קולטים את הענף: הוקי שדה בלונדון 2012

11 שחקנים בקבוצה, צריך להבקיע שערים, כרטיסים צהובים ואדומים. עד כאן נשמע מוכר. אבל רגע, ממתי אסור לגעת ברגל? למה אסור להבקיע מאיפה שרוצים? ומה זה לעזאזל כרטיס ירוק? הוקי שדה – כדורגל עם מקל

ynet ספורטפורסם: 03.04.12 , 09:45

הופעה ראשונה במשחקים האולימפיים: לונדון 1908.

מספר אולימפיאדות: 21.

מתי נכנסו נשים: מוסקבה 1980.

על רגל אחת

נכון, הוא לא מושך צופים רבים ביום יום, אבל תאמינו או לא, הוקי קרח הוא הענף השלישי בגודלו בעולם מבחינת ספורטאים רשומים, כשרק כדורגל וקריקט מקדימים אותו.

הוקי שדה זה כמו הוקי קרח בלי הקרח, ובניגוד לגרסה הקשוחה יותר, כאן גם אפשר לראות את הכדור, שמחליף את הפק (דיסקית) המהיר והמעצבן.

הוקי שדה זה כמו הוקי קרח בלי הקרח(צילום: Gettyimages image bank)

הענף נולד במאה ה-19 ומטרתו, בדומה למשחקי כדור רבים אחרים, להבקיע שערים. הטוויסט: התקדמות הכדור (וגם הבקעת השערים) נעשית באמצעות מקל המורכב ממתכות שונות, שבקצהו "סנפיר". ויש עוד הבדל רציני: בניגוד לכדורגל או כדוריד, למשל, אי אפשר להבקיע מכל אזור במגרש אלא רק מתוך "מעגל ההתקפה" – שטח של 16 יארדים (כ-14.5 מ') מהשער. כן, כמו רחבת ה-16 בכדורגל. אפילו מספר השחקנים זהה: 11 (פלוס 5 מחליפים).

לענף יש שתי תחרויות מובילות – האולימפיאדה ואליפות העולם המתקיימת פעם בארבע שנים. האליפות האחרונה התקיימה לפני שנתיים בהודו ובגמר הגברים גברה אוסטרליה על גרמניה.

המטרה: להבקיע יותר שערים מהיריבה.

החוקים:

• משך המשחק: 70 דקות, בשתי מחציות.

• מקסימום חילופים: אין דבר כזה. תחליפו חופשי ללא הגבלה.

• המקל והרגל: חייבים להתקדם באמצעות המקל ואסור, חוץ מאשר לשוער, לגעת בכדור עם הרגל. לעומת זאת, אופי המשחק גורם בהכרח לנגיעות בלתי מכוונות ברגל והמשחק לא ייעצר אלא אם כן המגע הפריע לקבוצה מסוימת באופן ממשי.

• אחד על אחד: אסור לשלושה שחקנים להיאבק יחד על הכדור. רק אחד מול אחד.

• מעשה בשלושה כרטיסים: בהוקי שדה השופט יכול להוציא כרטיס צהוב, כרטיס אדום, וגם, תאמינו או לא, כרטיס ירוק. האחרון הוא המקבילה לצהוב בכדורגל ומהווה אזהרה בלבד. כרטיס צהוב יוביל להרחקה של מספר דקות מהמגרש, לפי שיקול דעתו של השופט ובדומה להוקי קרח. אדום זה אדום – הביתה ובלי אפשרות חילוף.

במוסקבה 1980 התחילו גם הנשים להשתתף באולימפיאדה(צילום: איי פי)

המעצמות הגדולות

במשך שנים נחשבה היריבות בין הודו לפקיסטן לקלאסיקו של הוקי הגברים. בתשע האולימפיאדות בהן שוחק הוקי שדה בין 1928 ל-1968 זכתה אחת משתי המדינות במדליית הזהב (הודו 7, פקיסטן 2). בשלושה מקרים הן גם נפגשו ישירות בגמר (1:2 להודו).

בשני העשורים האחרונים המדינות המובילות הן בגברים ובנשים גרמניה, אוסטרליה והולנד, שהגיעה לפחות לחצי הגמר ב-11 מתוך 12 הטורנירים האחרונים בגברים ובנשים מסיאול 1988 עד בייג'ינג 2008. נבחרת הנשים של ארגנטינה נחשבת גם היא לחזקה במיוחד, למרות שמעולם לא זכתה בזהב.

השחקנים הגדולים

דהיאן צ'אנד הוא גדול שחקני ההוקי שדה באולימפיאדה בכל הזמנים. צ'אנד היה חלק מנבחרת ההוקי שדה הגדולה של הודו שזכתה במדליית זהב בשלוש אולימפיאדות: אמסטרדם 1928, לוס אנג'לס 1932 וברלין 1936. באחרונה מביניהן הוא גם שימש גם כקפטן הנבחרת. באופן לא מפתיע, נבחרת הנשים של אוסטרליה מכונה "ההוקירוז", על משקל הקנגורו. ב-1988, 1996 ו-2000 הבנות לקחו את הזהב - והקפטנית רשל הוקס (שקיבלה את הזכות להקריא את שבועת הספורטאים באולימפיאדת סידני הביתית) הייתה שם בכל שלושת המקרים.