ישראל 2012: מרגיש כמו תאונת פגע וברח
בימי קדם פיעמה במוחותיהם של הרוצחים בשגגה התקווה לראות כבר את השלט המבשר על תחילת תחום השיפוט של עיר-המקלט. שנים לא הבנתי כיצד מאפשרת התורה גאולת דם, עד השבוע. עד החיילת אמנש יזאצ'ו
עוד בערוץ היהדות - קראו:
בימי קדם הם היו חרדים לכל קול צעדים חלוש שנשמע מכיוון חדר המדרגות - אולי זה גואל הדם, קרוב משפחתו של הנרצח, שהגיע עד פתח דלתם שלהם. המחשבה היחידה שפיעמה במוחותיהם של הרוצחים בשגגה הייתה לראות כבר את השלט המבשר על תחילת תחום השיפוט של עיר-המקלט, שבה יהיו מוגנים מחיציו המורעלים של גואל הדם.
מאימת גואל הדם
הגיבורים של שתי הסצנות האלטרנטיביות שציירנו כאן, הם אלה שדרסו שוב ושוב, באישון ליל, את החיילת יאזצ'ו ז"ל. שנים - עד השבוע ממש - לא הבנתי ואף התקשיתי לעכל את ציווי התורה המאפשר לגואל הדם לקטול את הרוצח בשגגה, כפי שמופיע לראשונה בפרשתנו, "משפטים", ובהמשך בפרשות רבות בתורה (וזאת מבלי לבטל את תוקפו).
הפסוק הראשון, המהווה רקע לדיון שלנו, עוסק במי שרצח את חברו בכוונה תחילה, ודינו מוות: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת" (שמות כ"ג, י"ג). הפסוק השני עוסק במי שהרג את חברו שלא בכוונה, ודינו לברוח לעיר המקלט: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה (ואשר לא התכוון לרצוח) וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ (והאלוקים זימן לו את ההריגה בשוגג), וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (ייקבעו מקומות אליהם יוכל הרוצח בשגגה לברוח) (שם).
מדוע על הרוצח בשגגה להימלט לעיר מקלט? התשובה איננה מופיעה מפורשות בפרשתנו, אך היא מופיעה בפרשות אחרות: עליו לברוח מאימת נקמתו של גואל הדם. קרובי משפחתו של הנרצח בשגגה רשאים לצוד את הרוצח בשגגה של קרוב משפחתם, ולהורגו נפש כנקמה.
תסתכלו על יזאצ'ו - ותתחילו להבין
שני היבטים היו קשים לי בהבנת דין זה: ראשית, לא הבנתי מדוע התורה מאפשרת ענישה הנראית כפרימיטיבית ונקמנית. אמרתי לעצמי, כי אולי "התורה דיברה כנגד יצר הרע", דהיינו, שהיא מאפשרת את קיום המנהג הקדום ומווסתת אותו, על ידי מתן האפשרות לרוצח להימלט על נפשו ולהציל את עצמו. ויש לעקרון זה תקדימים בתורה.
ההיבט השני בו התקשיתי, הוא היעדרו של הליך משפטי מסודר במהלך כה חמור כמו הריגתו של הרוצח בשגגה. אני מתקשה לקבל מצב בו קרובי הנפגע נוטלים את החוק לידיהם, ועוד כשמדובר בדיני נפשות.
אך לאחר דריסתה של החיילת אמנש יזאצ'ו ז"ל שוב ושוב, על ידי נהגים שלא עצרו להושיט עזרה, שלא עצרו על מנת להיבדק על ידי המשטרה - אני מתחיל להבין את דין התורה של גואל הדם, אותו קרוב משפחה הדולק אחרי הרוצח בשגגה להורגו נפש.
צריך שריף חזק בעיירה
לא שאני קורא להחיל את הדין הזה במציאות של ימינו, ולאפשר לקרובי המשפחה לעשות דין לעצמם - ממש לא! גם מעולם לא שמעתי על אחד מהפוסקים הגדולים הקוראים להחזיר דין זה למקומו, כאן ועכשיו. אבל אני כן מתחיל להבין את עומקו של דין זה. כי רצח בשגגה אמנם אינו חמור כרצח בכוונה תחילה, אך יש בו כוח מדרדר. להצטברות של ההורגים בשגגה הנמלטים על נפשותיהם, מבלי לסייע לפצוע בו פגעו, ומבלי להתייצב בכאב בפני המשטרה ולהודות על חטאם - יש השפעה הרסנית על החברה שלנו.
כך מוטל רוכב אופנוע פצוע בצומת הומה, ואיש לא נעצר, ואיש אינו מושיט לו יד. וכך אנו שומעים על עליה של 400% במקרי אלימות בבתי הספר, ועלייה הזויה בכמות התלונות על אלימות במשפחה. כל אלה מעידים על מדרון חלקלק - היד קלה על ההדק, אין דין ואין דיין.
יש לדעת כי התורה לא מצווה על קרוב המשפחה להיות "גואל דם". משפחת ההרוג יכולה שלא לנקוט בצעד האלים הזה, אך היא רשאית לעשות כן. די באפשרות הזאת כדי להדיר שינה מעיניו של הרוצח בשגגה. האפשרות הקטלנית הזאת עשויה לגרום לפוגע לעצור בצד הדרך, ולנסות להושיט יד לנפגע, כדי שלא ימות. ואולי יחסו המתחשב, העדין, הלוקח אחריות של הפוגע - יגרום למשפחת הנפגע לוותר לו.
פתאום הבנתי את עוצמת ההרתעה שהתורה יוצרת בכך שהיא מאפשרת את קיומו של גואל דם. כשיש שריף חזק בעיירה, אנשים שולפים לאט יותר. הם חושבים על התוצאות. התורה הכירה את נפש האדם אולי יותר מהמחוקקים שלנו. האדם, כך נראה, זקוק להרתעה על מנת לשמור על מוסריותו הבסיסית. לא די לסמוך על טוב הלב והחינוך לערכים שאנו מעניקים.
הפחד מעונש, האימפולסיביות והחולשה המוסרית - כל אלה ואחרים גורמים לאדם להימלט וליצור את מה שאנו מכנים "תאונות פגע וברח". בהעדרה של אכיפה חיצונית, אנו עדים לכשל מוסרי נרכש ומתפשט בחברה שלנו.
אמנם אינני קורא ל"גאולת דם" כאן ועכשיו, אבל משהו דרמטי צריך להשתנות בעשייה הציבורית שלנו. משהו חייב להשתנות בתודעה הציבורית שלנו. נושא קדושת חיי האדם חייב להפוך לנושא מרכזי בתפיסת החינוך שלנו, ובחשיבה המשפטית והשלטונית. מהר, לפני שיהיה מאוחר.
לפנייה לכתב/ת 
