שוכר הדירה חתם על זיכרון דברים – והתחרט
בעלי דירה שחתמו עם שוכר פוטנציאלי על מה שלטענתם היה "זיכרון דברים מחייב", תבעו אותו לאחר שביטל את הפגישה לחתימת הסכם השכירות. השוכר מצדו טען שמדובר בסך הכל בטיוטה שאינה מחייבת. מה החליט בית המשפט?
מה קורה אם ראיתם דירה, התלהבתם - אבל בסוף התחרטתם? בני זוג שביקשו להשכיר את הדירה שבבעלותם, חתמו עם שוכר פוטנציאלי על מסמך אותו כינו "'זכרון דברים מחייב", וקבעו להיפגש עמו יומיים לאחר מכן כדי לחתום על הסכם השכירות. ואולם, ביום הפגישה הודיע השוכר כי הוא אינו מעוניין לשכור את הנכס.
פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן:
- המגדל בת"א גרם למצוקת חניה – השכנים תבעו
- השכנים התקינו ארובה בגג. האם היא מזהמת?
- בניין חדש הסתיר את הים. כמה קיבלו השכנים?
בעקבות זאת הגישו בני הזוג תביעה נגד השוכר לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה. בתביעתם דרשו בני הזוג פיצוי בגין אובדן דמי שכירות של חודש וחצי - המועד בו מצאו שוכר חלופי - וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו להם. לטענתם, זכרון הדברים היה הסכם שכירות מחייב שבוטל שלא כדין.
הנתבע מצדו טען כי המסמך היה טיוטה שהותנתה בחתימה על הסכם מחייב, וכי לא נגרם לתובעים כל נזק, שכן חלפו בסך הכל יומיים בין היום בו נערכה הטיוטה לבין מועד ביטול הפגישה. עוד טען, כי ביטל את העסקה לאחר שהבין כי עלות התאמת הנכס לצרכיו תהיה גבוהה, ומכך ניתן ללמוד כי לא גמר בדעתו לשכור אותה.
"היה צריך להודיע על היסוסיו"
השופטת גלית ציגלר קיבלה את התביעה באופן חלקי בלבד. בפסק הדין נכתב כי המסמך אכן הוכתר במילה "טיוטה": למרות שהוא כולל את פרטי העסקה העיקריים, הוא אינו מכיל את כלל פרטי ההתקשרות.
"אמנם לא די בכך שהצדדים בחרו להכתיר את המסמך בכותרת 'טיוטה' על מנת לשלול את אופיו המחייב, אך לאור העובדה שנקבעה בינהם פגישה נוספת לשם חתימתו של הסכם מפורט, והעובדה שהסכם השכירות שנחתם בסופו של דבר עם שוכר אחר כולל לפחות עשרה עמודים מודפסים, ולא מחצית העמוד בכתב יד, מלמדת כי אכן לא הושלמו כל פרטי העסקה", כתבה השופטת.
לפיכך נקבע כי לא מדובר בהסכם מחייב, אלא במסמך שמראה כי הצדדים היו בסך הכל בשלב מתקדם של משא ומתן. זאת גם בהתחשב בכך שהתובעים לא התייצבו לדיון אלא שלחו את בתם כנציגה, ולכן נמנעה ממנה האפשרות לבחון את נסיבות ביטול ההסכם.
עם זאת נקבע כי גם הליך זה מחייב את הצדדים לנהוג בתום לב, והנתבע לא נהג כראוי כשהחליט לוותר על העסקה משיקולים כלכליים - ולא טרח ליידע את התובעים על היסוסיו. כך יצר בהם, למעשה, תחושה שהוא מתכוון לשכור את הדירה. בעקבות זאת נפסק כי התובעים זכאים לפיצוי מסוים, אולם בהתחשב בכך שההסתמכו על העסקה עם הנתבע רק למשך יומיים - יפצה אותם הנתבע ב-1,200 שקל בלבד. הוצאות לא נפסקו.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"
לפנייה לכתב/ת 
