דוקאטי מולטיסטרדה: מספר נקודות שלא הכרתם

לפני כארבעה חודשים הועבר לידינו דוקאטי מולטיסטרדה. הדרישה: רכבו עליו כמה שיותר. בשלב זה, כארבעה חודשים לאחר שהועבר לידינו, אמור היה מד הקילומטרז' של ה"מולטי" לעמוד על כ-15 אלף. הוא לא. למעשה, הוא רחוק כמה אלפי קילומטרים מהנקודה הזו. בכל זאת, הוא עבר אצלנו עד עכשיו לא מעט. החל ממיכלי דלק שלמים בתנועה עירונית צפופה-איטית ומעצבנת, ועד מיכל-אחר-מיכל של רכיבה מאד נמרצת על כבישים מהירים. ויש לנו כמה תובנות לחלוק עמכם. חמש מהן הפעם, ליתר דיוק:

דו"חות שימוש קודמים: 

• אופנוע כלבו מושלם?
• כמו אהבה, באיטלקית
• ואיזה כיף לצאת מחוץ לעיר
  

1. למניעת שטויות: המולטיסטרדה הוא האופנוע הראשון בהיסטוריה הדו-גלגלית שלנו - שנמתחת, ירחם השם, כמה עשרות שנים לאחור - עם מערכת בקרת אחיזה. זאת אומרת, הראשון שנמצא אצלנו ליותר ממספר ימים. אגב, זה לא ממש מפתיע. שילוב סדרתי של מערכות מניעת אובדן אחיזה, האמורות לשמור על הקוף המתפרץ - ולהקטין את תוצאות חוסר הניסיון, כישרון ויכולת - התעכב שנים ארוכות. המערכת בדוקאטי, כמו באופנועים אחרים המצויידים בה, מזהה על-ידי חיישני מהירות סיבוב הגלגל אובדן אחיזה, ומתערבת. במילים פשוטות, ברגע בו מהירות סיבוב הגלגל עולה על הנדרש לטובת מהירות הנסיעה הנתונה, מתערבת המערכת ומונעת את המשך הסחרור. למערכת שמונה מצבי רגישות קבועים מראש.

בפועל זה עובד מעולה. עד כדי כך טוב, שאתה מוצא עצמך תוהה איך לא שולבה המערכת בינתיים בכל אופנוע עם יותר מ-50 כ"ס. העניין הכספי מובן כמובן, אך מדובר במערכת מצילת חיים לכל דבר ועניין - בעיקר בתנאים חורפיים בהם נתקלנו הרבה יותר מדי בשבועות האחרונים. וזה עוד לפני ציון העובדה שמדובר בכלי עזר מעולה לרכיבה על המגבלות גם למי שאינו רוכב-על. אגב, המערכת עוזרת גם לגלות כמה אחיזה מספקים צמיגים אחוריים מודרניים על-רטוב. גם המנוסים והמהירים שבכם יופתעו כמה מוקדם אפשר לפתוח מצערת לרווחה בכל מצב.

2. על התחת: לא כל הרוכבים הגבוהים אוהבים את המושב הרחב של המולטיסטרדה. הטענה מופנית בדרך כלל למדרגה התומכת בתחתית גב הרוכב. עניין של העדפות בעיקר. שכן עבורנו לפחות, עם 187 ס"מ לפני מגפיים, המושב הזה קרוב למושלם. הוא רחב במידה מדוייקת, נוח מאד לאורך זמן למרות הנוקשות היחסית של הריפוד, ומאפשר לנוע לכל הכיוונים ללא בעיות. אילו היינו צריכים לבחור בפרופורציות כידון-רגליות-מושב לשימושים מגוונים, כנראה שהיינו בוחרים בדיוק במידות של דוקאטי. 

3. נולד שתיין: 20 ליטרים של נפח מציע מיכל הדלק של המולטיסטרדה. נשמע המון, אבל טווח הרכיבה שמציעים כל הליטרים האלה, רחוק מאד מהצהרות היצרן. למעשה ובאופן לא ממש מפתיע, הוא מצטמצם בערך ביחס ישיר למידת ההיכרות שלנו עם האופנוע. בפשטות, הגענו לצריכת דלק של פחות מ-10 ק"מ לליטר ברכיבה מהירה ואגרסיבית, אך לא ממש קיצונית. רכיבה עירונית רגילה תניב כ-11 ק"מ לליטר, ורכיבה רגועה תביא אתכם ל-16-15 ק"מ לליטר ואף טוב מכך. ראוי רק להזכיר כאן כי רוכבים שנתקלים בנתונים כאלה לעיתים קרובות על מולטיסטרדה, טוב יעשו אם ישקלו מעבר לקטנוע גדול. ביומיום אנחנו מגלים שיש צורך לתדלק כל 150 ק"מ בערך. לא כולם יאהבו את זה.

(צילום: הלל פוסק)

4. ריגשי: במהלך כמה אלפי הקילומטרים הראשונים, לא נגענו כלל בכיול המתלים מלפנים ומאחור. העדפנו ללמוד את האופנוע באופן בו בחרו דוקאטי לשווקו לציבור הרחב. אנחנו גם משתדלים להאמין לרוכבי ניסוי של יצרני אופנועים. לאחר ההיכרות הראשונית, הרשנו לעצמנו להתיימר ו"לתפור" את האופנוע למידותינו. ובשלב ראשון הטיפול הקל, הפשוט והבסיס ביותר - עומס קפיץ הבולם מאחור. כמה מאות קילומטרים של התעסקות הביאו אותנו לקביעת עומס הקפיץ על המצב הנוקשה ביותר, פחות "שני-קליקים". המולטיסטרדה אמנם קופצני מעט יותר בעיר, אך הוא מתמודד טוב יותר עם שני רוכבים, ומעניק התנהגות טובה יותר מחוץ לעיר, עם סילוק תחושה קלה של נדנוד-עכוז בפניות מהירות.

5. תעלי כבר: לא לגמרי ברור למה, אבל המולטיסטרדה מסתמן יותר ויותר כאופנוע המושלם לרכיבה בשניים. אופנועים גדולים ממנו, רכים ממנו, עם מושבים רחבים ורכים יותר, עשויים לתת פייט לא רע. אבל לרכיבה דינמית, כזו בה המורכב אמור לקחת חלק אקטיבי ברכיבה, הדוקאטי הגדול עושה עבודה מעולה. חובה להזכיר כי לארגז המקורי שהותקן מאחור, חלק לא קטן בתנאי החיים של הרוכב. צבירת קילומטרים נינוחה יחסית, מאפשרת להתרווח עם תמיכה טובה - כך היושבים מאחור. גילוי נאות: אנחנו רק מצטטים. אף אחד לא יתפוס אותנו יושבים מאחורי רוכב ממהר.

תקלות? שמחים לאכזב את הפסימיסטים. מלבד תקר שלישי בצמיג האחורי והתנעה כבדה שרק נשמעת כך בינתיים, לא ייצר המולטיסטרדה אפילו שיהוק בודד. שאפו.