משותפת של אדריכל עם הדיירים מובילה לאמון טוטלי המאפשר לתכנון האדריכלי יד חופשית. כאן זה קרה, והחיבור האישי שנוצר עם הבעלים הביא את האדריכל לרמת הזדהות הדדית עם צורכי הדיירים, ובעיקר לתכנון עם מעוף שמנצל את המרחב בצורה מרבית ויוצר חלל דינמי, גמיש ובעיקר מקורי. הדיירים, מבחינתם, מעידים שבהחלט הסתגלו לבית החדש והמעוצב שלהם. ובאמת - איך לא?