שתף קטע נבחר

שנה למהפכה בלוב: חוגגים, אבל לא בלב שלם

ההתקוממות שהובילה להפלת קדאפי לאחר 42 שנות שלטון עדיין לא הובילה ליציבות. האזרחים מתמודדים עם מחירי מזון גבוהים, אלימות ברחובות וגם עם הימצאות חוליות רדומות של תומכי הרודן. ויש גם צד אופטימי: "צריך להיאזר בסבלנות"

קדאפי הלך - הבלגן נשאר: שנה לאחר פרוץ המהפכה שבמהלכה הסתלק שליט לוב מכיסאו, נראה כי ההתקוממות נגד המשטר הקודם עדיין לא הובילה לתוצאה המיוחלת. בתום 42 שנים של דיקטטורה ודיכוי, שהסתיימו בנפילתו המשפילה של הרודן מועמר קדאפי, מתחיל האזרח הלובי לטעום מעט מטעמה המתוק של החירות, אולם נראה כי הדרך לנורמליזציה ולחיים עולזים עדיין רחוקה.

 

מה קורה בלוב? כותרות אחרונות:

 

חוגגים שנה למהפכה בלב כבד. רחובות טריפולי, השבוע (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
חוגגים שנה למהפכה בלב כבד. רחובות טריפולי, השבוע(צילום: רויטרס)
 

מצד אחד הלובים יכולים לצאת לרחובות ולהביע את זעמם בחופשיות בנוגע לסוגיות אזרחיות כמו למשל הדרישה לשלם משכורות שמעוכבות, אולם מנגד עדיין נשמעים קולות של דאגה נוכח התגברות מעשים פליליים, התנכלות לנשים, מחירים גבוהים למוצרי יסוד ואף חשש מפעילות של נאמני קדאפי שעדיין פועלים בשטח.

 

אתגרים ביטחוניים וכלכליים

מועצת המעבר הלאומית השולטת בלוב בהנהגתו של מוסטפה עבד אל-ג'ליל, מנסה להתמודד מול האתגרים בתחומי הביטחון והכלכלה.

לקראת הבחירות החופשיות שאמורות להתקיים בחודש יוני, מנסה מועצת המעבר לכונן מדינה דמוקרטית ולצורך כך היא נלחמת לשלוט על כמות הנשק העצומה שמתסובבת ברחובות ומקימה כוחות לשמירת הסדר הצבאי והאזרחי.

 

המיליציות החמושות שסייעו להפיל את משטרו של קדאפי מנסות כל העת להפוך את המדינה לסוג של נחלות מקומיות. לוחמי המיליציות טוענים כי הם נאמנים אמנם למועצת המעבר, אך יחד עם זאת מדגישים שהם נשמעים להוראות מפקדיהם. 

 

פעם אחר פעם ניתן לראות כי המאבקים בין מפקדי המיליציות צפים על פני השטח כשעיקר המאבק נסב סביב השליטה בשכונות. בנוסף לכך, ישנה דאגה רבה נוכח כמויות הנשק הגדולות שנמצאות בשטח.

 

אלימות בטריפולי: "אני פוחד לצאת בלילה"

בזמן שהלובים מנסים להחזיר את חייהם למסלול הרגיל, מעידים תושבי הבירה טריפולי על גניבת מכוניות, מעשי שוד מזוינים וקטטות שהופכות לאלימות במיוחד, עקב השימוש המסיבי בנשק חם. אחד מתושבי טריפולי, מוניר יונס, בן 35, סיפר כי הוא "פוחד לצאת מאוחר בלילה, מכיוון שהרבה חמושים מסתובבים ברחובות". פעילים בשטח מדווחים גם על הימצאות של נאמני קדאפי. לדבריהם, "האיום האמיתי הוא מצד שרידי המשטר הקודם והחוליות הרדומות של תומכי קדאפי ולא מהמהפכנים".

 

מנופפים בדגלי המהפכה, אבל מתקשים לייצר שגרה (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
מנופפים בדגלי המהפכה, אבל מתקשים לייצר שגרה(צילום: רויטרס)

 

בימים האחרונים דווח בתקשורת הערבית כי נאמני קדאפי הצליחו להשתלט על העיר אלפרה בדרום-מזרח לוב, סמוך לגבול עם ניז'ר. הקרבות העזים בין נאמני קדאפי לכוחות המהפכניים, מעידים על כך שתומכי הרודן עדיין לא אמרו את מילתם האחרונה. גם הנשים הלוביות עוברות מסכת של הטרדות בלתי פוסקות, לאחר שבלוב החדשה, האיסלאמים נהנים לראשונה מחופש ביטוי ומי שבוחרת לוותר על החיג'אב, זוכה לביקורות ורטינות ברחוב.

