משלמים בוטנים, מקבלים קופים. עבדי הפריפריה

"70 משרות היי-טק נותרו מיותמות בבאר שבע" התפייטה הכותרת ב-ynet. הכתבת אילנה קוריאל הסבירה: "כבר כמה חודשים שחברות היי-טק ותעשייה מובילות באזור באר שבע מחפשות עובדים למגוון משרות אטרקטיביות בתנאים מצוינים, אך מתקשות למצוא עובדים מתאימים". הטוקבקיסטים קפצו על המציאה. הנה הוכחה ניצחת לנחשלותו של הנגב. פשוט אין שם עובדים מיומנים. הטוקבקיסטים השתמשו במילות תואר שעורך המדור ייאלץ לצנזר.

את ההסבר האמיתי לקושי בגיוס עובדים לתפקידים "הנחשקים" מספקת דווקא הגברת עדי עסיס-בובליל, מנהלת משאבי אנוש מחברת מטלטק שברמת חובב: "גם כשהצלחנו לאתר עובדים פוטנציאליים ראינו כי ציפיות השכר שלהם לא היו ריאליות ביחס לדרום. המשכורות באזור המרכז שונות שכן עלויות המחייה שונות". הנה, פה קבור הכלב.

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

רישיון לזנות - על זה לא חשבו בכנסת / אסף הרדוף

הגיע הזמן להתפייס / טניה רוזנבליט

וכי מה מביא חברות מצליחות להשתקע בדרום הארץ הנחשל? נכון, הזדמנות לעשות עוד כסף. זה לא רע כשלעצמו, אבל כפי שכבר לימדה אותנו המחאה החברתית, שגם היא קבורה אי שם יחד עם הכלב, הבעיה היא לעשות כסף על גבם של תושבי הדרום. התפישה לפיה ניתן ומוסרי לשלם פחות לעובד מיומן רק משום שהוא גר בפריפריה מעוותת כל כך שהמילים "שוק עבודה משני", "ניצול" ו"קפיטליזם חזירי" כבר איבדו מכוחן כדי לתארה.

איזה מעסיק מעלה בדעתו לשאול את תושב המרכז מהן עלויות המחייה שלו בבואו לדון בציפיות השכר שלו? גם לו וגם לזה שמתגורר בבאר שבע או בירוחם יש אותו תואר אוניברסיטאי. אלא שהחברות הגדולות לא באמת מתפקדות כ"אלון גל" של תעשיית ההיי-טק. הן פשוט מנצלות את העבודה הזמינה והזולה בפריפריה. מה שמעניין עוד יותר הוא שהסטטוס הזה של עובד זול הוא מתנה שמקבל מיידית כל מי שעובר להתגורר בדרום.

אנחנו דווקא מנסים לשכנע אנשים טובים לבוא מהמרכז, טוענים בחברות שפתחו מרכזים בדרום, אבל אלה פשוט לא רוצים לבוא. רוצים לדעת למה? כי גם הם יודעים חשבון והם מבינים שלמרות עלות הדיור הנמוכה יותר, רוב השירותים נקנים באותה עלות בפריפריה. קוטג' זה קוטג'. מסתבר שעל פי רוב מחירו גבוה יותר דווקא בפריפריה בגלל היעדר תחרות.

השכר נמוך, התחבורה בעייתית

ומה לגבי העובדים הפחות משכילים? לפני כמה חודשים פתחה חברה גדולה וידועה מתחם ענק של מוקדים טלפוניים בבאר שבע. הפתיחה לוותה בפרסום מסיבי ובהבטחות אין קץ למאות מקומות עבודה. גם הם לא מצליחים לאייש את מקומות העבודה האלה. אולי משום ששוב מדובר בהעסקה קבלנית של מוקדני שירות לקוחות טלפוניים המשתכרים שכר מינימום. אלה יכולים, במסגרת המשמרות הסבירות לאדם שפוי, להשתכר מקסימום 3,000 שקלים בחודש. רובם (שלא לומר רובן) מרוויחות הרבה פחות.

מי שירצה למלא בחברה הזו תפקיד בכיר יותר של אחראי משמרת או מנהל מוקד יגלה שהמשכורת המוצעת לו נמוכה בכ-30% מהמשכורת המקבילה במרכז הארץ. הוסיפו לזה את העובדה שרבים מהם צריכים לנסוע בשני אוטובוסים מיישובי הפריפריה של באר שבע בשעה 5 וחצי בבוקר כדי להגיע למוקד בשעה 7:00 ותבינו מה זו עבדות. ועוד לא דיברנו על המשמעויות של כל זה לנשים ולמוגבלים ולתושביהם הלא-יהודים של הפריפריה.

ממשלת ישראל, שלה משרד מיוחד לפיתוח הנגב והגליל, נכשלת פעם אחר פעם בחיזוק הפריפריה. איש חכם, שהעסיק אותי בעבר, אמר לי "you pay peanuts, you get monkey". בתרגום חופשי, מי שמשלם בוטנים, מקבל לעבודה קופים. זה כמובן לא הפריע לו לנצל את עובדיו עד דק, אבל אני חבה לו את התובנה הזו.

הגיע הזמן להעדפה מתקנת של תושבי הפריפריה בכל הקשור לתעסוקה. אפשר למשל לקבוע שכר מינימום גבוה יותר למתגוררים בפריפריה. כן, כן, העדפה מתקנת. או למשל להתחיל ולטפל בצורה רצינית בתשתיות התחבורה בפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל. בהנחה שלא תפרוץ שוב שביתה ללא הגבלת זמן ברכבת ישראל. יש אין סוף פתרונות נוספים בתחום שאינני מתיימרת להיות מומחית לו. רק בקשה קטנה לי אליכם שם בממשלה. מה שלא תעשו, אל תתנו למעסיקים הגדולים והשבעים להמשיך ולנצל את תושבי הפריפריה. לא המשרות מיותמות, אלא תושביהם של הנגב והגליל.

אבישג רגר היא תושבת חוזרת לבאר שבע, מנהלת פרויקט "גלגלי דרום" ב"יד שרה" להנגשת תחבורה ציבורית לבעלי מוגבלויות בדרום הארץ ועוסקת במחקר חברתי ובסדנאות למנהיגות נשית. אבישג היא בתו של ראש עיריית באר שבע המנוח יצחק רגר.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il