הסוסים שהצילו את דור בן ה-14 משיתוק בחצי גוף
בגיל 14 עבר דור ברדוגו אירוע מוחי ששיתק את פלג גופו השמאלי. אך למרות גילו הצעיר הוא לא וויתר והחל בתהליך שיקום ארוך, שכלל גם רכיבה על סוסים במטרה לחזק את שריריו. חמש שנים אחרי הוא הפך את הרכיבה למקצוע. "העיסוק בסוסים חישל אותי", הוא אומר
טראומה פיזית משפיעה לא פעם על הנפש, מעצבת ומשנה אותה, במיוחד כשמדובר בפגיעה גופנית שמתרחשת בגיל צעיר. כשדור ברדוגו מקריית אונו, היום בן 19, עבר אירוע מוחי לפני חמש שנים, הוא לא תיאר לעצמו שהפגיעה ששיתקה את צד גופו השמאלי לחלוטין תירפא במלואה, ותוביל אותו לדרך חדשה ולמקצוע לחיים.
עוד סיפורים מעוררי השראה:
- מדיטציה במקום כימו: ורד חולה בסרטן ומסרבת לטיפול
לפני האירוע היה ברדוגו נער בריא ופעיל. הוא כלל לא הבחין בסימנים המקדימים לאירוע המוחי שיתקוף אותו. "התעוררתי בוקר אחד ולא יכולתי להזיז את כל הצד השמאלי בגוף", הוא מתאר את הרגעים הקשים שעברו עליו. "ההורים לקחו אותי לבית החולים, ולאחר בדיקות ארוכות המצב שלי אובחן כתגובה מוחית נדירה מאוד".
מאותו רגע החל ברדוגו תהליך שיקום ארוך,של כחצי שנה. "בהתחלה לא קלטתי מה קרה לי, זה לקח המון זמן לעכל", הוא אומר. "אבל היום אני יודע שתהליך ההחלמה שלי התחיל כבר למחרת, למרות שהייתי חלש מאוד. כששרירים שרגילים להיות בתזוזה כל הזמן לא עובדים פתאום, הם נחלשים בצורה דרמטית".
-כיצד השתנו החיים שלך אחרי האירוע?
"הוא לא הרחיק אותי מהחברים, שנשארו בסביבה ושמרו על קשר, אבל כן הוציא אותי מהלימודים ומהשגרה שהייתי רגיל אליה. פתאום הייתי צריך לנוח המון ולהיזהר מאוד על הראש. טופלתי במדללי דם וכל מכה היתה עלולה להוות סיכון לנזק חוזר.
"החברים התחשבו בי, ובמקום לצאת לנסוע על סקייט בורד עשינו דברים אחרים. דאגנו לבלות באופן קצת יותר רגוע ושמרנו על פרופיל נמוך עד שהתחזקתי. גם הם וגם אני והמשפחה התייחסנו לזה כאילו זה לא משהו נורא. היום אנחנו אפילו צוחקים על זה".
למרות גילו הצעיר, ברדוגו מתאר התמודדות בוגרת. "בורכתי בכך שאני אדם חזק, פיזית ורוחנית. אני יכול לקום ממשברים, וזה מה שעשינו – קמנו. מבחינתי לא היתה ברירה אחרת. מה היה עדיף, שאשאר במיטה וארחם על עצמי? עברתי טראומה, אין מה לעשות, רק לבכות זה לא עוזר, אז קמים, בוכים קצת, נרגעים וממשיכים הלאה".
"רכיבה היא משהו שמגיע מעולם האגדות"
לאחר ההחלמה ברדוגו עדיין היה צריך להתחזק ולהסתגל מחדש לשימוש בשריריו. בשלב הזה, הוא אומר, הכירו לו את עולם הרכיבה על סוסים, במרכז הרכיבה ברמת גן, שלקח אותו תחת חסותו. "זה מה שגרם לי להמשיך ולהשתפר. בבית הספר אמרו שחוויתי סוג של טראומה לגוף והציעו לי לנסות חוג רכיבה".
