השכנים התקינו ארובה בגג. האם היא מזהמת?

בני זוג מירושלים תבעו את השכנים, על כך שלמרות שהתחייבו לא להציב מתקנים על גג ביתם - התקינו ארובה שגורמת לזיהום אוויר. השכנים טענו מנגד כי הארובה רק מבצבצת מעל פני הגג וכי לא הוכח שהיא גורמת לזיהום.

פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן:

בניין חדש הסתיר את הים. כמה קיבלו השכנים?

• המינהל לא דאג לשימור - והכפר העתיק ניצל
  

תושבי דניה לא רצו בעלי לקויות ליד הבית - ונדחו

בני הזוג חכרו יחד עם אחי האישה מגרש בשכונת מלחה בעיר, וחילקו אותו ביניהם באמצעות הסכם. לאחר שהאח מכר את חלקו לזוג אחר, נכנס האחרון בנעלי האח וחתם על אותו ההסכם. לימים, בנו שני הזוגות בתים והפכו לשכנים.

בתביעה שהגישו בני הזוג לבית משפט השלום בירושלים, נטען כי למרות שההסכם שולל כל אפשרות להציב מתקנים על הגג - הקימו השכנים ארובה על גג ביתם ואף הציבו בו מתקן תליית כביסה. בכך, טענו בני השוג, הפרו השכנים את ההסכם, כך שעליהם לפצות את התובעים בפיצויים המוסכמים הקבועים בו - 86 אלף שקל.

עוד טענו בני הזוג כי התקנת הארובה גרמה להם למטרד, שכן היא פולטת עשן וחומרים רעילים, וכי אחת הסיבות בגינן נאסרה הבנייה על הגג היא רצונם לשמור על איכות החיים והסביבה. זאת במיוחד בהתחשב בכך שהתובע סובל זה שנים מבעיית אסטמה. לפיכך ביקשו שהארובה תסולק ושהשכנים יימנעו מלהציב כל מתקן אחר על הגג.

איסור גורף - חוסר תום לב

השכנים מצדם טענו, בין היתר, כי מדובר בארובה פנימית שנבנתה כחלק מההסקה בביתם, וכי רק הקצה שלה, בגובה של 25 ס"מ, מציץ מעל פני הגג. כך, טענו, לא ניתן לומר כי מדובר במתקן אסור, וכי התנהגות התובעים מעוררת תמיהה באשר לשאלה לפיה אם מלכתחילה התכוונו למנוע תוספת ארובה במטרה למנוע זיהום אוויר - לא ברור מדוע לא הכניסו זאת כתנאי מפורש לחוזה.

לעניין המטרד טענו כי התובעים לא ביצעו מדידות של מזהמים בסביבת הארובה, ועל כן לא הוכיחו כי הפעלת ההסקה בביתם גורמת לזיהום וכי זיהום זה חורג מהמותר. עוד טענו כי התעקשות התובעים שגם בהצבת מתקן ייבוש הכביסה הפרו את ההסכם, יש בה משום חוסר תום לב.

השופט יצחק שמעוני דחה את תביעת בני הזוג, וקבע כי מתכלית ההסכם ומלשונו ניתן ללמוד שמטרת איסור הצבת המתקנים הייתה למנוע מצב שבו ייחסם האוויר או הנוף הנשקף מחלון דירת התובעים - כשלא מדובר באיסור הצבת כל מתקן שהוא, אלא רק כזה שיגרום לפגיעה ברמת החיים של התובעים. השופט קבע כי לא נגרמה פגיעה ברמת החיים כתוצאה מבליטת ארובה בגובה 25 ס"מ, מה גם שכשביקר במקום ראה זאת במו עיניו.

כמו כן נקבע כי למרות שהיו מאד מפורשים ביתר הדרישות, לא ראו התובעים לנכון להכניס לחוזה סעיף מפורש, המונע מהנתבעים להתקין הסקה הכוללת ארובה. לפיכך יש להניח, שאם היה חשוב להם למנוע סכנה סביבתית ובריאותית, הנגרמת כביכולת כתוצאה מהסקת סולר, היו כותבים זאת במפורש.

עוד נפסק כי הדרישה שהנתבעים לא ישתמשו בגג כלל ואף לא יציבו בו מתקן מתקפל לייבוש כביסה, אינה מתקבלת על הדעת ומהווה פירוש הסכם שלא בתום לב. לבסוף נפסק כי התובעים לא הוכיחו כי הפעלת הארובה חושפת אותם לזיהום ולסכנות בריאותיות, שכן לא ערכו בדיקות המעידות על כך, כפי שהיה עליהם לערוך על פי החוק, ומשכך - אין להם להלין אלא על עצמם.

"הסקה בסולר הינה מחזה נפוץ במקומותינו, לרבות בשכונות הבנויות, ודרך ארובה המחוברת למתקן הסקה שכזה לפלוט רעלים, אלא שלצורך הוכחת מטרד יש להראות כי נגרמת הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין", סיכם השופט, דחה את התביעה וחייב את התובעים בהוצאות משפט של 7,500 שקל.

לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "