שתף קטע נבחר

 

טעם של פעם / על ערב מרגש במלחה

יש יופי ספורטיבי ששמור רק למפגשי בין הפועל ירושלים למכבי ת"א. משחק השיא של העונה הזו הגיע מבפנים: מהמסורת, מהמורשת, מכבוד ומאהבת המשחק של כל המשתתפים בו. עידו אשד נהנה מכל רגע

אין תחליף לאווירה במלחה, לרגע אתה מרגיש שאתה ביוון. לרדת במדרגות התלולות למטה לאולם, להצטופף בשורה הראשונה בגובה המגרש, לשמוע את התקווה ולשים לב שפה כולם שרים בקול רם.

 

מה עוד חדש ב-ynet ספורט?

 

לראות מולך יציע צהוב מול יציע אדום, שם כולם עומדים דחוסים בלי אף כיסא פנוי. לא לשמוע את עצמך חושב בשניות ההכרעה מרוב שריקות. לקוות שבראדלי יקלע את כל השלוש, רק כדי שהכיף הזה יימשך עוד חמש דקות. יופי ספורטיבי ששמור רק למפגשים האלה.

 

צפו בתקציר המשחק

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

החווייה מתעצמת כשאתה מבין שאתה חוזה במשחק ישראלי בטעם של פעם. יובל נעימי ויוגב אוחיון הם הכוכבים הראשיים בתצוגות שיא עונתיות. טל בורשטיין ודייויד בלו עוזרים בכירים במכבי, אורי קוקיה ודן גרונפלד בירושלים. הזרים רק מוציאים לפועל. כמו בימים הגדולים. משחק השיא של העונה היה מיוחד, דווקא כי לתוצאה עצמה לא הייתה מראש כל משמעות להמשך. משחק השיא של העונה הזו הגיע מבפנים. מהמסורת, מהמורשת, מכבוד ומאהבת המשחק של כל המשתתפים בו.

 

עוד טורים של עידו אשד:

 

ולמרות ההפסד, השינוי שמכניס שרון דרוקר ניכר בירושלים. ההבדל הבולט הראשון מתקופת עודד קטש היא המשמעת בהתקפה. ירושלים הובילה כל זמן שהשתמשה בזריקה משלוש כאופציה אחרונה. רק שש כאלה היו לה במחצית הראשונה. במחצית השנייה רפתה המשמעת של סטרוברי ובראדלי, וזו הייתה נקודת המפנה.

 

אוחיון ואליהו מרכזים את שחקני מכבי. כמו פעם (צילום: חיים צח) (צילום: חיים צח)
אוחיון ואליהו מרכזים את שחקני מכבי. כמו פעם(צילום: חיים צח)

 

הפציעה עשתה טוב ליובל נעימי, שנראה מרוכז מאוד, אולי קצת נזהר על הברך, מה שמונע ממנו להשתולל ולחשוב על המסירה בכל חדירה. יחס משובח של עשרה אסיסטים על שני איבודים, מנהיגות והגנה. גם דרוקר עצמו עמד יפה מול בלאט, התקיל אותו במצבים שונים, הציב כראוי הרכב גבוה מול הרכב הפורוורדים הקטלני של מכבי. בשורה התחתונה ירושלים הפסידה את המשחק על קו העונשין, עם עשר החטאות, בהן כמה במצבים קריטיים במיוחד.

 

אז כשבלאט רומז שלא אכפת לו לוותר בעונה הבאה על הליגה הישראלית, בגלל שמגבילים לו כאן את הזרים, הרי הוא לא באמת מתכוון. הוא לא שוכח מאיפה הוא

צמח, ומאין הגיע למעמדו הרם באירופה. במיוחד כשייווכח ששיחק עם ארבעה ישראלים כמעט כל המחצית השנייה.

 

מכבי תוותר על האדריאטית המיותרת ותמשיך בליגה הישראלית, כי היא באמת הלחם והחמאה של כולנו. ואם לא יהיו קומבינות פוליטיות בין אבנר קופל לשמעון מזרחי, נקווה שנצליח להוריד בעונה הבאה את מספר הזרים לשלושה, ונקבל משחקים אפילו יותר טובים. ואז שוב נוכל לצאת לקור הירושלמי, ולהיזכר במה שאמר אלתרמן על תל־אביב, ואפשר לומר גם על הליגה שלנו אחרי ערב כזה: יש יפות ממנה, אך יפות כמוה אין.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: חיים צח
אוהדי הפועל ירושלים
צילום: חיים צח
מומלצים