תגרמו לו להרגיש שייך: המדריך לילדים מאושרים

חישבו על סיטואציה חברתית בה הרגשתם נפלא. כנראה שהרגשתם מאוד מורגשים (תחושה ששמים לב ומתייחסים אליכם, שאתם משמעותיים) וגם מועילים. תחושת השייכות היא האוויר הפסיכולוגי אותו אנו נושמים. כולנו זקוקים, כל העת, לחוש שאנחנו שייכים - וילדים זקוקים לכך עוד יותר. ככל שנעצים את תחושת השייכות שלהם - כך יגדל אושרם. 

עוד על חינוך ילדים בערוץ הורים :

"שבוע בלי טלוויזיה!": מה הסוד של ענישה נכונה?

הורים מול ילדים: איך מתמודדים עם פעוט סרבן?

בלי "אמרתי לך": 3 משפטים שאסור להגיד לילדים  

כיצד ניתן לעשות זאת בפועל? תחילה, יש לערוך היכרות עם חמשת מרכיביה של תחושת השייכות:

התייחסות אישית: תחושת שייכות טובה נבנית על בסיס ההרגשה שאני חלק מהמשפחה שלי. אני משתף פעולה, מתאים עצמי לקודים המקובלים במשפחה, ובו זמנית נהנה מייחודיות. כלומר, רואים אותי לא רק כחלק מהקבוצה, אלא גם כאדם ייחודי, בעל צרכים, שאיפות ורצונות משלי. למשל, אחי אוהב סלט עם עגבנייה, אני אוהב סלט בלי עגבנייה – כל אחד מאיתנו מקבל סלט על פי טעמו.

ערך: אני שווה! יש לי מה לתת, ואני ראוי לקבל. כל אחד בבית שלנו, בלי קשר לגילו ולמינו, הוא

בעל ערך ושווה ערך. מאפשרים לכל חבר במשפחה להרגיש שמקומו הטוב במשפחה שלנו מובטח: מקשיבים, אוהבים, מלווים ומדריכים על בסיס של כבוד הדדי.

צמיחה, גדילה והתפתחות: עידוד התפתחותו של כל אחד מהילדים, על פי גילו והעדפותיו,

בכל הרמות: קוגניטיבית, רגשית, פיזיולוגית וחברתית. התנועה הטבעית של האדם היא לגדול ולפתח את יכולותיו. כלומר, נזהה מה הילד יודע, מה הוא מסוגל לעשות בעצמו – נעודד אותו לעשות ולצמוח – בצעדים מותאמים ובטוחים.

משמעות אישית: המסקנה אליה עשוי להגיע ילד, אשר נהנה ממקום טוב במשפחה, היא: אני משמעותי כאן! יש לי תפקיד בבית הזה! זו, כמובן, משמעות אישית חיובית. אם ילד הגיע למסקנה "אני הילד המעצבן בבית" – עלינו לסייע לו למצוא מקום אחר, בעל משמעות חיובית.

תרומה ומועילות: ילדים רוצים ואוהבים לעזור. הם נולדים לתוך עולם בו הם תינוקות רכים שאינם יכולים לתרום, בעוד המבוגרים סביבם הם פעילים. גם הילד רוצה – מהר ככל האפשר – להצטרף לקבוצת המועילים והתורמים ולמצוא מקום טוב בזכות היכולות שלו. תינוקות ישמחו להחזיק בעצמם את הבקבוק, לאכול בעזרת האצבעות, ובהדרגה – להשתלב בעוד ועוד פעילויות, בהן יוכלו לתרום ולהועיל.

כיצד מתרגמים את התיאוריה לשפת המעשים?

1. "חוג אמא/אבא"

ניתן לקבוע "חוג של אמא ואורי", "חוג של אמא ולירי" וכמובן, "חוג" לכל ילד עם אבא - יום ושעה קבועים בשבוע, בהם מבלים רק ההורה והילד. ה"חוג" הזה אינו דורש היערכות מיוחדת, ואינו כרוך בהוצאות. בחוג שלנו, פשוט עושים דברים שהילד אוהב. למשל, שרים, משחקים, מתחפשים, מחפשים תמונות של פילים באינטרנט ויוצרים יחד מצגת, קוראים סיפור – כל פעילות המותאמת לגילו ולהעדפותיו של הילד.

אם אפשר לקיים את החוג מדי יום (רבע שעה אחר הצהריים עם כל ילד) – נפלא! אם לא, קובעים בהתאם ללוח הזמנים של המשפחה: פעם בשבוע "חוג" של כל ילד עם כל הורה. ובזמן החוג - שומרים על הכללים המוכרים לנו מאירועים משמעותיים בחיינו. חשוב להדגיש כי מתחילים בזמן, לא דוחים, לא מבטלים, מכבים את הטלפון הנייד ולא מקפלים כביסה תוך כדי - מקדישים זמן, אמיתי ואיכותי, למפגש משמעותי של ילד והורה, הורה וילד.

2. "כמה גבהת!"

מסמנים בראש השנה ובפסח על המשקוף את גובהם של הילדים – ומאפשרים להם להיווכח שהם גדלים. שמחים בשמחתם, כמובן. אפשר להתחיל גם בפורים במנהג החביב הזה. מציינים בפניהם את התפעלותנו: "אתה כבר מגיע למדף העליון! ממש גדלת!".

3. "זה באמת עצוב" 

נותנים שם ולגיטימציה לרגשות שהילד מביע. אם יעל חוזרת מהגן עצובה, כי הדג באקווריום מת, אומרים: "זה באמת עצוב" (במקום: "לא נורא – הגננת תקנה דג חדש"). יעל עצובה כרגע – והיא זקוקה לכך שננקוב בשם הרגש (עצב) וגם ללגיטימציה: העצב שאת מביעה, הוא אכן רגש מתאים למצב.

4. פעילות משפחתית 

שיחה, משחקים, טיולים משותפים, צפייה משותפת בסרטים ובהצגות, ארוחת ערב משפחתית - כל אלה מעשירים את עולמם של הילדים ומחזקים את תחושת השייכות שלהם. כמו כן, ניתן לכתוב עם הילד סיפור, ולהקריא לפני השינה. מקשטים יחד את דפי הסיפור, משוחחים על הדמויות, מה הן חושבות, כיצד הן מרגישות, מה הן אוהבות לעשות...

5. לתת לילדים לעשות למען המשפחה 

במקום לשאול את עצמי רק "מה עשיתי עבורם היום?" כדאי לבדוק גם "במה אפשרתי לילדים שלי לתרום?

לעשות למען המשפחה? להרגיש סיפוק באמצעות נתינה ולא רק באמצעות קבלה?". ילדים רוצים להתלבש בעצמם, לערוך שולחן, למזוג בעצמם, למלא מים בקערה של הכלב, להשקות עציצים, לאחד זוגות גרביים שכובסו. ילדים מועילים גם כאשר הם מחכים בסבלנות עד שהאוכל יתחמם. כדאי להאיר את תרומתם.

יום המשפחה הקרב הוא הזדמנות פז להתמקד בתרומתם של הילדים וביכולות שלהם – להאיר את הרגעים הנעימים, בהם רווינו נחת במחיצתם. ודאי תעלו רעיונות נוספים – ונשמח אם תשתפו אותנו.

הכותבת היא M.S‬ בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מורה במדרשה להנחיית קבוצות - מכון אדלר. לשאלות, תגובות והתייחסויות ‬‬‬ניתן לפנות לאורית