6 שינויים שיהפכו את ההורות שלכם לקלה יותר

לפני שנים לא מעטות, בעודי אמא לא מנוסה בעליל שעשתה הרבה טעויות (וסליחה בנותיי היקרות, ככה לומדים, מה לעשות...) ביליתי בגינה הציבורית עם שתי הזאטוטות שלי ששיחקו בארגז החול. לידי ישבה אמא צעירה שהאכילה את בנה הפעוט בן השלוש בתפוז, ותוך כדי קילוף והפרדה לפלחים קטנים שיתאימו לגודלו, הסבירה לו בפירוט ובדקדקנות שלא היתה מביישת מורה לטבע בכתה ד' כל מה שרצה (ולא רצה) לדעת על מבנה הפרי שבידה: הקליפה הכתומה והמרירה, הקליפה הלבנה מתחתיה, שהיא טעימה יותר ואפשר לאכול אותה, החלוקה לפלחים, שקיקי המיץ שבתוכם, הגרעינים...

הבטתי באמא הנלהבת ובצוציקון השקוע כולו בחוויית אכילה, מתענג על טעמו המתוק של התפוז, על התחושה המהנה של המיץ הנוזל על סנטרו ונספג בחולצה, ותהיתי עד כמה הוא בכלל מודע להרצאה המלומדת שהוא מקבל ברגע זה ממש. במהלך השעה שלאחר מכן שמעתי את אותה אם משקיענית נוקבת בשמות העצים סביבנו, מסבירה על הציפורים שירדו ללקט פירורים של בייגלה ובמבה, מוודאה שהוא יודע שהנדנדה ירוקה והגדר אדומה ומונה יחד איתו את הגלגלים של אוטו שחנה בסמוך: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע! איזה יופי אתה סופר!". יכולתי לראות ולהרגיש עד כמה אותה אם מחוברת לבן שלה, אוהבת אותו, מרוכזת בו כל-כולה, לוקחת את התפקיד שלה ברצינות ובאחריות, ויחד עם זאת משהו צרם לי שם. כבר אז.

היום, אחרי שזכיתי לפגוש ולהכיר מאות רבות של הורים, במסגרת עבודתי בפרט ובחיים בכלל, הבנתי מהו הדבר.

חברות וחברים, הורים יקרים מאוד. השבוע אנו חוגגים את יום המשפחה ולכבוד היום החשוב הזה אני רוצה להעניק לכם מתנה שימושית, שתהפוך את החיים שלכם לקלים ואווריריים יותר, שתסייע לכם להגיע לשעות הערב פחות עייפים ויותר מסופקים, שתתרום לכם גם בטווח הקצר והמיידי וגם בטווח הארוך. מתנה שהיא, בעצם, תובנה. מה שהבנתי אז, ואני מבינה היום יותר מתמיד, הוא שהורים מתאמצים יותר מידי. הרבה יותר מידי.

אני לא מדברת על כך שההורות היא קריירה שנייה המתקיימת במקביל לראשונה, המתמשכת לאורך כל היום, כל יום, כל שבוע, חודש, שנה, ללא הפסק. גם לא על כך שיש לנו אינספור מטלות, מחוייבויות, תפקידים ורצונות שאנו אמורים לדחוס ב-24 שעות קצרות להפליא.

אז מה כן? אני מדברת על כך שכל יום, במסגרת התפקוד ההורי, אנחנו עושים המון דברים שאנחנו לא צריכים לעשות. עשייה מַלאה ומעייפת - שהיא למעשה לגמרי מיותרת, שאפשר ורצוי לצמצם ולעיתים אף לוותר עליה לגמרי. אם נעשה זאת זה ישאיר לנו עוד נתח הגון של זמן, אנרגיה ופניות לעשות את אותם דברים אחרים שאנחנו לא מגיעים אליהם: העיתון של שבת שלא פתחנו, הספר שנתקענו בעמוד 20 לפני שנה, מנוחה של חצי שעה סתם כך אחר הצהריים, טלפון לחבר שחיפש אותנו ואפילו סתם בהייה שתוקה על הספה.

