עובדי פרי גליל מיואשים: "פִּתחו לנו את השער"
הם הקדישו את חייהם למפעל בחצור הגלילית ורואים כעת איך הכול קורס. מבעד לדמעות יש גם כאלה שיודעים שיכול להיות שזה נגמר, אבל מקווים שהממשלה תתעשת ברגע האחרון: "אם המדינה לא תיתן את המענק - היא תשלם אותו בדמי אבטלה"
עובדי מפעל ויטה פרי הגליל בחצור הגלילית מיואשים. ברקע הם שומעים שהשביתה בנמלים תמה אחרי שהתקבלו דרישות הוועדים, ומקווים שגם אצלם המצב יהיה דומה, אך קשה להם לשמור על אופטימיות. גם הם יודעים שבלי עזרה ממשלתית - אפשר לומר קדיש על המפעל. הבוקר (יום ב') יתקיים דיון מיוחד בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת.
עוד בפרשת פרי גליל:
- ההסתדרות: אם פרי גליל לא ייפתח ננהל מאבק
אתמול עמדו העובדים מול השערים הנעולים ולבם נקרע. חלקם הקדישו את כל חייהם לעבודת הייצור, ויודעים שסגירתו הסופית תהיה מכה אנושה, במיוחד לנוכח המחסור במקומות עבודה ביישוב. מישל מלכה עובד במקום כבר 25 שנה. הוא מאמין שהצעד הראשון שיעיד על הישרדותו האפשרית של מקום העבודה שלו מתחיל באקט סימבולי - פתיחת שערי המפעל, שנעולים מאז סוף השבוע.
"דיברנו עם הבעלים (אושיק אפרים) כדי שיפתח לפחות את השערים", אומר מלכה. "זה שהעובדים נותרים בחוץ פוגע בהם גם פסיכולוגית, הם שמרגישים מחוץ לתחום. העובדים מגיעים לפתח המפעל, יושבים מול השער ואפילו השירותים נעולים. אי אפשר להישאר שם, נצטרך לבנות מאהל נגד הגשם".
מלכה מודע לדיון בבוקר בוועדת הכלכלה, אך קשה לומר שהוא אופטימי. לדבריו, זה בכלל לא עניין של כסף. "לא נראה לי שהבעלים יקבל את המענק הכספי שהוא דורש. בעל הבית הזה לא צפוי, קשה 'לאכול אותו', אין לו בעיה של כסף - את זה יש לו כמו חול", אומר מלכה. "קשה לי לחשוב שהמפעל ייסגר, אני חי ונושם אותו. אבל צריך להיות עם הרגליים על הקרקע ולומר בפה מלא שמדובר באנשי עסקים, שאם ישתלם להם יסגרו את המפעל ויבנו שם קניון".
יו"ר ועד העובדים מוטי חזיזה עובד במפעל כבר 42 שנה, וכבר מאס במאבקים. מבחינתו, הבעלים הנוכחי שונה מכל מה שהכירו שם קודם. "אם הם יפתחו את השערים, העובדים יחזרו לעבודה. אבל אם הוא לא יפתח, אז יש סיכוי קלוש שניסע לוועדת הכלכלה בכנסת – כאות מחאה", אומר חזיזה. "אנחנו אלופי האלופים במאבקים, אבל נראה לי שאנחנו מתעסקים עם בעלים קשה ונחוש. עם זאת, סגירה חד צדדית מצדם של המפעל קורעת אותם מכל הכיוונים, דעת הציבור נגדם. הם מרגישים שהם עשו את הטעות הכי גדולה שלהם".
פלורי קטורזה עובדת בוויטה פרי גליל כבר 20 שנה כפקידת לוגיסטיקה ואחראית על מילוי מחסנים ושינוע סחורה. מבחינתה, יש רק אשמה אחת במצב - הממשלה. "בעל הבית הוא בעלים פרטיים. אם הוא רוצה אז מחר בבוקר הוא מעביר את המפעל שלו לירדן", אומרת קטורזה. "הפכנו לבני ערובה – אם הממשלה תיתן את המענק, ואני מאמינה שכך יהיה, אז המפעל לא ייסגר. אחרת, היא תשלם אותו סכום על דמי אבטלה והבטחת הכנסה, וחצור תהפוך לעיירה מוכת אבטלה. לקבל דמי אבטלה זה לא יהיה בכבוד, אלא בבושה ובמסכנות".
במשרד התמ"ת טוענים בתגובה כי אין בין סגירת המפעל לבין דרישת המענק שום קשר. "צר לנו כי הנהלת המפעל בחרה לעשות שימוש בעובדים ובמצוקתם, וזאת לשם קבלת כספי ציבור", אומרים במשרד. "זכותו של המפעל לסגור פס ייצור ולהעבירו למפעל אחר, אך הטענה כי המדינה לא עמדה בהתחייבויותיה היא הטעיה לשמה, שנועדה לסחוט מענק של 18 מיליון שקלים, עבור מפעל רווחי שאינו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק עידוד השקעות הון".
עוד מוסיפים בתמ"ת כי אחד הקריטריונים לקבלת מענק הוא ייצוא לחו"ל, ובכך לא עומד המפעל. עוד ציינו שם, כי בעלי המפעל כבר החליט בעבר להעביר קווי ייצור לנהריה כדי להוזיל לעצמו עלויות, ובכך הוא משתמש באצטלה של דרישת המענק כדי להצדיק את המעבר אל מחוץ לחצור הגלילית.
"משרד התמ"ת יסייע לעובדים במסגרת מסלולי הסיוע להשתלב במקומות עבודה אחרים.
חשוב להדגיש - ההחלטה אם לאשר מענק אם לאו, היא החלטה של מִנהלת מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת, שהיא הגורם המוסמך היחיד על פי חוק עידוד השקעות הון לדון ולהחליט בבקשות לקבלת מענקים לפי החוק", אמרו בתמ"ת. "המשרד עשה ועושה מאמצים רבים על מנת לאפשר למפעל ליהנות מהמסלולים השונים המוצעים במסגרת החוק ומסלולי תמיכה אחרים - אך המפעל לא עמד בקריטריונים לשם קבלתם. מדובר במפעל רווחי שאינו סוגר את שעריו בשל קריסה כלכלית, אלא מתוך בחירה להעביר את פעילות המפעל בחצור הגלילית לאזור נהריה, וזאת משיקולים כלכליים ואחרים של הנהלת המפעל".
לפנייה לכתב/ת 