 

מטרידים נשים ברחובות: "למה בלי חיג'אב?"

מג'דולין עבידה, סטודנטית בת 25 שארגנה הפגנה קטנה למען הגנה על זכויות הנשים סיפרה כי "עוצרים נשים ברחובות ושואלים אותן 'למה אתן לא עוטות חיג'אב?'. אנחנו נמצאות במצב ללא הגנה". במהלך תהלוכה מול לשכת ראש הממשלה, הניפו נערות שלטים שעליהם נכתב: "אל תגיד לי מה ללבוש, אלא תגיד להם שיפסיקו להטריד אותי".

 

אינדיקציה נוספת למצבן הרעוע של הנשים בלוב מדברת על כך שבעבר נשים היו יכולות להישאר באירועים עד לשעות הבוקר המוקדמות וכעת המצב השתנה. לובית שהשתתפה בחגיגה לכלה שזה עתה נישאה סיפרה: "לא מעניין אותי מה הממשלה אומרת. המצב לא בטוח בלילה מחוץ לבית ולכן אני עוזבת אירועים כאלה בחצות".

 

חסן אל-ככלי, בן 35 בעל חנות תכשיטים בטריפולי, נזהר תמיד במהלך שיחות הטלפון שקיים עם קרוביו וחבריו בזמן שלטון קדאפי, מתוך חשש שמנגנוני הביטחון יפתיעו אותו ויעצרו אותו. כיום, אל-ככלי מספר כי המצב השתנה: "בעבר לא יכולנו לומר דבר, היום אני מדבר על הכול". איבראהים, המועסק כמוכר בחנות בטריפולי דימה את המצב כיום בלוב כ"'הייד פארק'" בלונדון. לדבריו, "כל האנשים יכולים לדבר בצורה גלויה, אך נשאלת השאלה האם מישהו מאזין?".

 

המישור הכלכלי טרם מאיר פנים. טריפולי, השבוע (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
המישור הכלכלי טרם מאיר פנים. טריפולי, השבוע(צילום: רויטרס)

 

המישור הכלכלי טרם מאיר פנים לאזרחי לוב. מחירי מוצרי המזון הבסיסיים אמנם ירדו, אך הם עדיין גבוהים. הממשלה מצדה מסבסדת מוצרי מזון רבים בנוסף לדלק, אך בגלל הגירעון הפיננסי במהלך ואחריה, מצבם של רבים מהאזרחים נותר קשה ביותר.

 

מוסטפה אל-מקריפ, איש עסקים שפרש לגמלאות סיפר כי "המחירים עלו באופן כללי והאנשים מתלוננים. גם קבלת כסף מהבנק לא נעשית בצורה סדירה. בכיס שלי יש צ'ק מזה שבוע ועדיין איני יכול להוציא כספים".

 

"הממשלה נטשה": עיר המהפכה טובעת באשפה

גם בבנגזי, העיר שבה נולדה המהפכה, לא מלקקים דבש. בנגזי סבלה במשך ארבעה עשורים מהזנחה מכוונת של קדאפי, שהעדיף להפוך את טריפולי לבסיס כוחו על חשבון העיר השנייה בגודלה. תושבי בנגזי ממשיכים לקוות שהעיר תקבל חזרה את המעמד שלו היא ראויה. בבנגזי ממשיכים לדבר על מבנים רעועים שעומדים לקרוס ועל רחובות שמלאים באשפה. איברהאים גי'בריל הסביר כי "בנגזי והחלק המזרחי של לוב מוזנחים כעת יותר מבעבר. מועצת המעבר הלאומית נטשה את בנגזי".  

 

מנגד, אפשר למצוא, פה ושם, כאלה שבוחרים להסתכל על חצי הכוס המלאה. אחד מהם הוא מוחמד בן-שתואן, מובטל לובי בן 20 שטוען כי "הלוחמים משקיעים את כל מה שביכולתם כדי שבלילה נוכל לישון מרוצים. אנחנו צריכים להשתפר ולהתפתח כעם וכחברה אזרחית. בכל פעם שהמועצה נוקטת צעד קדימה, יש מחאות והתנגדויות. צריך להיאזר בסבלנות. שום דבר לא מושג בקלות".  