רוצים לדעת מהם הדברים האלה? הרשימה המלאה לפניכם:

1. האוניברסיטה הפתוחה - כל הזמן 

האם אתם מרגישים צורך לענות על כל שאלה שנשאלת על ידי הילדים באריכות ודקדקנות יתרה? האם אתם חשים חובה להסביר כל הזמן, כאילו הילד שלכם חייב לדעת הכל כאן ועכשיו, כאילו בזה תלוי עתידו? כן, חשוב להעשיר את עולמם של ילדינו. כן, חשוב להתייחס לסקרנות הטבעית שלהם ולתת מענה לשאלותיהם. זה לגמרי חלק מהתפקיד שלנו. אבל חשוב גם לא להגזים בעניין הזה.

אין צורך להכביר בפרטים, להעמיס מידע עודף, הגולש הרבה מעבר לנדרש ולנקלט. אין צורך לחפש כל הזדמנות ללמד את הילד משהו. ילדים לומדים כל הזמן, באופן טבעי. צוברים ידע, גם מהתבוננות, גם מעשייה, גם מדמויות אחרות סביבם. תנוחו. לא הכל מוטל על הכתפיים שלכם. אפשר גם לצאת לטיול בטבע וסתם להתענג על היופי מסביב, בלי לדעת כל הזמן את שמות הפרחים ואיך דבורה מייצרת דבש.

2. הסברים ארוכים ומייגעים

נראה שהפכנו בשנם האחרונות למשרד ההסברה. אנחנו מרבים להסביר, שוב ושוב, לְמה אנחנו מצפים מהם ולָמה: למה חשוב לצחצח שיניים, למה חשוב להיות נחמדים לחבר שהזמנו, למה הוא צריך להגיע בזמן שקבענו או לפחות להתקשר.

"אמרנו לו אלף פעמים!". נשמע מוכר? אני יכולה להבטיח לכם שאחרי פעמיים "גג" הילד הנבון שלכם כבר הבין ויכול לספק את אותו הסבר בדיוק בכוחות עצמו,  אז למה לומר את אותם הדברים עוד 998 פעמים? זה לגמרי מיותר, והעובדה היא שזה לא משנה את ההתנהגות. וכמובן מעייף. במקום זה אמרו מילה אחת בטון החלטי - והיא תעשה עבורכם את העבודה ("שיניים!", למשל).אפשר גם פשוט להפעיל את התוצאות המיידיות שתמיד עובדות בשבילנו. וכך, אם הוא ימשיך להיות לא נחמד לחבר המתארח, מן הסתם החבר פשוט לא ירצה לבוא שוב, ואז כל תפקידכם יסתכם בלהראות לו את העובדות, איך אחד ועוד אחד הופכים לשתיים. והנה מתרחשת למידה משמעותית הרבה יותר - עם הרבה פחות מילים ומאמץ.

3. שאלות מיותרות

נכון, שאלות ככלל זה טוב וחשוב לעשות בהן שימוש ומידי פעם גם להמיר אמירה בשאלה. יש בזה משהו שיתופי, מתעניין, מזמין לשיחה. יחד עם זאת, חלק מאיתנו שואלים יותר מידי שאלות מתוך חוסר הביטחון פשוט להגיד: "אתה בא למקלחת?" במקום פשוט "למקלחת!".

חשוב להבין שאלו לא רק שתי המילים הנוספות שעושות את ההבדל, אלא הדיון שהשאלה הזו מזמינה. כי הילד החכם שלכם יודע היטב לקרוא בין השורות וכשהוא שומע את המשפט המסתיים בסימן שאלה ברור לו שיש כאן פרצה גדולה מאוד שאפשר לא רק להכניס את הרגל בתוכה, אלא גם את כל הגוף. לא ירחק הרגע בו יתחיל לו סימפוזיון שלם שידון בשאלה "כן מקלחת-לא מקלחת" ואימתי. "מיטיבי הלכת" שבינינו יעלו גם שאלות כדוגמת "מי אתה רוצה שירדים אותך היום?" או "מי אתה רוצה שייקח אותך לגן?" וההמשך מתבקש.

