גאה לייצג. חן לנגר מתנדב בקהילה ההומו-לסבית

חן לנגר מעיד על עצמו שהוא אופטימיסט מושבע. ולא שיש לו הרבה סיבות להיות כזה: לפני שמונה שנים הוא נאלץ לעזוב את בית הוריו לאחר שגילו שהוא הומוסקסואל, את הבגרות השלים בעודו גר בבית מחסה לנערים ונערות שמופלים על רקע מיני, והוא פירנס את עצמו בקושי כעובד בפיצוצייה. הוא התגייס לצבא, שם נלחם על זכותו לשרת בתפקיד ראוי לכישוריו, למרות שבצבא הגדירו אותו כבעל קשיי הסתגלות בשל העדפותיו המיניות.

ואם כל זה לא מספיק, לנגר נפצע קשה בפיגוע בבר-נוער באוגוסט ‭.2009‬ הרוצח הביט לתוך עיני התכלת שלו, כיוון את הקנה לראשו, אך מסיבה כלשהי התחרט וירה בו בשתי רגליו. לנגר יסחב את הפציעות עד סוף חייו, אך הן ממש לא עצרו אותו. הוא השתקם, ועכשיו הוא משמש כדובר אגודת הלהט"ב (קהילת הלסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים‭.(‬ בנוסף לכך הוא חבר ועד באגודה, מדריך נוער ומתנדב בעוד שתי עמותות חשובות של הקהילה.

"אם אתה מתנדב בארגונים חברתיים, אתה חייב להיות אופטימי‭,"‬ מסביר לנגר. "אחרת לא תוכל לעבוד. אני מאתר בני נוער שעובדים בזנות ותומך בהם ביציאה מהמעגל. הולך איתם לגמילה, מוציא מסמים, עושה גישור בין הורים לילדים מהקהילה. אחוזי ההצלחה שלי אפסיים. מעט מאוד הורים אומרים לבן שיצא מהארון 'יאללה, בוא הביתה‭.'‬ ברוב המקרים הם מוכנים רק לאפשר לו להתחבר שוב לאינטרנט ולטלפון כדי לתקשר עם חברים. וזה עוד נקרא שיפור‭."‬

מי שמתנדב, חייב להיות אופטימי. לנגר(צילום: צביקה טישלר)

נמס בגשם

לנגר, ‭,24‬ נולד וגדל בנתניה לאב שהוא בעל חנות צעצועים ידועה בעיר ולאם מורה. הוא מעולם לא שיחק בברביות, אלא היה שוער מוצלח בקבוצת הכדורגל הבית ספרית ומגיש ברצועת הנוער של הטלוויזיה החינוכית. בגיל 16 אפילו הייתה לו חברה שהיתה מיס נתניה, אך הוא לא עבר איתה את הגבולות הגופניים. בחופשת סוכות של כיתה י"א נודע לבני משפחתו על נטייתו המינית.

"עד אז חשבתי שאנחנו משפחה נורמלית, פתוחה, הייתי בטוח שיאהבו אותי בכל מצב‭,"‬ הוא אומר. אבל המציאות טפחה על פניו. אמו עוד גילתה הבנה, אך אביו הגיב מולו בצורה קשה בהרבה. לילה אחד, אחרי עימות קשה, לקח לנגר ארנק, טלפון ומפתחות ויצא מבית הוריו. "היה גשם מטורף, רוחות, ממש כמו בשיר של יהודה פוליקר 'נמס בגשם‭,"'‬ משחזר לנגר. "לא ידעתי לאן אני הולך. באתי באמצע הלילה לבית מחסה בשם בית דרור והתברר לי שהגעתי למקום הנכון. בית דרור נועד לבנים ובנות שברחו מהבית על רקע אוריינטציה מינית. הייתי שם שנה שבמהלכה עשיתי ארבעה מפגשים עם ההורים בנוכחות העובדת הסוציאלית. ראיתי כמה המרחק בינינו גדול. הם חשבו שאם ילחצו יותר חזק, יצליחו להוציא ממני את הנטייה המינית. התחלנו בגישור, זה עבר לשיחות טלפון ועברנו למכתבים ומשם נותק הקשר‭."‬

באופן מדהים לנגר המשיך ללמוד באותו בית ספר תיכון, כשאף אחד מהצוות החינוכי לא ידע דבר במשך תקופה ארוכה. הוא גר בבית דרור בתל אביב, עבד בפיצוצייה כדי לממן את עצמו, ואת איחוריו לבית הספר תירץ בפעילות חברתית. "המערכת לא יודעת איך להתמודד‭,"‬ אומר לנגר. "היועצת שלי אז לא ידעה בכלל מה זה בית דרור. כשהביאו אותי לכנסת מטעם האגודה והרציתי לפני 300 יועצות, אמרתי שאעשה הכל כדי שכל יועצת תדע מה זה בית דרור‭."‬

אז המערכת נכשלה?

