"לפעמים, העיתונאים משלמים את המחיר"
רק אתמול היא דיווחה: "צפיתי בתינוק קטן מת. יש רק פגזים נגד אזרחים בעיר הזאת והם פשוט לא מרפים". כתבת המלחמה האמריקנית מארי קולבין, שתמיד חיפשה אחר האמת, מצאה היום את מותה בהפגזות צבא סוריה בחומס. "אנו תמיד צריכים לשאול עצמנו אם רמת הסיכון שווה את הסיפור", אמרה ב-2010
האם סיקור עיתונאי מאזורי קרבות שווה את רמות הסיכון שהוא טומן בחובו? כתבת המלחמה האמריקנית מארי קולבין סיקרה סכסוכי דמים מסרי לנקה ועד סוריה ולחמה למען עיתונות עצמאית שרודפת אחר האמת. היום (יום ד') היא נהרגה בהפגזות של הצבא הסורי בעיר חומס.
לקחו סיכון מקצועי:
- סוריה: עיתונאי ניו יורק טיימס מת מהתקף אסתמה
חדשות נוספות מהעולם הגדול :
- חיה בלי עבר: הנערה שזוכרת רק 24 שעות אחורה
קולבין, בת 56 במותה, נודעה באומץ לבה ובדבקותה להגיע לעומקו של כל סיפור למרות כל הסכנות הכרוכות בכך. ביממה האחרונה היא דיווחה מתוך העיר הסורית הנצורה, ושם מצאה את מותה ביחד עם עמיתה הצרפתי, הצלם רמי אושליק.
בשני העשורים האחרונים עבדה קולבין ככתבת מלחמה בעיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" והתמחתה בדיווח מהמקומות המסוכנים ביותר בעולם. היא איבדה את הראייה בעינה השמאלית במהלך אחד מדיווחיה בסרי לנקה ב-2001, אך הבטיחה שלא "לתלות את השכפ"ץ שלי", והמשיכה לדווח מהמקומות הבעייתיים ביותר בעולם. מאז, הפכה הרטייה השחורה שעל עינה לסימן ההיכר הגדול שלה כמו גם ההתמקדות שלה בסיפורים על סבלם של ילדים ונשים.
צלם המהפכות
על פי כמה דיווחים, פגזים פגעו במבנה שבו היו שני כתבי המלחמה הוותיקים, שנהרגו לאחר מכן מפגיעת טילים בעת שניסו להימלט מהמקום.
בהפגזה נפצעו שני עיתונאים זרים נוספים. קולבין הייתה העיתונאית היחידה מעיתון בריטי לדווח מהעיר הסורית הנצורה.
אושליק נולד בצרפת ב-1983 ואחת ממשימותיו הראשונות הייתה לדווח על הסכסוך האלים בהאיטי כשהיה בגיל 20 בלבד. בשנה האחרונה הוא תיעד את המהפכות בתוניסיה, מצרים ולוב.
"ראיתי תינוק קטן מת". צפו בדיווח האחרון של קולבין
רק אתמול דיווחה קולבין על ההפגזות הכבדות בחומס בסרטון וידאו שעלה ברשת BBC הבריטית וב-CNN האמריקנית ותיארה את שפיכות הדמים "דבר מחליא ביותר".
על אנשי חומס: "תושבים שחיים בטרור"
"צפיתי בתינוק קטן מת היום", היא סיפרה. "יש רק פגזים, טילים וירי טנקים לעבר שטחים אזרחיים בעיר הזאת והם פשוט לא מרפים".
בכתבה שפורסמה בסוף השבוע האחרון ב"סאנדיי טיימס", שוחחה העיתונאית האמריקנית עם תושבי חומס "שמצפים לטבח". "הטרגדיה האנושית בעיר הזו עצומה. התושבים חיים בטרור, נראה שכמעט כל משפחה סבלה ממוות או פציעה של אחד מיקיריה", כתבה קולבין.
לפני שנתיים התייחסה קולבין לסכנות שאורבות לכתבים שמדווחים מאזורי מלחמה באירוע לזכרם של עיתונאים שנפלו בעת מילוי תפקידם. "מכתשים, בתים שרופים, גופות שהושחתו, נשים שבוכות על ילדיהן ובעליהן, גברים שבוכים על נשותיהם, אמותיהם וילדיהם", אמרה קולבין.
"המשימה שלנו היא לדווח על זוועות המלחמה באופן מדויק וללא דעות קדומות".האם הסיכון שלקחה על עצמה העיתונאית האמריקנית בכניסה לעיר המופגזת ביותר בסוריה היה שווה את המחיר ששילמה? התשובות לכך ודאי חלוקות, אך באותו אירוע זיכרון אמרה קולבין: "אנחנו תמיד צריכים לשאול את עצמנו אם רמת הסיכון שווה את הסיפור. מהי גבורה ומהי רברבנות?". עוד היא אמרה ש"עיתונאים שמסקרים קרב נושאים על כתפיהם אחריות גדולה וניצבים בפני בחירות קשות. לפעמים הם משלמים את המחיר הסופי".
לפנייה לכתב/ת 
