70 שנה ל"סטרומה", בטורקיה עדיין מתכחשים
צוללת סובייטית הטביעה את אוניית הפליטים היהודים שנמלטו מרומניה, הבריטים סירבו להגעתם לארץ ישראל, אבל הטורקים היו אלה שגררו אותה מאיסטנבול ללב ים. עד עצם היום הזה טורקיה לא מכירה בחלקה בטרגדיה שבה נהרגו כ-750 בני אדם
אתמול (שישי) לפני 70 שנה שנה התרחש האסון הגדול ביותר במפעל ההפעלה לארץ ישראל. יותר מ-750 פליטים יהודים נספו באסון האונייה "סטרומה", שטובעה בידי צוללת סובייטית. האונייה הגיעה לאיסטנבול שבטורקיה לאחר שאירעו תקלות חמורות במנועהּ.
השלטונות הטורקיים לא התירו לספינה, ששימשה במקור להובלת בקר, לעגון מחשש כי נוסעיה יישארו בטורקיה לאחר ששלטון המנדט הבריטי יסרב לאפשר את כניסתם לארץ ישראל, ואכן מאמצי הסוכנות היהודית להשיג לנוסעים רשיונות עלייה מטעם שלטונות המנדט עלו בתוהו.
במשך 70 יום שהתה האונייה בנמל איסטנבול, בעוד נוסעיה סובלים מתנאי מחייה קשים. לבסוף, נואשו הטורקים מהנסיון למצוא פתרון מוסכם, וב-23 בפברואר 1942 נגררה האונייה (כאשר מנועהּ עדיין משותק) מחוץ לנמל אל הים השחור. בבוקר שלמחרת, בעוד האונייה נסחפת אל לב הים, ירתה לעברה צוללת רוסית טיל טורפדו שפגע בה והביא לשקיעתה. כל נוסעי האונייה (בהם 103 ילדים), למעט נער אחד, טבעו או קפאו למוות.
הפרשה היא צל על הסובלנות הטורקית
ההתמודדות של העם הטורקי עם הפרשה מורכבת. באופן גורף, אפשר לומר שהטורקים אוהבים להדגיש את עברם העותמאני. האימפריה לשעבר התייחסה טוב מאוד למיעוט היהודי שבתוכה לאורך ההיסטוריה. אולם, טיבוע "סטרומה" מטיל צל כבד על ההתנהלות הטורקית בנושא, ואינו עולה בקנה אחד עם הדימוי העצמי של הטורקים.
הד לרוח הכללית בציבור הטורקי אפשר לראות בדברי מושל איסטנבול, חוסיין אבני מוטלו, אמר בטקס לזכר קורבנות השואה: "תמיד שאפנו להיות עבור העולם מרכז סובלנות. מעולם לא דיכאנו אף לאום, דת או אמונה בארץ הזאת. להפך, התייחסנו אליהם כשווים, בכבוד, ושמרנו על מורשתם התרבותית".
אולם הסופר ריפעת באלי משמיע דברים אחרים, מפוכחים יותר: "זו טרגדיה שאנו מתייחסים אליה כאילו אין לה דבר עם טורקיה". לדבריו, את האשמה בנושא מייחסים לבריטניה ולברית המועצות, באופן מוצדק במידה מסוימת, אבל הפרשה נותרה "חור שחור ברטוריקה הוורודה" על מדיניות טובת לב.
טקס אחד ליד איסטנבול
טקס זיכרון נדיר נערך בסראיבורנו, צוק הצופה על לשון האדמה "קרן הזהב" באיסטנבול. המארגן ג'ם מוראט סופואלו אמר כי הממסד הטורקי לא התעניין באירוע. "הם לא רוצים לנענע את הכלוב", הסביר המארגן שרוצה כי טורקיה ובריטניה יתנצלו על שאירע.
יש היסטוריונים שמשערים שהסובייטים ראו ב"סטרומה" אונייה שהעבירה חיילים מרומניה, בעלת ברית של הנאצים, וחשבו שהם יורים על האויב. ספר שהתפרסם על הפרשה, "מוות בים השחור", ציטט את ראש ממשלת טורקיה באותו הזמן, רפיק סיידאם, באומרו שארצו אינה אחראית לאירועים. "טורקיה אינו יכולה לשמש מולדת לעם שאחרים לא קיבלו אותו. אין זו הדרך שבחרנו. זו הסיבה שאנו לא יכולים לשמור אותם אצלנו באיסטנבול.
מצער שהם היו קורבנות בתאונה", אמר ראש הממשלה הטורקי דאז.
דבורה דבורק, חוקרת שואה ורצח עם באוניברסיטת קלארק בארה"ב, אומרת כי לימוד העבר עוזר בעיצוב מצפן להתנהגות בעתיד. לדבריה, מדיניות הפליטים של טורקיה בזמן המלחמה הייתה דומה לזו של מדינות אחרות, שקיבלו רק את היהודים שיכלו לסייע להן כלכלית או תרבותית.
"הם בחרו ביהודים שיכלו להעשיר את טורקיה בדרך כזו או אחרת", אמרה דבורק. היא ציינה כי הרשויות הטורקיות חיכו 24 שעות בטרם שלחו סירות הצלה לאזור שבו נפגעה האונייה, "מבחינתי, זוהי הסכמה והשתתפות ברצח המוני".
לפנייה לכתב/ת 
