מה יותר מצחין: צינור הביוב או הדיל של הפניקס?

באחד הימים הציפו מי ביוב את מטבח דירתו של עצמון דקל. הדירה הייתה מבוטחת בחברת הביטוח הפניקס. דקל פנה למוקד התביעות של הפניקס. אין בעיה, ענו לדקל מהמוקד, מיד יגיע שרברב של חברת ש.ח.ר נזקי צנרת. השרברב הגיע וכמו קוסם, מיד איתר את התקלה. הבעיה אינה בצנרת הדירה שלך, פסק השרברב. הבעיה היא בצנרת הראשית של הבניין. תפנה לוועד הבית.

• מדריך הביטוח: אמת או שקר - מה עדיף? 
• לסטודנטים יש ביטוח, חבל ששכחו לספר להם
  

דקל פנה לוועד הבית. אולם שרברב וועד הבית לא איתר שום תקלה בצנרת הבניין. בינתיים מי הביוב המשיכו להציף את מטבחו של דקל. הנזק לאריחי המטבח התעצם. הצחנה המשיכה לעלות. דקל החליט לעשות מעשה. הוא שכר את שירותיו של שרברב פרטי. זה איתר את התקלה ותיקן אותה.

הצפת מי הביוב נעצרה, אולם הצחנה המשיכה ועלתה. דקל פנה שוב להפניקס. הוא ביקש מימון להחלפת מצע החול שמתחת לאריחי המטבח וגם להחלפת אריחי המטבח והסלון. מדוע גם בסלון? זה אמנם לא הוצף, אבל בדירתו של דקל, הסלון והמטבח מהווים מתחם אחד בלתי נפרד. החלפת האריחים רק באזור המטבח, טען דקל, תגרום לשוני נִרְאֶה לעין בין הריצופים.

"מי הביוב יתייבשו מעצמם ועם הצחנה תלמד לחיות"

דקל חשב כי הצחנה עולה רק מהמטבח שלו. אולם כפי שנראה, הוא גילה לתדהמתו כי הצחנה ממטבחו, היא כאין וכאפס לעומת הצחנה שעלתה מהתבשיל שניסו הפניקס ומהנדס מומחה מטעמה לרקוח עבורו.

כדי לבסס את תביעתו, שכר דקל את שירותיו של מהנדס מומחה. דקל רק לא ידע, כנראה, שהמהנדס עובד גם עם הפניקס. המהנדס הכין מפרט עם עבודות השיקום הנדרשות לתיקון נזקי הצפת מי הביוב. את המפרט, העביר דקל להפניקס. דקל ציפה כי הפניקס תכסה את הנזק שנגרם לו. אולם הפניקס השיבה את פניו ריקם. בלית ברירה, פנה לעזרת בית-המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

מדוע אינכם משלמים לו, שאל השופט יובל גזית את נציג הפניקס. הרי אינכם מתכחשים לכך שכאשר הצנרת עולה על גדותיה, גם הנזקים הנלווים מכוסים על פי הפוליסה.

נכון, הודה נציג הפניקס, אבל למה צריך להחליף את מצע החול? מה שרטוב, יתייבש עם הזמן. גם אם זה יתייבש, השיב השופט, יישאר שם ריח ביוב.

מעולם לא היו שם מי ביוב, השיב נציג הפניקס. אפילו המבוטח עצמו דיווח על שלולית מים בלבד. מים לא ביוב.

ומה עם המהנדס, הקשה השופט, הרי הוא הכין עבור המבוטח מפרט של עבודות "לשיקום הרצפות כתוצאה מנזקי ביוב". כך במפורש כתוב במפרט שלו: "נזקי ביוב".

כאן יש לנו הפתעה, השיב נציג הפניקס. המהנדס עלה על דוכן העדים והגיש "חוות דעת מבהירה". הזיהום ממי הביוב, כך העיד המהנדס המומחה, לא היה ולא נברא. המהנדס שכח את שנרשם במפרט שכתב והעיד כי הזיהום כלל לא נזכר במפרט. אותו מפרט, הבהיר המהנדס, אינו אלא כתב כמויות לצורך שיפוצים בדירה ולא עקב תקלת צנרת.

"אין לי אמון בעדות המהנדס"

השופט גזית נדהם מסיבוב הפרסה שעשה המהנדס. אולם לאחר ששמע את עדויות המבוטח והשמאי מטעמו, ברוך שנפס, הבין מיד כי אכן המטבח הוצף במי ביוב. ומה קרה שהמהנדס שינה את עדותו? השופט גילה כי הוא עשה זאת "לבקשת הפניקס וש.ח.ר ובשל קשרי העבודה שלו עמן".

"איני נותן אמון בעדותו של המהנדס", פסק השופט. דווקא המפרט הראשון שהכין המהנדס, לבקשת דקל, הנושא את הכותרת "מפרט עבודות שיקום הרצפות כתוצאה מנזקי ביוב", הוא האמין בעיני, קובע השופט.

השופט גם דוחה את טענת הפניקס כי בין הסלון והמטבח הייתה קיימת מחיצה ולכן לא צריך להחליף את האריחים גם בסלון.

לסיכום, קובע השופט, ברור כי "קיים הבדל מהותי בין רטיבות מים לבין רטיבות ממי ביוב. רטיבות רגילה ניתן ליבש. במקרה של זיהום קם צורך בהחלפת מצע החול".

בסופו של דיון, השופט מחייב את חברת הפניקס וש.ח.ר לשלם לדקל סך של 24,600 שקל עבור העבודות שבוצעו, ועוד 2,000 שקל עבור הוצאות משפט.

כאן עולה כמובן השאלה, מדוע בתחום הביטוח דינם של רמאים עם צילינדר שונה מדינם של רמאים פשוטי עם? דווקא את אלה עם הצילינדר צריך להרתיע יותר. מדוע? משום שבידיהם מופקד כספינו ובנפול עלינו אסון, אנו תלויים בהם.

ומספר מילים על המהנדס: עדות שקר היא מעשה חמור, ללא ספק, אבל לא המהנדס יצר את השיטה. המהנדס, כמו אלפי מומחים המתפרנסים ממתן חוות דעת לחברות הביטוח, הוא קורבן השיטה. אם לא יכופף את חוט השדרה המקצועי שלו, יישאר רעב ללחם. כל זמן שתאגידי הביטוח יצאו ממעשים כאלה ללא פגע, הם יימשכו.