שדון ושמו אגו ו-5 סיבות לריבים בזוגיות
אומרים שהזוג היחיד שלא רב מעולם הוא גם הזוג שלא דיבר מעולם, ומרגע שהתחלנו לדבר - כבר העלינו את הסיכויים לאיזו מריבה עסיסית. אבל למה זה חייב לקרות? מדוע אנחנו רבים דווקא עם אלו שאנחנו הכי אוהבים?
אין שושנה בלי קוצים, אין דג בלי עצמות, ואין זוג בלי מריבות. נושא המריבות הוא חלק שמקומו מובטח ביחסים שבינו לבינה, ועוד לא נולד בן האנוש שהצליח להימלט מציפורני המחלוקת. מה לעשות, יצורים כל כך שונים במהותם ודרך הסתכלותם על החיים, בסופו של דבר (וברוב המקרים כבר בהתחלה) ימצאו נקודות להתנגש ביניהם.
עוד בנושא:
למחוק שנים של זוגיות בגלל ריב עם משפחתו?
למה סקס פיוס אם אפשר פשוט לעשות סקס?
קרב תרנגולים מול ריב חתולות: על קנאה מגדרית
אל תדליקו סתם: 10 דרכים לריב נכון
יש כאלה שהפכו את זה לתחביב, יש כאלה שלמקצוע, ובניגוד לכל מקצוע אחר, ככל שאתה טוב בזה יותר, כך הסיכוי שיפטרו אותך הרבה יותר גבוה - כי בסוף החבילה מתפרקת ולאחד הצדדים או לשניהם פשוט נשבר.
אחד המשפטים המשעשעים-עצובים אומר כי המריבה הכי גדולה שתהיה לך עם בת הזוג שלך תמיד תתחיל מזה שלא תלית איזושהי מגבת איפשהו. בין אם על שטויות, בין אם על סיבות מוצדקות - למה לעזאזל אנחנו רבים?
אז ככה, קודם כל - אין מה להיבהל. הזוג היחיד שלא רב מעולם הוא הזוג שלא דיבר מעולם, כמו הבדיחה כי הנישואים הכי מוצלחים הם בין גבר חרש לאישה עיוורת. ברגע שהתחלנו לדבר כבר העלינו את הסיכויים לאיזו מריבה עסיסית. מעודד, לא? לא נורא, קורה וטבעי, השאלה היא אם לא הופכים את הטבעי הזה לתדיר מדי עד שהדבר הבא הכי טבעי הוא פירוק החבילה וחיפוש אחרי מקומות טבעיים אחרים.
1. שדון שקרן ושמו אגו
קיצוניות היא לעולם שלילית, וגם אם זוג הוא נייר קופי אחד של השני זאת בעיה לא פחות גדולה, אבל לא נעסוק בה הפעם. אז נחזור אל השאלה הנ"ל - למה אנחנו רבים? בראש ובראשונה, בגלל האויב הכי גדול שלנו - האגו. האגו הוא אותו שדון קטן ושקרן ששוכן בתוכנו ומתעקש לשכנע אותנו להישאר בגן, בארגז חול ולהיתקע על קטנות ושטויות.
בנאדם יכול להיקלע לויכוח שהיה יכול להסתיים במילה אחת פשוטה (ולפחות בחצי מהמקרים נכונה) "טעיתי", ופה לחתום את הסיפור ולקטוע את תחילתה של מלחמת גוג ומגוג נוספת. אבל לא. כנראה שהרבה יותר קל זה פשוט לצאת ולהילחם לפעמים על כלום, רק בשביל לא להודות, לא לקבל את זה שאתה לא מושלם ולגרום לנזקים הרבה יותר גדולים.
למה קשה להודות? כי הודאה ניתנה לגיבורים, לבעלי הביטחון העצמי האמיתי ולנאמני השכל הישר. הודאה פירושה "אני לא מושלם ואני לא מתנהג כמו שצריך לפעמים", וזה נכון וטבעי והגיוני, אבל לא לנו - לאחרים. אנחנו? אין סיכוי. אדם בעל אגו מפותח ימצא את כל הסיבות בעולם להצדיק את עצמו וישקר לעצמו בלי למצמץ. הוא מאמין לשדון עד הסוף, מחזיק בחפותו הלא-קיימת, ונלחם מלחמת חורמה על צדק הזוי, מלחמה שמי שהכי מפסיד בה זה הוא עצמו.
2. הר הכעס השקט מאיים להתפוצץ
סיבה נוספת היא טינה מצטברת. שלמה המלך החכם באדם אמר כי "שנאה תעורר מדנים". אפשר להחליף את המילה שנאה במילה טינה והמשפט יישאר מדויק. המון פעמים בזרימת החיים, קורים דברים בזוגיות שלא מוצאים חן בעיני הצדדים, אבל הם קטנים מדי מכדי להתפתח למריבה, אז הם פשוט מצטברים.
הר געש יכול לשבת בשקט מאות שנים ויום אחד להתפרץ ולהחריב כל מה שיש בעיניים. אתם לא ממש מבינים מה קרה לבן זוגכם האוהב והעדין שבן רגע הפך לחניבעל לקטר, אבל זו המציאות. במצב כזה ,אדם חכם מבין שייתכן ועשה טעות טקטית גורלית ומוטב לסגת עכשיו ומיד עד יעבור זעם.
