שהמפלגות החברתיות יזעקו את כבוד השבת
מעבר למשמעויותיה ההלכתיות הסבוכות, השבת היא, בראש ובראשונה, יום מנוחה סוציאלי מהפכני. נוכח הניסיונות לפגוע באופיה המיוחד, ולנהל מלחמות שבת על תחבורה ציבורית - על המפלגות שמניפות את הדגל החברתי, להיאבק על השבת
לרגל ההתלקחות העונתית של מלחמות השבת,
ראוי לבחון את שתי גישות שמציגה תורת ישראל ליום השבת: הגישה החברתית מול הגישה ההלכתית.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הרבצ"ר: הדתיים אשמים במשבר עם הצבא
- בורא פרי הבטן: כל הסגולות להריון בריא
- התוועדות עם שלמה ארצי: סוג של אדמו"ר
מהפכת המנוחה השבועית מצטרפת לשאר המהפכות שבאה התורה לחולל: מהפכת המונותיאיזם, מהפכת המונוגמיה ומהפכת הצדק החברתי. בתרבות בת ימינו רעיון השבת מובן ומקובל, אך טרם אבדה משמעותו המהפכנית. בודאי לא כאשר מאות-מיליוני בני אדם ברחבי העולם עדיין אינם זוכים ליום מנוחה כלל, וכאשר דרבון הצרכים של שכבות חזקות איננו מאפשר לקיים את העיקרון השוויוני של מנוחה לכל: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" (דברים ה', י"ג), "וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן-אמתך והגר" (שמות כ"ג, 12).
הפער בין המציאות לאידיאל איננו נובע עוד מוויכוח עקרוני על עצם הזכות של כל עובד לנוח לפחות יום אחד בשבוע. אך ככל שהשבת מקובלת כערך, כאידיאל, כזכות מוקנית לכל - איסורי המלאכה בשבת, ובעיקר ריבוי האיסורים על פרטי-פרטיהם עומדים בראש הדברים הבלתי-מובנים לרבים מאוד.
יום מנוחה סוציאלי
השבת מוזכרת בתורה בשני אופנים: כרעיון, אידיאל וערך מחד גיסא - וכאיסור מלאכה חמור מאידך גיסא. איסור גורף זה כולל, כידוע, רשימה ארוכה מאוד של פעולות האסורות מן התורה. רשימה זו איננה שרירותית ואינה סגורה, שהרי היא נובעת מ-39 אבות-מלאכות – אבות-טיפוס של מלאכות, שאותן ואת כל הדומה להן (ה"תולדות"), אסור לעשות בשבת.
על רשימה זו הכוללת איסורי מלאכה מן התורה, נוספת רשימה של עשרות פעולות נוספות שעשייתן נאסרה על ידי חכמים מכוח גזירה ועשיית סייג לתורה, או משום טרחה יתרה – כלומר שעשייתן נוגדת את הרוח הכללית, את אווירת השבת.
שבת כיום מנוחה סוציאלי (ללא קבלתם של איסורי מלאכה המגבילים את פעילות הפנאי), היא רעיון מקובל מאוד בארצות רבות - וגם בישראל. אולם ציבור גדול מאוד איננו יכול להבין את איסורי המלאכה, ורבים מייחסים (בטעות) "קיפאון" בהלכה, דווקא לעמדותיה בענייני השבת. מצב זה נובע מפער עמוק מאוד בין הבנה סוציאלית של השבת, והתפיסה של סוף-שבוע כמרכיב חשוב ב"פנאי" - ובין התפיסה ההלכתית של מהות יום השבת כבסיס לאיסורי המלאכה.
אין בכוחו של הסבר בלבד לחבר את התפיסה האידיאליסטית-חברתית של השבת עם הגישה ההלכתית. השבת המופיעה כהררים התלויים בשערה – הלכות מרובות ומקרא מועט – איננה מובנת לרוב-רובו של הציבור, ובכללם רבים מ"שומרי השבת" עצמם. אך ציבור רחב זה איננו מנותק מרעיון השבת, מהשוויוניות שבעקרון המנוחה, מחשיבותה לחברה, ומחשיבותה לאיזון האקולוגי.
"חוק כפייה דתי"
לשבת יסודות המושרשים בזהות התרבותית של רוב הציבור. יסודות אלה יכלו להתבטא באופייה של השבת הציבורית בישראל כפועל יוצא טבעי לרצונותיה, לערכיה, לתרבותה ולנטיותיה של החברה היהודית כולה. תהליך תרבותי טבעי זה ניזוק בשל יוזמות החקיקה שנטלו לעצמן מפלגות דתיות.
במקום שמפלגות סוציאליסטיות יהיו היוזמות והמובילות בחקיקת חוק שעות העבודה והמנוחה, כביטוי לתרבותן המתחדשת במדינת הלאום – קיבל הציבור "חוק כפייה דתי". מדובר בבכייה לדורות, שבעטיה ישראל של היום - על אף עברה הסוציאליסטי המפואר - מובילה בעולם בנסיגה מאידיאל השבת במשמעותו הערכית והשוויונית.
מועצת עיריית תל אביב קיבלה החלטה שפותחת מחדש את זירת מאבקי השבת? אני קורא לנציגי המפלגות הדתיות לכבוש את יצרם ולא להיגרר לזירה. אתם רק תזיקו, תדרדרו את שמירת השבת הציבורית, ותסירו את האחריות מאחרים.
השאירו לתנועות הפוליטיות שחוזרות להניף את הדגל החברתי להיאבק על השבת. מדוע שמפלגת "מרצ" לא תוביל מאבק על שבת יותר משפחתית, יותר מאופקת ויותר שוויונית? למה למנוע מיו"ר מפלגת "העבודה" להציע לנו תוכנית שבת סוציאל-דמוקרטית? תנו לקריאות "העם דורש צדק חברתי" להתפתח ל"העם דורש שבת חברתית ושוויונית לכל משפחה בישראל".
הגישה ההלכתית איננה יכולה להיות מקובלת על רוב הציבור. אף על פי כן יכולה השבת להוות מכנה משותף חשוב לכל חלקי העם. הגישה הערכית-רעיונית מקובלת על הכל. יש להעמיק אותה ולחזקה כביטוי תרבותי משותף לציבור על כלל מגזריו.
- הרב פרופ' נפתלי רוטנברג הוא עמית מחקר בכיר במכון ון-ליר בירושלים, ורב היישוב הר אדר
לפנייה לכתב/ת 
של מי המנוחה הזו?
צילום: מוטי קמחי
הרב פרופ' נפתלי רוטנברג
מומלצים
