טעם של פעם / על ערב מרגש במלחה
יש יופי ספורטיבי ששמור רק למפגשי בין הפועל ירושלים למכבי ת"א. משחק השיא של העונה הזו הגיע מבפנים: מהמסורת, מהמורשת, מכבוד ומאהבת המשחק של כל המשתתפים בו. עידו אשד נהנה מכל רגע
אין תחליף לאווירה במלחה, לרגע אתה מרגיש שאתה ביוון. לרדת במדרגות התלולות למטה לאולם, להצטופף בשורה הראשונה בגובה המגרש, לשמוע את התקווה ולשים לב שפה כולם שרים בקול רם.
מה עוד חדש ב-ynet ספורט?
לראות מולך יציע צהוב מול יציע אדום, שם כולם עומדים דחוסים בלי אף כיסא פנוי. לא לשמוע את עצמך חושב בשניות ההכרעה מרוב שריקות. לקוות שבראדלי יקלע את כל השלוש, רק כדי שהכיף הזה יימשך עוד חמש דקות. יופי ספורטיבי ששמור רק למפגשים האלה.
עוד טורים של עידו אשד:
- יתרונות וחסרונות: מתכוננים לגמר הגביע
- הגנה מתפרצת: על ניצחון מכבי ת"א על קאנטו
- לא מרוכזים / על הפסדה של מכבי ת"א בקאנטו
ולמרות ההפסד, השינוי שמכניס שרון דרוקר ניכר בירושלים. ההבדל הבולט הראשון מתקופת עודד קטש היא המשמעת בהתקפה. ירושלים הובילה כל זמן שהשתמשה בזריקה משלוש כאופציה אחרונה. רק שש כאלה היו לה במחצית הראשונה. במחצית השנייה רפתה המשמעת של סטרוברי ובראדלי, וזו הייתה נקודת המפנה.
הפציעה עשתה טוב ליובל נעימי, שנראה מרוכז מאוד, אולי קצת נזהר על הברך,
אז כשבלאט רומז שלא אכפת לו לוותר בעונה הבאה על הליגה הישראלית, בגלל שמגבילים לו כאן את הזרים, הרי הוא לא באמת מתכוון. הוא לא שוכח מאיפה הוא
צמח, ומאין הגיע למעמדו הרם באירופה. במיוחד כשייווכח ששיחק עם ארבעה ישראלים כמעט כל המחצית השנייה.
מכבי תוותר על האדריאטית המיותרת ותמשיך בליגה הישראלית, כי היא באמת הלחם והחמאה של כולנו. ואם לא יהיו קומבינות פוליטיות בין אבנר קופל לשמעון מזרחי, נקווה שנצליח להוריד בעונה הבאה את מספר הזרים לשלושה, ונקבל משחקים אפילו יותר טובים. ואז שוב נוכל לצאת לקור הירושלמי, ולהיזכר במה שאמר אלתרמן על תל־אביב, ואפשר לומר גם על הליגה שלנו אחרי ערב כזה: יש יפות ממנה, אך יפות כמוה אין.