4. עושים במקום הילדים

מה עושים? המון דברים שהם לא מתפקידנו. מלבישים, מאכילים, מקלחים כשהם כבר יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, מחממים להם אוכל גם כשאין לנו זמן או כוח, כי "לבד הוא לא יעשה את זה...", מזכירים להם לסדר ילקוט, לקחת כריך ובגדי ספורט, להתקשר לחברה שלא מרגישה טוב, וכמובן - עושים איתם (ובמקומם) שעורי בית, מוציאים להם חומר מהאינטרנט לפני המבחן, שוקדים על הפרוייקט האישי של הילד (של הילד!) עד השעות הקטנות של לילה ועוד ועוד. בדקו את עצמכם: מה מכל מה שאתם עושים מיותר ואפשר לוותר עליו? זה הזמן לעשות את השינוי, רק ידעו את ילדיכם לפני, שיבינו מה קורה פה.

5. הכי-הכי טוב

כמה אנחנו עסוקים בלחפש ולמצוא עבור הילדים שלנו את הדבר הכי טוב, הכי יפה, הכי נכון, הכי מושלם? הגן הכי טוב, החוג הכי טוב, האוכל הכי בריא, הספרים הכי נכונים, ההצגה הכי מעשירה. ושוב, זה לא רע (ואפילו טוב) -אבל רק כשאנחנו עושים את כל זה במינון סביר וכשאנחנו לא יוצאים

מעורנו ומדעתנו לחפש ולמצוא את ה-דבר כל הזמן, בכל נושא ועניין. כי כשזה כך זה מתיש ומייגע, וזה גם אומר לחיות בתחושה מתמדת של תסכול, חוסר שביעות רצון והחמצה. זה פוגע ביכולת שלנו, החשובה כל כך, להסכין ולחיות בשלום עם פשרות, כישלונות, נפילות וטעויות. ושוב, גובה הרבה מידי אנרגיה.

6. פאן-פאן-פאן

הכי אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה כיף. שייהנו כמה שיותר, שיבלו, שיחוו. ולשם כך אנחנו עושים ה-מ-ו-ן: משחקים איתם, יוזמים פעילויות יצירתיות, מבשלים איתם, יוצאים איתם ל"אחו" (לגינה הציבורית בימי חול, לטיולים בשבתות, חוף הים, פיקניקים בחורשה, פארק מים, טרמפולינות, מתנפחים למיניהם).

וואוו! עייפתי. כל זה חשוב וטוב, אבל במידה. אני כאן להזכיר לכם שאפשר גם לנוח. לעשות כלום. לבלות יום שלם בבית בלי תוכניות והפעלות משום סוג. (וכמובן גם בלי למצוא פתרון בדמות מסך) - סתם להיות. יש דבר כזה. אם אתם תאמינו ותדגימו - יש סיכוי שגם הילדים שלכם ילכו בעקבותיכם, כמו גם בדברים אחרים.

נכון, הכוונות מאחורי העשייה המרובה הזו טובות. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, רוצים את הכי טוב עבורם, להעניק להם את מה שאנחנו לא קיבלנו מספיק, לאפשר להם נקודת זינוק טובה יותר לחיים ולמנוע מהם סבל מיותר. אך מבלי משים, באותם רגעים בדיוק, אנחנו מכניסים עצמנו לסד בלתי אפשרי ומאתגרים את יכולת העמידות שלנו, ולא פעם זה נגמר בבכי.

אין בכך צורך. רוב הילדים גדלים היום בסביבה עשירה ומאפשרת, ויש להם די והותר מהכל. לא רק שזה לא מוסיף, זה אפילו גורע. אני מזמינה אתכם, לכבוד יום המשפחה החגיגי הזה, לעשות לעצמכם, ולצרכים שלכם, יותר מקום. אסור לנו לשכוח את עצמנו בתוך הסיפור הזה. זה יעשה טוב לכם, זה יעשה טוב גם לילדים שלכם, כי אתם ודאי יודעים - הדבר שהם הכי צריכים זה הורים שמחים, רגועים ומסופקים.

יום משפחה שמח!

שלכם, אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן