"נולדה לנו בת ערבייה". מפגש המרגלים מפעם
ותיקי הפלמ"ח שבהמשך גם הפכו לסוכני מוסד במדינות ערב נפגשו להעלות זכרונות. מה הם חושבים על החיסולים באיראן?
המרגלים של פעם נפגשו לערב מחזור:
בזמן שאיראן מייחסת לישראל פעולות חיסול חשאיות של מדעני הגרעין בלב טהרן, ובימים שבהם חיזבאללה מבטיח לנקום על חיסולו במרכז דמשק של בכיר הארגון עימאד מורנייה, נפגשו השבוע אנשי המוסד הוותיקים במוזיאון הפלמ"ח של משרד הביטחון.
"מסתערבים", קראו להם פעם, למי שפעלו בארצות ערב ובאירופה לפני ואחרי הקמת המדינה תחת זהות בדויה על מנת להשיג מודיעין סודי ואיכותי על האויב, ולעתים גם להשתתף בפעולות נועזות. את ההכשרה הם עברו ב"בית הספר למרגלים" בקיבוץ אלונים, ועם אמצעים פשוטים יחסית, אך עם הרבה עורמה ותחכום - ובעיקר אומץ לב - הצליחו להשיג את המידע הקריטי.
"למדנו את כל הקללות והגינונים בערבית של אותו אזור אליו נשלחנו", סיפר יצחק שושן (88), או אבו סחייק אם תרצו, נהג המונית בקו ביירות-דמשק של שנות הארבעים. "באלונים למדנו את את קשר האלחוט מורס, ניווטים וטופוגרפיה ובחלקי נפל להשתתף
בפיצוץ מכונית תופת של האויב הערבי בחיפה, בהתנקשות ביד ימינו של המופתי, בהטבעת היאכטה של היטלר שעגנה בביירות ועוד".
האירוע השבוע כונס בסימן חגיגות ה-70 לפלמ"ח, הארגון שבו גדלו מרגלים רבים שפעלו עוד בימיו כסוכני חרש. זאב לכיש, מנהל מוזיאון הפלמ"ח, אמר ל-ynet שמשרד הביטחון "חרת על דגלו את ערך הנחלת מורשת הקרב, שימור ההיסטוריה וחיזוק הזיקה למולדת. הסיפורים המרתקים שנשמעו חשפו פיסה מזערית מההיסטוריה עתירת הקרבות ומוכיחים את משפטו של מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון: 'עם שלא מכיר את עברו, אין לו עתיד'".