ביניש נפרדה בדמעות: "זילות בחיי אדם בישראל"

סוף עידן ביניש - כותרות אחרונות ב-ynet:

• פרידה מביניש: "כבוד האדם היה לה כוכב הצפון"
• ביניש בפסיקה אחרונה: ביטול חוק, לצדק חברתי
• בכנסת לא מחו דמעה: "ביניש שיחקה בפוליטיקה" 
  

לדבריה, "דומה כי משך שנים הזדמן לי לעסוק בכל תחום משפטי שהמדינה הייתה מעורבת בו. העדפתי את היכולת שניתנה לי לבטא מחשבה עצמאית, את היכולת לבטא את האינטרס הציבורי. ההקו שהנחה אותי ואת חבריי לעבודה היה שהמדיניות אינה מוכתבת על ידי הפרקליטות, תמיד עלינו לזכור שיש קווים אדומים שאותם אסור לנו לחצות. העמדה האישית שלי הייתה שאין לוותר על העקרונות שבשמם פועלים, ובמקרים מסוימים, שהם כמובן מעטים ונדירים, אף במחיר הימנעות מייצוג עמדת המדינה בבית המשפט".

ביניש נפרדת מהעליון(צילום: גיל יוחנן)

ביניש התייחסה לשינויים בחברה הישראלית. "בצד העשייה המפוארת וההישגים החשובים, עלינו להתמודד עם מצוקה הולכת ומתפשטת בשכבות השונות ועל העובדה כי שכבת הביניים הנושאת בעול חשה תחושת קיפוח ותחושה זו עלולה לערער את השלד הנושא בגוף כולו. בחברה הישראלית ניכרת תופעה לצערי של זילות בחיי אדם. יש בה אלימות רבה. אל לנו להתעלם מכך שחמישית מאזרחי המדינה הם ערבים שטרם עלה בידינו לממש את זכויותיהם במגילת העצמאות. פניה של החברה נראים שונים היום, מושגי הפרטיות השתנו. נגד עינינו קמו משפחות חדשות. יהיה על בתי המשפט להתאים עצמם למציאות המשתנה. חזקה על חבריי השופטים שימשיכו לפתור את הבעיות, יחד עם זאת לא הכול בידי בית המשפט - לפתרון הבעיות צריכים לחבור מוסדות נוספים.

נשיקת פרידה מהנשיא הנכנס, השופט אשר גרוניס(צילום: דודי ועקנין)

"כדרכן של פרידות, הטקס היום אינו קל לי", הבהירה ביניש בפתח דבריה. "אני נפרדת מבית המשפט העליון שהיה ביתי משך למעלה מ-15 שנים. כידוע, בית המשפט אינו מקום עבודה והשיפוט אינו עוד מקצוע. המשפט הוא חלק מאישיותו וחייו של כל שופט. הוא מבטא ייעוד. הוא בגדר שליחות שדבקה בו באדם ואינה מרפה".

לדבריה, "המשפט המבטא את הערכים והתפישות של החברה שבה הוא פועל, אף שיש לו בסיס איתן ויציב, לעולם לא נשאר על עומדו. הוא זורם עמה ולמענה. בד בבד עם השינויים בתפישות החברתיות שהתחוללו כאן במהלך השנים, החל בית המשפט בשני העשורים האחרונים של המאה הקודמת לפתח את מנגוני האיזון שבין הצורך להגן על המדינה והכלל לבין ההגנה על הפרט ועל זכויותיו.

"צעדתי בשבילים שכבשו קודמיי מתוך יראה וכבוד. לימים המשכתי את הצעידה האינסופית בעקבותיהם, בדרכי שלי, ובית המשפט כדרכו לעולם אינו עוצר מלכת. כשופטת בית המשפט העליון האמנתי שהחשוב ביותר הוא לשמור על עצמאותו של בית המשפט. על אי תלותו ועל יכולתו ליישם את הערכים של הדמוקרטיה... על כל אדם בישראל לדעת כי בית המשפט הוא מבצרו.

מחוץ לאולם בית המשפט העליון, היום(צילום: גיל יוחנן)

"מלאכתי ומלאכתנו לא תמה. כל אחד מאיתנו הוא חוליה בשרשרת הדורות וכך ראיתי עצמי לאורך הדרך. קיבלתי הלפיד מקודמיי ורצתי עמו, עתה אני מעבירה אותו לממשיך דרכי".

כשפנתה למחליף, השופט אשר גרוניס שנחשב שמרן יחסית, היא איחלה הצלחה רבה. "הצלחתך היא הצלחתו של בית המשפט העליון ושל החברה בישראל. אין זה סוד שבתחומים מסוימים ואפילו מרכזיים גישותינו למשפט שונות. הדבר מעולם

לא העיב על יחסינו. כשעלו מחלוקות נהגנו להיוועץ ולהחליף דעות זה עם זו. אשר הוא שופט בכל רמ"ח איבריו, מקפיד בקלה כחמורה". 

"עכשיו הכי קשה", הודתה ביניש בדמעות. "יקרה לי מכול משפחתי, אני מוכרחה לומר שלי אף פעם לא היה קשה באמת אבל להם לא היה קל. אם תרמתי ולו חוליה אחת בשרשרת הייחודית של שופטי ישראל - הרי נפלה זכות גדולה בחלקי. תודה".

Read this article in English