"המערכת נכשלה בלי קשר אליי. לפני שנתיים עבר תיקון לחוק שאומר שתלמיד לא יופלה על רקע דת, גזע ומין. עכשיו רוצים להוסיף תיקון לחוק: שלא יופלה גם על רקע נטייה מינית, וזה תקוע כבר שנתיים כי הדתיים לא מסכימים. לכן מורה עדיין יכולה להגיד 'אני לא אוהבת הומואים‭,'‬ ומנהל בית ספר דתי יכול להגיד שאצלו אין הומואים, למרות ששליש מהשיחות בקו החם באות מבני ברק. לצערי נטייה מינית היא הגורם השלישי להתאבדויות בני נוער. זו התמודדות נוראית‭."‬

לנגר גם נלחם בדעה הרווחת שכיום הומוסקסואליות הפכה לדבר מקובל בחברה הישראלית, לפחות זו המחשיבה את עצמה לליברלית ופתוחה. "זה שטויות שיותר קל להיות הומו בתל אביב‭,"‬ טוען לנגר. "מצד אחד אתה יכול ללכת יד ביד ברחוב וגואל פינטו נמצא בפריים טיים בערוץ ‭.2‬ מצד שני הבחור החדש ב'האח הגדול' אמר שהומואים זה נגד הטבע, כמו בקבוקים מקולקלים של קוקה קולה. זה אומר שיש כשל רב מערכתי, בעיקר בחינוך. היום אנחנו נתקלים בהומופוביה מופנמת. אנשים אומרים: אין לי שום בעיה 'איתם‭,'‬ אבל זה מתפוגג כשאותו אדם מגלה שהבן שלו הומו, או כשהוא צריך להשכיר דירה לזוג חד מיני או לקבל הומו לעבודה‭."‬

לנגר פוגש את ריטה בעצרת שנערכה לאחר הפיגוע בברנוער בת"א(צילום: מיכאל קרמר)

לנגר גם מתייחס לעובדה שעד עצם היום הזה, שנתיים וחצי לאחר הטבח הנורא, לא נעצר המפגע שאחראי לטבח בבר-נוער. "כן, עצוב לי שהמקרה עדיין לא פוענח, למרות שאני יודע על המאמצים הכבירים שהמשטרה השקיעה במקרה‭,"‬ אומר לנגר. "אבל מה שבאמת עצוב לי ומפחיד מבחינתי, שיש עוד אלפים כמו הרוצח שמסתובבים בחוץ ומה שמפריד בינם לבן המעשה הוא רק האקדח. וגם זו קודם כל תוצאה מאכזבת של החינוך בארץ‭."‬

חיבוק אחד מאבא

לנגר מחשיב את ההישג הגדול שלו בהצלחתו להשאיר בארץ את תומס, בן זוגו של ניר כץ ז"ל, שנרצח בבר-נוער. אבל יש לו גם רגעים קטנים יותר ולא פחות הרואיים. כמו אותו אבא חרדי שגירש את בנו מביתו. לאחר פציעת הבן בברנוער הוזמן לנגר לטלוויזיה ודיבר עליו באנונימיות. "אבא של אותו נער ראה את התוכנית, ידע שאני מדבר עליו. הוא ניגש לבן שלו ואמר לו: 'אני אוהב אותך‭,'‬ ונתן לו חיבוק‭."‬

אני מבינה שאבא שלך פעל אחרת.

"אבא שלי הגיע לבית החולים ופתאום היה האבא שתמיד רציתי: חם, מחבק, עם משפטים כמו: 'לך נכנס כדור ברגל, לי נכנס בלב, עכשיו גיליתי שיותר עדיף ילד הומו מילד מת‭,'‬ אבל זה לא החזיק מעמד. אבא שלי עדיין נשאר שמרני וניסה לשנות אותי. אפילו כששקלתי לחזור הביתה לתקופת השיקום והיה לי בן זוג, הוא לא קיבל את זה. אמרתי לו: 'אבא, קרן רחוב או בית‭'?‬ הוא ענה: 'קרן רחוב‭.'‬ וזה היה הרגע שניתקתי את הקשר‭."‬

כרגע הוא חי אצל מי שהוא מכנה "המשפחה המאמצת שלי‭."‬ מדובר במשפחתו של בן זוגו עילאי, ‭,20‬ סטודנט לחינוך ואמנות אותו הכיר לנגר באגודת הלהט"ב, שם עשה עילאי את השירות הלאומי שלו. הוא כבר לא נאלץ לפרנס את עצמו כעובד פיצוצייה, אלא עובד במשרה נורמטיבית כדובר במקום ממוסד.

עכשיו הוא שם לו למטרה לסייע לבני נוער שמגלים את נטייתם המינית לצאת ממעגל המצוקה אליה הם נקלעים כשהם נחשפים בפני משפחתם. "הרבה זוכרים אותי כשהופעתי בעצרת הזיכרון לבר-נוער על כיסא גלגלים, בוכה, עם חום גבוה, כדור ברגל ושפעת חזירים‭,"‬ אומר לנגר. "אבל בעקבות אותו ערב הרבה הורים לילדים גאים התחילו להתנדב. אני שמתי לי למטרה שהורים יקבלו את ילדיהם. אם עזרתי לילד אחד בן 16 לצאת מהארון או שהוריו יקבלו אותו, עשיתי משהו. אם במצעד הגאווה היו 120 אלף איש והעירייה מממנת את המצעד, אז עשינו משהו‭."‬