חסר כל רקע קודם ברכיבה, בתחילה הוא לא התלהב מהרעיון. "לא רציתי ללכת. זה לא נראה לי קשור אליי בכלל, וזה נראה לא נורמלי. בעצם, גם עכשיו כשאני חושב על כל הזמן שאני מקדיש לזה, זה לא הכי נורמלי. זה לא משהו שהאדם הממוצע עושה. רכיבה מרגישה כמו משהו שמגיע מעולם של אגדות".
ניסיונות השכנוע הגיע מהמשפחה הקרובה. "אמא שלי אמרה 'מה אכפת לך? תנסה, תבדוק, ואם לא יתאים לא תחזור", מספר ברדוגו. "הלכתי, ומהפעם הראשונה פשוט לא רציתי לעזוב. על הסוס הרגשתי משהו שלא מרגישים על הקרקע. משהו בסוסים מחזק ומנתק אותך משאר העולם".
-לא פחדת ליפול?
"היה פחד קל, אבל גם תחושה שאני חייב לעשות את זה. זה עבר מהר מאוד, ומהרגע הראשון בו רכבתי רק רציתי להתקדם ולהתמקצע".
ברדוגו התמסר לרכיבה ותוך חצי שנה, לאחר שהתחזק, עבר לרכיבה מקצועית של קפיצות ראווה. כיום הוא נמצא במרכז זו השנה החמישית, ומבלה בו כ-12 שעות מדי בהדרכת רכיבה וטיפול בסוסים. הוא גם חלק מנבחרת ומתחרה כשנתיים בתחרויות קבוצתיות ואישיות. עם הקבוצה זכה באליפות ליגת בתי הספר, ולבד זכה בפרס רוכב השנה. במקביל הוא לומד הדרכת רכיבה ספורטיבית והופך למדריך רכיבה בעצמו.
למרות ההחלמה, צה"ל לא גייס
הרכיבה עזרה לו לחזק את השרירים עם שמירה על כושר עבור התחרויות, וגם את הביטחון. "זה לא שהיה חסר לי ביטחון לפני כן, אבל עכשיו אפשר להגיד שיש לי ביטחון מופרז", הוא אומר ומוסיף שמדובר ממש בדרך חיים. "זה כולל המון שעות והשקעה, קימה ב-4:00 ולפני תחרויות עוד קודם. המשפחה וגם האנשים בחווה מאוד תומכים ועוזרים. זו תרבות שלמה עם הרבה אחריות. לבחור סוס, לדאוג לציוד, לטפח אותו ולטפל בו, גם אם אתה חולה הסוס עדיין יצטרך לצאת מהאורווה, הוא תלוי בך.
"גם מפונק לא הייתי קודם, אבל העיסוק הזה חישל, קידם אותי ולימד אותי אחריות. זה מבגר. הבנתי בגיל צעיר יחסית מהי דאגה לאחר ודאגה לכסף. צריך משמעת עצמית מאוד גבוהה בשביל זה".
רגע קשה אחד שעבר על ברדוגו מאז השיקום אירע כשחבריו החלו להתגייס. למרות שכיום הוא בריא לחלוטין, צה"ל החליט שלא לגייסו. "זה העציב אותי מאוד כי רציתי להיות בקרבי ולתרום למדינה", הוא אומר. "נלחמנו על זה, הגשתי הרבה ערעורים אבל השיבו לנו שהם מצטערים, אבל לא מוכנים לקחת את הסיכון. אני אתרום למדינה בדרך אחרת, בכך שאוכל להתחרות בחו"ל ולייצג את המדינה שלנו בתחום הרכיבה בכבוד".
-אתה חושב על הרכיבה כמקצוע לחיים?
"אני לא חושב, אני בטוח. אני עובד ולומד מאוד קשה בשביל זה. יש לי גם בעיות קשב וריכוז, כך שלימודים רגילים לא מסתדרים לי, אבל כאן יש משהו שאני אוהב לעשות ומסוגל ללמוד שעות. כל עוד זה קשור בזה אני מצליח לשבת ולהתרכז, כי יש לי את המטרה הזו מול העיניים כל הזמן". 
לפנייה לכתב/ת 
