אם הכתבת שמתה: היא דחתה ביום את יציאתה
אמה של מארי קולבין, כתבת המלחמה שנהרגה בסוריה יחד עם עמיתה הצלם, סיפרה כי בתה החליטה להישאר בגלל "סיפור חשוב". חבר לעבודה: "מעולם לא פגשתי מישהי אמיצה יותר"
מארי קולבין, כתבת המלחמות שנהרגה בהפגזות של הצבא הסורי על העיר חומס, תיכננה לעזוב את סוריה כבר אתמול, אך נשארה יום נוסף כדי לסיים דיווח על סיפור שאותו הגדירה כחשוב מאוד, כך סיפרה הערב (יום ד') רוזמרי, אמה של קולבין.
עוד בערוץ החדשות:
בראיון לעיתון "ניוזדיי", הוסיפה קולבין כי בתה הייתה מחויבת לחלוטין לאמת העיתונאית ולחשיפת הסיפורים האמיתיים מאחורי הזירות השונות שבהן פעלה. "היא עבדה על סיפור וחשבה שהוא משמעותי, כך שהיא בחרה להישאר יום נוסף בסוריה".
לדבריה, ההחלטה הייתה טיפוסית לאופי שהפגינה בתה בשנות עבודתה. "גם כשהייתה צעירה, היא הלכה בדרכה הייחודית", אמרה האם, שסיפרה בדמעות כיצד למדה על מות בתה בשיחת טלפון של העורך הישיר שלה ב"סאנדיי טיימס".
קולבין, מורה בעברה המתגוררת בנוריץ', תיארה כיצד נהגה לעתים קרובות לבקש מבתה לשמור על עצמה. "להתווכח עם מארי, עם זאת, היה בזבוז של מילים", הודתה.
קולבין, בת 56 במותה, נודעה באומץ לבה ובדבקותה להגיע לעומקו של כל סיפור למרות כל הסכנות הכרוכות בכך. ביממה האחרונה היא דיווחה מתוך העיר הסורית הנצורה, ושם מצאה את מותה ביחד עם עמיתה הצרפתי, הצלם רמי אושליק.
בשני העשורים האחרונים עבדה קולבין ככתבת מלחמה בעיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" והתמחתה בדיווח מהמקומות המסוכנים ביותר בעולם. היא איבדה את הראייה בעינה השמאלית במהלך אחד מדיווחיה בסרי לנקה ב-2001, אך
הבטיחה שלא "לתלות את השכפ"ץ שלי", והמשיכה לדווח מהמקומות הבעייתיים ביותר בעולם. מאז, הפכה הרטייה השחורה שעל עינה לסימן ההיכר הגדול שלה כמו גם ההתמקדות שלה בסיפורים על סבלם של ילדים ונשים.
עקשנותה והחלטתה להישאר יום נוסף בסוריה המדממת לא הפתיעה את עמיתיה. "היא פעלה ברמה אחרת", אמר ריצ'ארד סיסק מה-"War Report online". חבר אחר הודה: "מעולם לא פגשתי מישהי אמיצה יותר".
לפנייה לכתב/ת 