אדם פחות חכם לא מרשה לעצמו "לצאת פראייר", מוסיף חטא על פשע והרי לכם מדורה בוערת, ותסמונת הר הגעש הזאת קורת כל הזמן. ככל שאתה יותר קטנוני- הלבה מצטברת בכמויות יותר גדולות ואז, ביום פקודה, מתלקחת מריבה קטלנית על נושא קטן כביכול, שטומן בחובו פנקסים מלאים בחובות לא סגורים, ובדיוק כמו האש- היא מתחיל מלהבה קטנטנה ומצליחה לשרוף את כל מה שבדרך. "אשריי הגפרור שניצת והצית להבות".
3. נקודת תורפה מדממת
סיבה קשה עוד יותר היא עקב אכילס. לכל אדם הבטן הרכה שלו, הנקודה הרגישה הפרטית שלו, החולשה הנקודתית שלו שנובעת מהילדות, מטראומה, מכאב ישן או כל נקודה עדינה אחרת. מה לעשות, לא תמיד כולנו עושים חשבון למה שיוצא לנו מהפה, בעיקר עם אנשים קרובים כמו בני זוג, ולפעמים, ובאמת ובתמים בלי כוונה - יכולים להישלח חיצים מורעלים ומדויקים בלי שבכלל ידעת מהי המטרה, מן "פוקס" שכזה שכולו צליפה למקום הכי לא נכון.
ואז, בדיוק כמו אכילס המיתולוגי שהשתלט לבדו על צבאות שלמים וחץ אחד קטן הפיל אותו סופית - יכולה להיאמר מילה או משפט שפשוט הופך את האדם שמולך בשנייה אחת לחיה פצועה וזועמת.
4. לפרוט על נימי הנשמה
טעות אסטרטגית-זוגית נוספת היא פתיחות יתר. הגישה האינסטינקטיבית הרווחת היא שבני הזוג שלנו הם החצי השני שלנו, אי לכך ובהתאם לזאת אנחנו רשאים לומר להם כל מה שמתחשק לנו, מתי שבא לנו ולהיות כביכול הכי פתוחים איתם. טעות קשה. בשם הפתיחות הזאת נאמרים לפעמים הדברים הכי קשים ופוגעים ("נמאס לי מאמא שלך כבר!", "זה מה שקנית לי ליום האהבה? איזה טעם נורא יש לך!", ועוד מיליארד דוגמאות), ובעצם הפתיחות הנ"ל הופכת להיות כקרדום לחפור בחולשות הצד השני.
מה שאנחנו שוכחים הוא שהאדם שהכי קרוב אלינו, בגלל אותה קרבה, מגיב ברגישות בעוצמה הגדולה ביותר מכל בן אדם אחר למילים שייאמרו לו על ידינו. אף אחד לא יכול לפגוע בבחורה יותר מבן זוגה ולהיפך, והסיבה המרכזית לזה היא העובדה שהם מחוברים ביחד. בני זוג שמחוברים בקשרי אהבה בעצם קשורים רוחנית בנשמתם, ואין דבר יותר רגיש מנימי הנשמה - כך שכל טעות קטנה היא פגיעה עצומה.
5. כי הפסקנו לאהוב
אם בני זוג יורים חיצים אחד בשני וכבר לא נעלבים מהמילים הנוראות שהם סופגים, תהיו בטוחים בדבר אחד - אהבה כבר מזמן אין ביניהם, נשארה רק שנאה בוערת. ככל שאתה קרוב יותר למישהו - פילטר הלשון שלך צריך להיות מחודד יותר, אחוז סינון המסרים רגיש יותר ורמת הטאקט הנדרשת היא הכי גבוהה שאתה יכול לייצר. בסופו של דבר אנחנו מתעסקים פה בחומרים הכי רגישים ויקרים שיכולים להיות. המעמד מחייב.
6. גברים ממאדים ונשים מנגה
סיבה אחרונה היא חוסר ידיעה בסיסית. פה לא מדובר בסיבה השנייה הנ"ל, עקבי אכילס פרטיים, אלא בהיכרות בסיסית בהבדלים בין נשים לגברים שאילו היו כל מימי האוקיינוס דיו, כל העצים - קולמוסים, וכל האדמה – קלף ,עדיין לא נסיים את הנושא האינסופי הזה.
גבר רואה את העיניים מנקודת מבט גברית ושופט מקרים ותגובות לפי ראיה זו. אישה אותו הדבר. הבעיה היא שגבר שופט אישה ע"פ סטנדרטים גבריים ואישה בוחנת גבר לפי קריטריונים נשיים - ופה בדיוק מתחילה הצרה.
גבר יכול להגיד משהו לזוגתו שלפי ראות עיניו - אין מה להיפגע מזה, ולא זו בלבד - הוא עוד מוסיף שמן למדורה במשפט הידוע "אני לא מבין מה את עושה עניין מכל דבר?". אוהו, הנה מתחיל לו הצונאמי.
אם אתם רוצים זוגיות הרמונית, משותפת וחיי אחווה ושלום, עליכם להבין שכל אחד מכם צריך ללמוד בשבילו ובשביל בן זוגו, על הרגישויות, התכונות הבולטות וההבדלים המשמעותיים ביותר ביניכם. תהיו בטוחים שהרבה צרות ייחסכו לכם ואחוז החיכוכים ירד פלאים.
לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
