אני גרושה, לא חד הורית. די להעלים את אב ילדיי
בעת גרושיי קיבלתי לפתע את הכותרת 'אם חד הורית', ועדיין לא נדלקה שום נורת אזהרה שתהבהב ותגרום לי להתנער ולהגיד: "הלו, מה פתאום 'חד'? לילדים שלי יש אבא, והוא אמור להמשיך להיות אחראי לשלומם, אושרם, רווחתם וכל מחסורם, יחד איתי"
שלושה ילדים יש לנו. שלושתם טפו-טפו-טפו אוצרות של שכל ויופי, ושלא תטעו, אני אובייקטיבית! הילדים המוצלחים האלה הגיעו לעולם כפי שבאים ילדים לעולם, לא בטרמפ עם חסידה. היו שם אמא ואבא שעשו את זה ביחד, בתוך נישואים,שאמנם לא החזיקו מעמד בחלק של "עד שהמוות יפריד", אבל בכל זאת, 16 שנים מחיינו היו משותפות.
עוד בנושא בערוץ יחסים:
אני שרית בראל, לא שרית חד הורית
גרושה פלוס: רוב הזמן אני חד הורית
גירושין: איך תשפיע ועדת שניט על החיים שלכם?
גרוש: מרגיש כמו אורח בבית משפחתי
בכדי למנוע מאבקים אינסופיים על כל פסיק בחיי הילדים, המליצה לי המגשרת שהובילה את גיבוש הסכם הגירושין שלנו, שלא להסכים למשמורת משותפת. יתכן שהייתה זו טעות מצידי לקבל את עצתה, אבל הייתי כל כך ירוקה ונאיבית, שחוץ מהסעיף הזה יש עוד כמה וכמה סעיפים בהסכם שבמבט לאחור, אני מבינה שהייתי צריכה לנסח אחרת.
מה פתאום חד הורית?
בעת גירושי קיבלתי לפתע את הכותרת "אם חד הורית", ועדיין לא נדלקה שום נורת אזהרה שתהבהב ותגרום לי להתנער ולהגיד לעצמי ולרשויות שהגדירו אותי כך "הלו, מה פתאום 'חד'? לילדים שלי יש אבא, והוא אמור להמשיך להיות אחראי לשלומם, אושרם, רווחתם וכל מחסורם, יחד איתי".
אני מכירה הרבה אבות גרושים. מערכות היחסים שלהם עם ילדיהם שונות ומגוונות. חלקם ממשיכים להיות אבות מחויבים וקרובים כמו שהיו תמיד, חלקם מוצאים בפרידה מהאם הזדמנות לממש את ההורות ומתקרבים אל ילדיהם אפילו יותר, ואחרים, מסיבות שונות, מתרחקים רגשית ופיזית, ובעצם משאירים את האם לבדה במערכת גידול וחינוך הילדים.
כמגוון סוגי האבות ומערכות יחסיהם עם ילדיהם, כך גם האמהות. ניתן למצוא אמהות שיבחרו לגדל את הילדים לבד לגמרי, ולהיות באמת "חד הוריות", כלומר משפחה אשר בה רק הורה אחד אחראי ומחויב, בלי השותף המקורי, זה שהגה ויצר יחד איתה את המשפחה. יש נשים שמכירות בחשיבות מקומו של האב בחיי הילדים ומקיימות שיתוף פעולה מלא איתו בכל הנוגע לילדים. ויש את כל קשת האפשרויות שבין שני הקצוות.
בגיל ההתבגרות, הורה נוסף הוא צורך קיומי
נשים היום אינן ממלאות את תפקיד האמהות בלבד, בוודאי לא אלה הגרושות. הן מפרנסות, מנהלות חיי קהילה וחיים אישיים מורכבים, מנסות למצוא מערכת יחסים זוגית חדשה, ויחד עם כל זה, כמובן שהן נשארות "גם יפות וגם אופות", כי הן, קרי אנחנו, סופרוומן. אז זהו, שלא.
ילד זקוק לאוזן קשבת, יד מכוונת, כתף שעליה אפשר להישען לפחות פעם ביום, ראש נקי ופנוי לתמיכה בצד המנטאלי ולב רחב ואוהב לביסוס השלווה הרגשית.
וכשהם מגיעים לגיל ההתבגרות, או אז ההורה צריך גם זמן לעצמו, להירגע ולאסוף את עצמו בין בדיקת גבולות אחת לויכוח אחר, וחוזר חלילה. הורה נוסף הופך להיות צורך כמעט קיומי, עבור הילד עצמו ועבור ההורה האחר.
שני הורים מחויבים, פנויים, משקיעים ורצוי גם מלאי כוונות טובות, עשויים להצליח למלא את כל אלה אם הם עובדים יחד ובמקביל. הורה אחד יכול רק לחלום להצליח למלא את כל התפקידים של חייו כולל כל התפקידים של ההורות.
ישנם מצבים בהם ההגדרה "חד הורי" מתאימה מכורח הנסיבות. בין אם הורה בחר להביא לעולם ילד לבדו, ללא בן-זוג, ובין אם הוא התאלמן. גירושין אינם כאלה. בגירושין יש אם ואב שנפרדו זה מזה, אבל אף אחד מהם לא התכוון להיפרד מילדיו. לפחות כך אני רוצה לקוות.
דרוש אב נוכח
במעמד הגירושים מופיעה המדינה ומטילה עלי את הגדרתה למצב המשפחתי, ובעצם, בלי משים, מעצבת את התפיסה לגבי חלוקת התפקידים החדשה. האם היא מעתה "אם חד הורית", בעוד האב נותר ללא "תקן", רק עם כוונותיו הטובות, כל זמן שאלו קיימות.
כפועל יוצא מכך, בהגדרה, האב "זכאי" לפגוש בילדיו ככל שההסכם עם האם מאפשר זאת, אך אינו חייב. וגם אם יש סעיף בהסכם הקובע סנקציה כזו או אחרת במידה ויבחר שלא לממש את "זכותו", בתי המשפט אינם מתמודדים עם השאלה בצורה נחרצת, אלא משאירים את האם לבדה, לנסות ללהטט בין כל כובעיה ותפקידיה, בטענה כי לא ניתן לחייב אב שאינו מעוניין בכך, לבלות זמן עם ילדיו.
לילדיי מגיע אב נוכח, אכפתי, תומך ואוהב. היום ההגדרה שלי כ"אם חד הורית" מאפשרת לו להתחמק מתפקידיו אלה, גם רעיונית וגם מעשית, וצריך לשנות זאת. יהיה זה נכון להתחיל בהגדרות כפי שהן כתובות בלשון החוק.
- לכל הכתבות, כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
הכותבת פעילה בעמותת "הורות משותפת = טובת הילד", המקדמת הצעת חוק שמטרתה שינוי ההגדרה "חד הורי" ל"הורה בנפרד".
לפנייה לכתב/ת 
