מכבי "ראשונטורס" / טור
החלק המעצבן באמת בפרשת פרי-קליסקי, הם ראשי הרשויות המקומיות שמממנים את הקרקס ומתערבים בניהול המועדונים. וגם: התרגיל החכם של איזי שרצקי
פרי ויצחק קליסקי, בקיצור הנזל וגרטל מרישון לציון, שווים ביחד שלוש שורות בעיתון. כל אחד מהם לחוד שווה, במקרה הטוב, שורה וחצי. אבל בתחילת השבוע הם קיבלו ביחד כיסוי עיתונאי, כמעט כמו הבריונית של ועד עובדי הרכבת. ולמה? כי עוץ לי טען שגוץ לי "גנב," וגוץ לי הגיש נגד עוץ לי תלונה במשטרה, בטענה שעוץ לי (או שמא, גוץ לי) איים עליו. מבולבלים? מיד אני אעשה לכם סדר.
עוד ב-ynet ספורט:
- הבלאגן בצ'לסי חוגג אחרי ההפסד בנאפולי
- ה'אולטראס' לא מסכימים לסתימת פיות
- איך הפך גל יוסף לגורם משמעותי בכדורגל?
הנזל טוען שגרטל גנב מקופת המועדון. כמה כסף נגנב? נסיעה לפיינלפור של היורוליג באתונה, וגם לא מימון של כל הנסיעה, כי היורוליג מימן לקליסקי את האירוח (יש אישור של מנהלת הליגה.( אז מדובר רק בכרטיס טיסה, משהו כמו 6,000 שקל, אבל מאחר שדין פרוטה כדין מאה, יש לכרות את יד הגנב. פרי הוא אדם נדיב, לכן הסתפק במקרה זה באצבע. לטענת קליסקי פרי איים שישלח מישהו להוריד לו אצבע.
אנחנו מדינה שומרת חוק, וחשוב לשמור על טוהר המידות. ראש הממשלה שלנו אף פעם לא קיבל מעטפות עם כסף מאמריקאי סהרורי. נשיא המדינה מעולם לא אנס את פקידות הלשכה שלו. שר האוצר לא גנב מיליונים מקופת הסתדרות עובדים לאומית. שופטי כדורגל וכדורסל תמיד מצהירים למס-הכנסה על דמי השיפוט שהם מקבלים באירופה.
עוד טורים של מליניאק:
- כשאפי רגוע / סיכום מחזור הכדורסל
- אסטרטגיה, טעויות ומלכודות / על גמר הגביע
- הברך של המדינה / על חצי גמר הגביע
פתאום בא הקליסקי הזה, ובלי בושה גונב מקופת מועדון הכדורסל שהוא מנהל, לא ,59 גם לא ,590 אלא 5,900 שקלים שלמים. יצחק פרי לא היה עושה מזה עניין, אבל כשמדובר במנהל תקין אין מנוס אלא לטפל במקרה בכל חומרת הדין.
אלא שבמקום לדרוש מקליסקי להחזיר את הכסף, אם בכלל הוא צריך להחזיר משהו, אותו פרי, שהשאיר אחריו לפני 9 שנים עיי חורבות בראשל"צ, חוזר לעמוד בראש המועדון בחסות ראש העיר דב צור, ואצה לו הדרך לנהל את המועדון
במיידי. אז הוא מנהל קרבות רחוב בהנהלה, נכנס לחדר ההלבשה, דורש הסברים מקצועיים מאפי בירנבוים (שניהול המשחק הכושל שלו, הביא את ראשל"צ לגמר הגביע.(
תשאלו בצדק, למה אני, כמו יתר התקשורת, נופל לבור הזה ונותן לקרקס ראשון לציון עמוד? כי יש פה היבטים ציבוריים חשובים. רוב "יושבי ראש הקבוצות," חברי הטריבונל שמתקרא מנהלת הליגה, הם אנשים עם אינטרסים אישיים, שחלקם מוכן להקדיש את זמנם היקר כדי לשחק בכסף שרובו עירוני וציבורי, ולעשות במועדוני ספורט כבתוך שלהם.
חלקם גם מתפרנסים מזה. אחד מקדם פרויקטים שהוא בונה, השני מקבל את תיק הביטוח של העירייה, השלישי מתפרנס מפרסום מקומי, והאחר פשוט מקבל משכורת יפה מאוד מהמועדון העירוני. הכי חשוב, הם מסתובבים במגרשים כמו שריף, דורשים הסברים ממאמנים ומפטרים אותם.