 

ראש מועצת המעבר הלאומית עבד אל-ג'ליל הזהיר בסוף השבוע בדברים ששודרו בטלוויזיה הלובית במלאות שנה לפרוץ המהפכה מפני כל פגיעה בביטחונה של לוב ואיים להגיב בחריפות נגד כל אדם שמאיים על יציבותה של לוב.

 

איפה הם היום? ילדי קדאפי: עיישה, סייף אל-איסלאם ומועתסם (צילום: AFP, MCT) (צילום: AFP, MCT)
איפה הם היום? ילדי קדאפי: עיישה, סייף אל-איסלאם ומועתסם(צילום: AFP, MCT)

 

עבד אל-ג'ליל הוסיף כי "המועצה פתחה את זרועותיה בפני כל הלובים, בין אם מדובר במהפכנים שתמכו במהפכה ובין אם מדובר באלה שלא תמכו במהפכה. אולם הסובלנות הזאת אינה אומרת שאנחנו לא יכולים לשמור על היציבות של המדינה. המהפכנים נכונים להגיב נגד כל התקפה שמטרתה לערער את יציבותה של לוב".

 

משפחת קדאפי - שנה אחרי: מי חוסל, מי שרד ומי נמלט?

מועמר קדאפי – נשבה בעודו חי במקום הולדתו בסירת' אחרי לחימה שנמשכה שבועות. המהפכנים חיסלו אותו בצורה פראית ב-20 באוקטובר אשתקד. קדאפי נמצא כשהוא מתחבא בצינור ביוב באזור התעשייתי של סירת' אחרי שכוחות נאט"ו הפציצו את השיירה שלו, שניסתה לברוח מהעיר. את גופתו העבירו המהפכנים למיסרתה, שהם היא הוצגה בפני הציבור ואז נקברה במקום שאינו ידוע.

 

סייף אל-איסלאם קדאפי - אחרי שבמשך תקופה ארוכה נחשב ליורשו האפשרי של אביו, הפך סייף אל-איסלאם למבוקש מצד בית הדין הבינלאומי בגין פשעים נגד האנושות. הוא נעצר בנובמבר בדרום לוב. הוא איבד שלוש מאצבעותיו בהתקפה שביצעו כוחות נאט"ו בדרום העיר באני ואליד. כעת הוא עצור בבית כלא בעיר זינטאן.

 

מועתסם קדאפי - נולד בשנת 1975 וסיים את לימודיו במכללה לרפואה ואז הצטרף לצבא ופיקד על מועצת הביטחון הלאומית. הוא היה ממתחריו הבולטים של סייף אל-איסלאם לרשת את אביהם. הוא נשבה בחיים עם אביו ב-20 באוקטובר ומצא את מותו כמו אביו וגם גופתו נקברה במקום שאינו ידוע.

 

אל-סעדי קדאפי - שחקן כדורגל שנולד במאי 1973. ב-11 בספטמבר הוא נמלט לניז'ר והוא מבוקש על ידי שלטונות לוב. באחרונה הוא איים בראיון לרשת "אל-ערבייה" לחזור ללוב כדי להוביל את ההתנגדות לשלטון החדש, מה שעורר את זעמו של השלטון הזמני. לאחר הראיון הושם אל-סעדי במעצר בית בניז'ר ונאסר עליו להשתמש באמצעים ליצירת תקשורת עם גורמים אחרים.

 

חמיס קדאפי - לחמיס היה תפקיד חשוב בדיכוי ההתקוממות בבנגזי והוא פיקד על הבסיס הצבאי האחרון שנפל בטריפולי. באמצע אוקטובר 2011 התברר באופן ודאי כי הוא נהרג אחרי שמועצת המעבר הלאומית הודיעה שהוא מצא את מותו באוגוסט.

 

מוחמד, חניבעל ועיישה קדאפי - מוחמד, הבן הבכור של השליט לשעבר, עמד בראש רשות התקשורת והוועדה הלאומית האולימפית. הוא נמלט לאלג'יריה ב-29 באוגוסט עם אחותו עיישה ואחיו חניבעל וכן עם אשתו של קדאפי, ספייה פרקאש.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שנה למהפכה. תושבת טריפולי
צילום: רויטרס
חוסל בברוטאליות בעיר בה נולד. קדאפי
צילום: רויטרס
היה אמור לרשת את אביו. סייף אל-איסלאם קדאפי
צילום: MCT
רוצה להקים דמוקרטיה. אל-ג'ליל
צילום: EPA
כמות עצומה של נשק ברחובות. מורד לובי
צילום: MCT
קדאפי בימים טובים יותר
צילום: AP
מומלצים