החלק המעצבן באמת של הסיפור הם ראשי הרשויות המקומיות שמממנים את הקרקס, וגם מתערבים בניהול המועדונים. כי מה הטעם שראש עיר יזרים מיליונים לקבוצת כדורסל או כדורגל, אם הוא לא ממנה חברים להנהלה. חשוב שעירייה תממן ספורט. אימון ספורט הוא המקום הכמעט יחיד, שמבטיח שהילד שלכם יתאמן במסגרת קבועה ובריאה, ומאמן יפגוש אותו כל יום או יומיים יביט לו בעיניים ויגיד: מה קורה איתך, התחלת לשתות ולעשן?
עיריות צריכות לתקצב פעילות ספורט עממי, נוער, מתקנים. גם חשוב שיהיו קבוצות מקצועניות, אבל התקצוב העירוני לא צריך להוות יותר מ20- אחוז מתקציבן. קבוצת כדורגל או כדורסל לא יכולה לחיות מ80- אחוז כסף ציבורי, כי ראש העיר הופך לבעל עניין. ראש עיר לא יקבע מי תהיה המורה להיסטוריה, כמו שאסור שהוא יתערב במינוי מאמן לקבוצת הכדורגל של עירוני רמת-השרון או ראשון-לציון.
חובה לשים דברים בפרופורציה. רוב בעלי הקבוצות משקיעים מכספם במועדונים בצנעה וכתרומה לקהילה. אבל בקבוצה כמו גלבוע/גליל, שנמצאת במקום השני בליגה, מנצחת, אין מריבות, אין השמצות, אין תלונות במשטרה על איומים, למה שיזמינו את חיים אוחיון לאולפן "יציע העיתונות?" על מה ידברו איתו? מצ'עמם.
את הרעש עושה בדרך כלל מטבע בודדת שמשקשקת בקופסה ריקה. הבעיה שאנחנו, העיתונאים, קופצים עליה כמוצאי שלל גדול, ונותנים חשיפה לגמדים, חושפי שחיתויות עאלק ב5,000- שקל, שמוכנים להרוס עונה נהדרת של המועדון שלהם, רק בשביל לגמור חשבונות אישיים, והופכים כרטיס טיסה לאתונה ל"ראשונטורס." אפסים!
איזי בשטח, קריית שמונה במתח
אין רגע דל. אותם אנשים שטענו שהריב בין איזי שרצקי לרן בן-שמעון יהרוס לקריית שמונה סיכוי של פעם בחיים לזכות באליפות, התהפכו והפכו את הסיפור לסוג של קונספירציה. איזי בסך הכל עשה תרגיל, בשביל להכניס את הקבוצה למתח שהיא לא תתפרק לו לפני הישורת הסופית. זה מזכיר לי הרצאה ששמעתי ממומחה לשיווק, שהיה בעבר אחראי על החדשנות ב-"קוקה קולה."
ב1985- יצאה החברה עם משקה חדש, אבל לנוכח מחאת הצרכנים היא חזרה בה למשקה הישן והמוכר, והמכירות עלו. בהרצאה נשאל המומחה, האם זה היה ניסיון אמיתי, או תרגיל מתוכנן מראש. תשובתו: אנחנו לא עד כדי כך מתוחכמים לחשוב על תרגיל כזה, ולא עד כדי כך טיפשים לנסות אותו. אני חושב שאיזי שרצקי היה עונה אותה תשובה לאותה שאלה.
טוב מראה עיניים
בשבוע שעבר הקדשתי עמוד שלם למאמר שקראתי ב"פורבס."
היו שם 10 שיעורים שאפשר ללמוד מהסיפור של ג'רמי לין, בחור סיני, בוגר "הרווארד," שהפך לסיפור החם של ליגת האן-בי-איי.
המלצתי לגזור את העמוד ולשמור ליד מסך המחשב של הילדים, וקיבלתי המון תגובות מרגשות. היו גם בקשות מאנשים שלא הספיקו לקרוא, שהתעניינו איפה ניתן להשיג את המאמר. מאחר שהוא לא הופיע ברשת, העליתי אותו למקצה שיפורים בבלוג שלי. פשוט חפשו "מליניאק בלוג" בגוגל. ואל תשכחו להוריד מיוטיוב קליפ מהביצועים של ג'רמי לין. טוב מראה עיניים.